ויקיפדיה

כלכלת צד-היצע

תיאוריה מקרו-כלכלית

כלכלת צד-היצע היא תיאוריה מקרו-כלכלית הגורסת שניתן לעודד צמיחה כלכלית בצורה היעילה ביותר על ידי הורדת מיסים, הפחתת הרגולציה והתרת סחר חופשי.[1][2] תומכי התיאוריה הכלכלית הזאת טוענים כי היא גורמת לכך שהצרכנים ייהנו מאספקה גדולה יותר של סחורות ושירותים במחירים נמוכים יותר ובאיכות טובה יותר, והתעסוקה תגדל.[3]

בסיס לכלכלת צד-ההיצע הוא עקומת לאפר, קשר תאורטי בין שיעורי מיסוי והכנסות ממשלתיות.[4][5][6][7] עקומת לאפר מצביעה על כך שכאשר רמת המס גבוהה מדי, שיעורי מס נמוכים יותר יגדילו את הכנסות הממשלה באמצעות צמיחה כלכלית, משום שלאנשים יהיה תמריץ לעבוד קשה ולשאוף להרוויח כמה שיותר, בידיעה שהממשלה לא תיקח להם חלק גדול מפירות העבודה שלהם. הרמה שבה שיעורי המס נחשבים "גבוהים מדי" שנויה במחלוקת.[8]

במשך זמן מה היה נחשב שהמונח "כלכלת צד-היצע" נטבע על ידי העיתונאי ג'וד וואנישקי ב-1975, אך לפי רוברט ד. אטקינסון, המונח "צד-היצע" שומש לראשונה ב-1976 על ידי הרברט שטיין (היועץ כלכלי של הנשיא ריצ'רד ניקסון) ורק מאוחר יותר באותה שנה ג'וד וואנישקי השתמש במושג הזה.[9] המונח דוגל בביטוי הרעיונות של הכלכלנים רוברט מנדל וארתור לאפר.

מקור היסטורי עריכה

 
רוברט מנדל

כלכלת צד-ההיצע התפתחה בתגובה לסטגפלציה של שנות ה-70.[10] הוא התבסס על מגוון מחשבות כלכליות שאינן קיינסיאניות, כולל אסכולת שיקגו והאסכולה הקלאסית החדשה במקרו-כלכלה.[11][12] ברוס בארטלט, חסיד של כלכלת צד ההיצע, עקב אחר המוצא האינטלקטואלי של אסכולת המחשבה הזו, וייחס אותה לפילוסופים אבן ח'לדון ודייוויד יום, הסאטיריקן ג'ונתן סוויפט, הכלכלן הפוליטי אדם סמית' ושר האוצר של ארצות הברית אלכסנדר המילטון.[13]

בארטלט הצהיר ב-2007 כי:

"כיום, כמעט אף כלכלן לא מאמין במה שהקיינסיאנים האמינו בשנות ה-70, ורובם מקבלים את הרעיונות הבסיסיים של כלכלת צד-ההיצע - שתמריצים חשובים, ששיעורי מס גבוהים רעים לצמיחה, ושאינפלציה היא ביסודה תופעה מוניטרית. כתוצאה מכך, אין עוד הבדל משמעותי בין כלכלת צד-היצע לכלכלה מיינסטרים".

מה שמייחד יותר מכל את כלכלת צד-ההיצע כתופעה מודרנית הוא הטיעון התועלתני שלה בעד שיעורי מס נמוכים בעיקר מסיבות קולקטיביות ולא מסיבות אידאולוגיות מסורתיות. הליברלים הקלאסיים התנגדו למיסים משום שהם התנגדו לממשלה רחבה שפוגעת בזכות הטבעית של האדם לקניין. טענתם הייתה שלכל אדם יש זכויות טבעיות על עצמו ועל רכושו ולכן המיסוי אינו מוסרי משום שהוא מפר אותם.[14] מנגד, כלכלנים התומכים בכלכלת צד-היצע טענו שהתועלת הקולקטיבית לכאורה (כלומר הגדלת התפוקה והיעילות הכלכלית של החברה) מספקת את הסיבה העיקרית להפחתת שיעורי המיסים.

