כלולות (בלט)

כלולות (בצרפתית: Les Noces, ברוסית: Свадебка) הוא בלט ויצירה תזמורתית קונצרטנטית, שהלחין איגור סטרווינסקי לכלי הקשה, פסנתרנים, מקהלה וזמרים סולנים. המלחין תיאר את היצירה בכותרת: "תמונות כוריאוגרפיות עם מוזיקה וקולות" והקדיש אותה לאמרגן סרגיי דיאגילב. אף כי ייעודה המקורי היה יצירה לבלט, היא מבוצעת במקרים רבים ללא מחול.

ביצוע הבכורה של הבלט בניצוח ארנסט אנסרמה בבלט רוס, עם כוריאוגרפיה מאת ברוניסלבה ניז'ינסקה, התקיים ב-13 ביוני 1923 בפריז. ליצירה כמה גרסאות, לעיתים בהחלפת התזמורת בכלי הקשה ופסנתרים או בשימוש בפיאנולה לפי גרסת היצירה, שסטרווינסקי נטש בלי לסיים.

הלחנה

סטרווינסקי הגה לראשונה את כתיבת הבלט ב-1913, והשלים אותה בפרטיטורה מקוצרת באוקטובר 1917. הוא כתב את הלברית בעצמו, תוך שימוש בטקסטים של שירי כלולות רוסיים, שנלקחו ברובם מקבצי שירים שאסף פיוטר קירייבסקי ואשר יצאו לאור ב-1911. במהלך תקופת דגירה ממושכת, חלו שינויים דרמטיים בתזמור היצירה. סטרווינסקי תכנן תחילה להשתמש בתזמורת סימפונית מורחבת, בדומה לזו של פולחן האביב. תמורות רבות חלו בחשיבתו, ובין היתר שקל בנקודה מסוימת שימוש בכלי נגינה מתואמים הפועלים באמצעות גליל, בהם פיאנולה, אבל ויתר על הרעיון ונטש גרסה זו באמצע.

סטרווינסקי בחר לבסוף בהרכב הבא: סולנים: סופרן, מצו-סופרן, טנור ובס; מקהלה מעורבת; ושתי קבוצות של כלי הקשה (כלי הקשה מכווננים, כולל ארבעה פסנתרים, וכלי הקשה שאינם מכווננים). התזמור הזה מדגים את נטייתו הגוברת של סטרווינסקי לקבוצות צלילים מפושטים, צלולים ומכניים בעשור שלאחר "פולחן האביב", אם כי הוא לא חזר לייצר אפקט צלילי קיצוני כל כך בכלי הקשה בלבד.

ב-1962, מהרהר באותה תקופת יצירה, נזכר סטרווינסקי, "כשניגנתי לראשונה את ,כלולות' לדיאגילב ... הוא בכה ואמר, שזו הבריאה היפה ביותר והטהורה ביותר ברוסיותה של הבלט שלנו. אני חושב, שהוא אהב את ,כלולות' יותר מכל יצירה אחרת שלי. משום כך הבלט מוקדש לו."

מבנה

הבלט מחולק לארבע תמונות:

חלק 1

• "המחלפות" (La tresse)
• "בבית החתן" (Chez le marié)
• "פרידת הכלה" (Départ de la mariée)

חלק 2

• "חגיגת הכלולות" (Le Repas de noces)

ביצועים

הצגת הבכורה של היצירה התקיימה ב-13 ביוני 1923 בתאטר דה לה גאיטה בפריז, בביצוע בלט רוס, בכוריאוגרפיה מאת ברוניסלבה ניז'ינסקה. על ההרכב הכלי של ארבעה פסנתרים וכלי הקשה ניצח ארנסט אנסרמה. היצירה מבוצעת בדרך כלל ברוסית או בצרפתית; לעיתים משתמשים בתרגום לאנגלית, וסטרווינסקי בחר בגרסה האנגלית להקלטות בניצוחו בשביל קולומביה רקורדס ב-1934 וב-1959.