כלכלת צד ההיצע עלתה בפופולריות בקרב פוליטיקאים מהמפלגה הרפובליקנית מ-1977 ואילך. לפני 1977, הרפובליקנים היו מפוצלים יותר בנוגע להפחתת המס, וחלקם דאגו שהפחתות המס יעודדו את האינפלציה ויחריפו את הגירעונות.[15]

ב-1978 פרסם ג'וד וואנישקי את "The Way the World Works", בו פרש את התזה המרכזית של כלכלת צד-ההיצע[16] ופירט את הכישלונות של מס הכנסה פרוגרסיבי, שיעורי מס גבוהים והמדיניות המוניטרית של ארצות הברית תחת ריצ'רד ניקסון וג'ימי קרטר בשנות השבעים. וואנישקי דגל בשיעורי מס נמוכים יותר והחזרה לסוג של תקן זהב, בדומה למערכת ברטון וודס בשנים 1944–1971 שניקסון נטש.

 
שלוש עקומות לאפר שונות: ציר ה-X מציג את שיעור המס *t, וציר ה-Y את סך הכנסות המדינה. הנקודה שבה הכנסות המדינה הן מרביות יכולה להימצא בנקודות שונות, וצורת העקומה לא חייבת להיות סימטרית

הגדרה ועקרונות עריכה

ג'יימס ד' גוורטני וריצ'רד ל. סטרופ סיפקו הגדרה לכלכלת צד-היצע כ"אמונה שלהתאמות בשיעורי המס השוליים יש השפעות משמעותיות על ההיצע הכולל".[17] גוורטני וסטרופ אמרו "שכלכלת צד-ההיצע היוותה את הבסיס למדיניות המס של רייגן, שהובילה להפחתה משמעותית בשיעורי המס השוליים בארצות הברית במהלך שנות ה-80".[17]

בארי פ. בוסוורת' סיפק הגדרה נוספת על ידי הצגת כלכלת צד-ההיצע משתי נקודות מבט:

  1. "עניין רחב בגורמי ההיצע המצרפי - היקף ואיכות תשומות ההון והתעסוקה, והיעילות שבה נעשה בהן שימוש".[18]
  2. "התמקדות צרה יותר בהפחתות מס כאמצעי להגדלת היצע החסכונות, ההשקעות והעבודה".[18]

כלכלת צד-היצע לעומת גישות קודמות למדיניות כלכלית עריכה

כלכלת צד-היצע נוצרה כחלופה לכלכלה הקיינסיאנית, אשר מיקדה מדיניות מקרו-כלכלית בניהול הביקוש הסופי.[19] כלכלת צד הביקוש מסתמכת על תפיסה שבה לביקוש תפקיד מרכזי בהגדרת צמיחת ההיצע העתידי, מה שמאפשר גם השלכות תמריץ של השקעה.[18]

גישות המדיניות הקיינסיאניות מתמקדות בניהול ביקושים כמכשיר מרכזי להשפעה על הייצור המצרפי והתל"ג, בעוד שהמוניטריזם מתמקד בניהול המצרפים המוניטריים והאשראי. בניגוד לכלכלת צד-ההיצע, כלכלת צד הביקוש מבוססת על ההנחה שהעליות בתוצר נובעות מגידול בהוצאות.[20]

מדיניויות כלכליות מסורתיות אותגרו על ידי התיאוריה של כלכלת צד-ההיצע כפי שהתבטאה בממשל רייגן בשנות ה-80. הלה טוענת שמדיניות פיסקלית עשויה להוביל לשינויים בהיצע וגם בביקוש.[21] לכן, כאשר שיעורי המס השוליים גבוהים, הצרכנים רודפים אחר תוספת פנאי וצריכה שוטפת במקום לרדוף אחר הכנסה שוטפת והכנסה נוספת בעתיד. לכן ישנה ירידה במאמץ ובהשקעה בעבודה, אשר בתורה גורמת לירידה בייצור ובתל"ג, ללא קשר לרמות הביקוש הכלליות.

על סמך הנחות אלו, כלכלני צד-היצע מנסחים את הרעיון כי לקיצוץ בשיעורי המס השוליים יש השפעה חיובית על הצמיחה הכלכלית של החברה.

תפקידם של שיעורי המס השוליים עריכה

המטרה העיקרית של כלכלת צד-ההיצע הוא קידום צמיחה כלכלית. בהקשר זה, כמה מחקרים הציעו לשקול שני מחירים חברתיים-כלכליים יחסיים.

הראשון משפיע על החלטות של יחידים על חלוקת הכנסתם בין צריכה לחיסכון.[22] (רוברטס, 1984, עמ' 36) עלות ההחלטה של הפרט להקצות יחידת הכנסה לצריכה או לחיסכון היא ערך עתידי של היחידה, אשר וותרה על ידי הבחירה בצריכה או חיסכון. יחידת ערך ההכנסה מוגדרת על ידי שיעורי המס השוליים. לפיכך, שיעורי מס גבוהים יותר יפחיתו את עלות הצריכה, מה שיגרום לירידה בהשקעות ובחיסכון. במקביל, שיעורי מס נמוכים יותר יגרמו לעלייה ברמות ההשקעה והחיסכון, בעוד שרמות הצריכה ירדו.[20]

המחיר השני משפיע על החלטות של יחידים על חלוקת זמנם בין עבודה לפנאי.[22] עלות ההחלטה של הפרט להקצות יחידת זמן לעבודה או פנאי עומדת על פי ההכנסה השוטפת, אשר וותרה על ידי בחירה בעבודה או פנאי. העלות כוללת גם את ההכנסה העתידית, שהופתנה למטרות פנאי במקום להגביר את הכישורים המקצועיים. ערך הפסדי ההכנסה מוגדר לפי שיעור המס שנקבע להכנסה הנוספת. לכן, העלייה בשיעורי המס השולי מביאה לירידת מחיר הפנאי. עם זאת, אם שיעור המס השולי יורד, עלות הפנאי עולה.[20]

הן גובהן של ההכנסה הלא ממוסה ושל ההכנסה הממוסה נקבעות לפי שיעור המס השולי.[20] זו הסיבה שמבחינת כלכלנים בצד-ההיצע, שיעורי המס השוליים ממלאים תפקיד משמעותי בקביעת התפתחות המשק. בשל תפקיד מכריע בקביעת כמה זמן יבזבזו העובדים על עבודה ופנאי או כמה הכנסה תוקדש לצריכה ולחסכון, כלכלני צד-ההיצע מתעקשים להפחית את שיעורי המס מכיוון שהם מאמינים שזה יכול לשפר את שיעורי הצמיחה של המשק.

עקומת לאפר עריכה

עקומת לאפר ממחישה קשר מתמטי בין הכנסות ממסים ושיעורי מס, ונעשתה פופולרית על ידי הכלכלן ארתור ב. לאפר ב-1974.[20] כלכלת צד-ההיצע תלויה מאוד בהשלכות הנובעות מהקשר שמציגה העקומה. הוא מראה כי שיעורי מס גבוהים יכולים לעיתים להקטין את בסיס המס, מה שיוביל לירידה בהכנסות ממסים.[17] בשל ההשפעה שמפעילים המיסים על ההכנסה הממוסה, ייתכן שהתאמת שיעורי המס לא תוביל לשינויים יחסיים בהכנסות ממסים. לכן, חלק מהכלכלנים מצד-ההיצע מתעקשים כי הורדת שיעורי מס גבוהים תגרום לגידול בהכנסות ממסים.

עקומת לאפר מגלמת עמדה של כלכלת צד-ההיצע: ששיעורי מס והכנסות ממסים הם שונים, כאשר הכנסות הממשלה ממסים זהות בשיעור מס של 100% כפי שהן בשיעור מס של 0%, וההכנסה מקסימלית איפשהו בין שני אלה, לאו דווקא בשיעור של 50%. כלכלני צד-היצע טענו כי בסביבת שיעורי מס גבוהים הורדת שיעורי המס תגרום להגדלת ההכנסות או להפסדי הכנסה קטנים יותר ממה שניתן היה לצפות בהסתמך על אומדנים סטטיים בלבד של בסיס המס הקודם.[23][24]

זה הוביל את תומכי צד-ההיצע לעודד הפחתות גדולות בשיעורי מס ההכנסה השולית ורווחי הון כדי לעודד השקעות גדולות יותר, מה שייצר יותר היצע. ג'וד וואנישקי ורבים אחרים דוגלים בביטול מוחלט של מס רווחי הון.[25] ההיצע המצרפי המוגדל אמור לגרום לביקוש מצרפי מוגבר, ומכאן המונח "כלכלת צד-היצע".

היסטוריה עריכה

רייגנומיקס (השיטה הכלכלית של רייגן) עריכה

בארצות הברית, פרשנים לעיתים קרובות משווים כלכלת צד-היצע עם רייגנומיקס. ממשלו של הנשיא הרפובליקני רונלד רייגן קידם את המדיניות הפיסקלית שלו כמבוססת על כלכלת צד-היצע. רייגן הפך את כלכלת צד-ההיצע לביטוי שגור בכל משק בית, והבטיח הפחתה כללית בשיעורי מס ההכנסה והפחתה גדולה עוד יותר בשיעורי מס רווחי הון.[26] במהלך מסע הבחירות של רייגן לנשיאות ב-1980, הדאגה הכלכלית המרכזית הייתה אינפלציה דו ספרתית, אותה תיאר רייגן כ"יותר מדי דולרים רודפים אחרי מעט מדי סחורות". הוא הבטיח דרך הדרגתית ולא כואבת להילחם באינפלציה.[27]

במעבר ממדיניות מוניטריסטית קודמת, יו"ר הפדרל ריזרב, פול וולקר, יישם מדיניות מוניטרית הדוקה יותר, כולל צמיחה נמוכה יותר של היצע הכסף כדי לשבור את הפסיכולוגיה האינפלציונית ולסחוט את הציפיות האינפלציוניות מהמערכת הכלכלית.[28] לכן, תומכי צד-ההיצע טוענים כי הרייגנומיקס התבססה רק באופן חלקי על כלכלת צד-היצע.