בביצוע הבכורה בלונדון ב-14 ביוני 1926 בתיאטרון הוד מלכותה, ניגנו את תפקידי הפסנתר המלחינים פרנסיס פולנק, ז'ורז' אוריק ויטוריו ריאטי וורנון דיוק. כשסטרווינסקי ניצח על ההקלטה שבה נעשה שימוש בלברית האנגלית בשנת 1959, ארבעת הפסנתרנים היו המלחינים סמיואל בארבר, ארון קופלנד, לוקאס פוס ורוג'ר סשנס. בהפקה מחודשת של הבלט בקובנט גארדן בלונדון ב-23 במרץ 1962, ניגנו ארבעה מלחינים - ג'ון גרדנר, מלקולם ויליאמסון, ריצ'רד רודני בנט ואדמונד רוברה - את תפקידי הפסנתר.

הגרסה הכוללת פיאנולה, שסטרווינסקי לא סיים, הושלמה ברשות יורשיו של סטרווינסקי על ידי המלחין ההולנדי תיאו ורביי ובוצעה בהולנד ב-2009.

ביקורת ומורשת

"כלולות" התקבל ברגשות מעורבים בביצועיו הראשונים. בעוד שביצוע הבכורה של הבלט בפריז ב-1923 התקבל בהתלהבות, הביצוע בלונדון שלוש שנים אחר כך קיבל תגובה שלילית כל כך מן המבקרים, שלדברי אריק וולטר וייט, "הארס שבהתקפה הזאת הרגיז כל כך את הסופר ה. ג'. ולס, שב-18 ביוני 1926 הוא יצא במכתב פומבי. מכתבו של ולס, כפי שציטט אותו וייט, אומר: "אינני מכיר שום בלט אחר שוא מעניין כל כך, מבדר כל כך, מרענן כל כך או מרגש כל כך כמו ,כלולות' ... הבלט הזה משקף בצליל ובמראה את נפש האיכר, ברצינותו, במורכבות השקולה והתמימה שלו, בגיוון הדק של מקצביו ובזרמי המעמקים של ריגוש המחלחלים בו, שידהימו ויענגו כל איש או אישה אינטליגנטיים, בבואם לצפות בו."

תגובתם הצדקנית של המבקרים הסובייטים כגון טיחון חרניקוב לא הפתיעה איש: "בפטרושקה ו,כלולות' עושה סטרווינסקי, בברכת דיאגילב, שימוש במנהגים עממיים רוסים במטרה לשים אותם ללעג לטובת קהל צופים אירופאי, ולצורך זה הוא שם דגש על מאפיינים אסייתים - פרימיטיביות, גסות וחושים חייתיים - ומשלב בכוונת זדון מוטיבים סקסואליים. נעימות-עם עתיקות מסולפות בכוונה כמשתקפות בראי עקום." לעומת זאת, בשנת 1929 יצא בוריס אספייב, מוזיקולוג שלא נטה כל כך לדבוק ב"קו המפלגה", בנבואה מרחיקת-ראות: "הדור הצעיר ימצא בפרטיטורה של ,כלולות' מקור בלתי נדלה של מוזיקה ושל שיטות חדשות להתנסחות מוזיקלית - ממש ספר לימוד למיומנות טכנית."

ואכן, עם חלוף הזמן מתגלה "כלולות" כאחד מהישגיו המעולים והמקוריים ביותר של סטרווינסקי. במאמר משנת 1988 כתב סטיבן וולש, "אף כי היו בין יצירותיו האחרות של סטרוינסקי לתיאטרון כאלה שנהנו מיוקרה רבה יותר, ,כלולות' היא מבחינות רבות הרדיקלית ביותר, המקורית ביותר ואולי הגדולה בכולן."

הווארד גודול עומד על השפעת המצלולים הייחודיים של "כלולות": "מכל מקום, על מלחינים אחרים, שהתוודעו בהדרגה ל,כלולות', נסכו הפרימיטיביות המדומה שלו וצלילו הנוקב קסם שאין לעמוד כנגדו ... עולם הצליל של ,כלולות' הוא, פשוט מאוד, מושא החיקוי הגדול שבכל צירופי המאה העשרים מחוץ לתחומי הג'אז והמוזיקה הפופולרית". גודול מזכיר מלחינים, שנשבו בהשפעתו, כגון אורף, בארטוק, מסייאן ורבים אחרים, לרבות מלחינים לסרטי קולנוע.