הקונגרס תחת רייגן העביר תוכנית שתפחית מיסים בשווי עצום של 749 מיליארד דולר במשך חמש שנים. המבקרים טוענים כי הפחתת המיסים הגדילה את הגירעונות התקציביים של הממשלה הפדרלית בעוד שתומכי רייגן טענו כי הגירעון התקציבי היה פוחת אלמלא הגדלות מסיביות בהוצאות הצבאיות, שהיו הכרחיות בתקופת המלחמה הקרה.[29] כתוצאה מכך, ג'ייסון הימוביץ' תיאר את רייגן - יחד עם ג'ק קמפ - כתומך גדול בכלכלת צד-היצע בפוליטיקה, ושיבח שוב ושוב את מנהיגותו.[30]

מבקרי הרייגנומיקס טוענים שהיא לא הצליחה לייצר הרבה מהרווחים המוגזמים שהבטיחו חלק מתומכי צד-ההיצע. פול קרוגמן סיכם מאוחר יותר את המצב: "כשנבחר רונלד רייגן, לשוחרי צד-ההיצע הייתה הזדמנות לנסות את הרעיונות שלהם. למרבה הצער, הם נכשלו". למרות שהוא זיכה את כלכלת צד ההיצע על היותה מוצלחת יותר מהמוניטריזם, שלטענתו "הותירה את הכלכלה בהריסות", הוא הצהיר שכלכלת צד-ההיצע הניבה תוצאות "שלא הגשימו את מה שהיא הבטיחה", ותיאר את תאוריית צד-היצע בתור "ארוחות צהריים חינם, אגדה".[31]

שנות קלינטון עריכה

 
התרשים מציג את שיעורי המס הפדרליים הממוצעים המשולמים לפי רמות שונות של חלוקת ההכנסה. בתקופת קלינטון, המיסים על ההכנסות העליונות היו גבוהים יותר מאשר בתקופת רייגן.[32] פול קרוגמן טען כיצד מיסים גבוהים יותר על אנשים בעלי הכנסה גבוהה יותר, בשילוב עם יצירת מקומות עבודה גבוהים יותר תחת ממשל קלינטון, מייצגים דוגמה נגדית לדוקטרינת קיצוץ המס בתאוריית צד-ההיצע.[33] קרוגמן קישר את הגרסה שלו לתרשים זה למאמר הקודם, והמחיש את שיעור מס ההכנסה הממוצע על המאיון העליון.[34]

קלינטון חתם על "חוק איחוד התקציבים של אומניבוס משנת 1993", אשר העלה את שיעורי מס ההכנסה על הכנסות מעל 115,000 דולר, יצר מדרגות מס גבוהות נוספות עבור הכנסות תאגידיות מעל 335,000 דולר, הסיר את המגבלה על מיסי מדיקר, העלה את מיסי הדלק והגדיל את דמי הביטוח הלאומי, ועוד העלאות מס שונות. פרנקל ואורזג תיארו את "השמרנות הפיסקלית הפרוגרסיבית" של חבילת 1993: "שמרנות פיסקלית פרוגרסיבית כזו משלבת ניסיונות צנועים של חלוקה מחדש (המרכיב הפרוגרסיבי) ומשמעת תקציבית (המרכיב השמרני הפיסקאלי). כך כללה חבילת 1993 הפחתת הוצאות משמעותית והעלאות מס. אבל היא ריכזה את העלאות המס על משלמי המס בעלי ההכנסה הגבוהה, תוך הרחבת משמעותית של הזיכוי למס הכנסה, "Head Start" ותוכניות ממשלתיות אחרות המיועדות למשתכרים נמוכים יותר". העלאות המס הובילו להכנסות גדולות יותר (ביחס לקו בסיס ללא העלאת מס).[35]

הצעת החוק זכתה להתנגדות נחרצת על ידי הרפובליקנים, במיוחד על ידי ג'ון קייסיק ומצליף המיעוט ניוט גינגריץ', שיצאו בהתקפה נחרצת על כך שהחוק עלול לגרום לאובדן מקומות עבודה ולהורדת הכנסות הממשלה הפדרלית.[36]