בזכרונותיה מן העבודה כסוכנת של סטרווינסקי בעשור האחרון לחייו, מציינת ליליאן ליבמן את חיבתו המיוחדת של המלחין ליצירה: "ועם זאת, האם הייתה לו יצירה שהעדיף, כפי שאב מעדיף אחד מבניו? ... אני חושבת שזו הייתה, כלולות' ... היא משכה אותו, כך נראה, יותר מכל יצירה אחרת שחיבר. במשך הזמן שהכרתי אותו, אזכור ,כלולות' העלה על פניו תמיד אותו חיוך, שבו קיבל את פני אלה, שלהם רחש חיבה מיוחדת."

הקלטות חשובות

• הקלטה משנת 1934 בניצוח סטרווינסקי, עם לברית אנגלית, יצאה לאור מחדש על גבי תקליטור בחברת EMT, כחלק מסדרת "מלחינים פנים אל פנים" (Composers in Person) שלהם.
• רוברט קרפט הקליט גרסאות מוקדמות של "כלולות" בראשית שנות ה-70' של המאה ה-20 על אריך נגן של קולומביה, עם פסנתרים במקום פיאנולה.
• אנסמבל דמיטרי פוקרובסקי הוציא הקלטה, שבה חלק גדול מן החומר שנכתב לפסנתר ערוך באמצעות MIDI (ממשק דיגיטלי עבור כלים מוזיקליים) במחבי מקינטוש.
• המלצת שירות השידור הבריטי היא להקלטה שנעשתה ב-1990 על ידי המקהלה הקאמרית וורונז', אנסמבל המקהלה הקאמרית ניו לונדון, בניצוח ג'יימס ווד, תקליטור היפריון 66410.
• ליאונרד ברנשטיין ניצח על התזמורת והמקהלה של פסטיבל באך האנגלי בהקלטה לדויטשה גרמופון בשנת 1977, עם מרתה ארחריץ', כריסטיאן צימרמן, צ'יפריאן קאצאריס והומרו פרנצש כפסנתרנים.

כוריאוגרפיה

האינטרפרטציה הכוריאוגרפית של כלולות" מאת ברוניסלבה ניז'ינסקה נקראת "פרוטופמיניסט". "כלולות" מוותר על האופטימיות האופיינית לחתונה טיפוסית, ותחת זאת מציג את טבעה הכובל והמגביל של חובת האישה להינשא. התפאורה הכהה והקודרת מספקת את הרקע לתלבושות הפשוטות והתנועות הנוקשות. האינדיבידואליות של הרקדן מסולקת מעליו בכוריאוגרפיה של ניז'ינסקה, ומציבה בכך את השחקנים על נתיב מוכתב מראש, כיוון שנישואים הצטיירו כדרך לקיים ולהגדיל את הקהילה. הכוריאוגרפיה מקרינה סמליות, כשהנשים, המכונסות יחדיו, הולמות שוב ושוב ברצפה בנעלי הבוהן שלהן בלהט קשוח, כמבקשות לספר את סיפור מאבקן והכניעה אומרת הכבוד שבסופו. תרבות האיכרים הרוסית והכרת החובה שהחדירה באנשיה מיוצגת ביצירה של ניז'ינסקה.

לקריאה נוספת

• Stravinsky, Igor. Les Noces in Full Score. Dover Publications (June 25, 1998) ISBN 0-486-40413-7.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כלולות בוויקישיתוף

• Dance Pages: Les Noces. Retrieved September 5, 2005.
• Clements, Andrew. "Stravinsky: Les noces". Guardian Unlimited. November 2, 2001. Retrieved September 26, 2015.
• Brendan McCarthy. Les Noces and its performance history. Retrieved 9 November 2005
• Reviews of Les Noces in versions by different choreographers and ensembles.
• Stravinsky and the Pianola, on the Pianola Institute's website.
• Antolini Electrifies Stravinsky's Multimedia Masterpiece. Bowdoin College. Retrieved July 13, 2007.
• Les Noces (1919 Version, Verbey completion) for solo voices, choir, pianola, harmonium, percussion

• יוטיוב, "כלולות" בביצוע בלט מריאינסקי, עם זמרי סולו, מקהלה ותזמורת תיאטרון מריאינסקי בניצוח ואלרי גרגייב