הכלכלן פול קרוגמן כתב ב-2017 שהעלאות המס של קלינטון על העשירים היוו דוגמה נגדית לדוקטרינת הפחתת המס בצד ההיצע: "ביל קלינטון סיפק מבחן ברור, על ידי העלאת המיסים על העשירים. הרפובליקנים חזו אסון, אבל במקום זאת הכלכלה פרחה ויצרה יותר מקומות עבודה מאשר תחת רייגן".[33]

כלכלן צד-ההיצע אלן ריינולדס טען שעידן קלינטון מייצג המשך של מדיניות מס נמוך (משנות ה-80):

"במציאות, מדיניות המס לא הייתה חד משמעית טובה יותר בשנות השמונים מאשר בשנות התשעים. שיעור מס ההכנסה הגבוה ביותר היה 50 אחוזים מ-1983 עד 1986, אך מתחת ל-40 אחוזים לאחר 1993. ומס רווחי הון היה 28 אחוזים מ-1987 עד 1997, אך רק 20 אחוז בשנים הפורחות של 1997-2000. בכנות, היו דברים טובים ורעים בשתי התקופות. אבל גם בשנות השמונים וגם בשנות התשעים הייתה מדיניות מס הרבה יותר חכמה מזו שהייתה לנו מ-1968 עד 1982".[37]

שנות טראמפ עריכה

תומכי צד-היצע, לאפר והפרשנים הכלכליים סטיבן מור ולארי קדלו מילאו תפקידים בולטים בגיבוש המדיניות הכלכלית של טראמפ בכך שייעצו לו לגבי הפחתת המס שלו, כמו גם עידודם להוריד חסמי סחר.[38] לאפר ומור כתבו ספר משנת 2018 על המדיניות, Trumponomics. הכלכלן גרגורי מנקיוב סקר את הספר ב-Foreign Affairs, ואפיין את ההצהרות סביב מדיניותו של טראמפ כ"כלכלה של הונאה". הוא מתח ביקורת על המחברים על כך שהם חוזרים "כמו תוכי", ללא בושה, על טענותיו של הנשיא על שיעורי הצמיחה השנתיים בתקופתו, שלטענתו של טראמפ היו טובים אך הנתונים הראו ששיעורי הצמיחה היו נמוכים מהצפוי, אך גרגורי גם מזכה אותם על כך שהם ממשיכים לתמוך בתפיסת הקונצנזוס הכלכלי שסחר חופשי טוב לכולם, בניגוד לדעות המרקנטיליסטיות של הנשיא.[39]

טראמפ יישם קיצוץ מס הכנסה של יחידים וחברות שנכנס לתוקף ב-2018. הפרופסור לכלכלה של רוטגרס, פארוק לנגדנה, טען כי הפחתות המס של טראמפ הן דוגמה למדיניות מס של תאוריית צד-היצע, תוך ציון מכתב תמיכה של כלכלנים הקשורים זה מכבר לתאוריית צד-היצע, המתאר אותן ככאלה.[40]

חלק מהתומכים בהורדת המיסים ב-2017 שיישם ממשל טראמפ טענו כי הפחתות המס יהיו נייטרליות, כלומר לא ישפיעו על הכנסות הממשלה הפדרלית. התומכים טענו זאת לפני העברת הפחתות המס והמשיכו לטעון כי הפחתות המס החזירו את עצמן בשנים שלאחר הפחתות המס; ה-CBO העריך ב-2017 כי הפחתות המס יגדילו את הגירעונות, וניתוחים שפורסמו בהמשך הראו כי הפחתות המס אכן הגדילו את הגירעונות.[41][42][43] הניו יורק טיימס דיווח באוגוסט 2019 כי: "הרמות הגוברות של 'דיו אדום' (ביטוי ציורי לגירעון) נובעות מירידה חדה בהכנסות הפדרליות לאחר הפחתות המס של מר טראמפ ב-2017, שהורידו את שיעורי המס של יחידים ותאגידים, וכתוצאה מכך זרמו הרבה פחות כספי מס למשרד האוצר. ההכנסות ממסים עבור 2018 ו-2019 נפלו ביותר מ-430 מיליארד דולר ממה שמשרד התקציבים חזה שיהיו ביוני 2017, לפני אישור חוק המס באותו דצמבר".[44]

תאוריית מדיניות פיסקלית עריכה

מדיניויות פיסקליות בצד-היצע נועדו להגדיל את ההיצע המצרפי, בניגוד לביקוש המצרפי, ובכך להרחיב את התפוקה והתעסוקה תוך הורדת מחירים. ישנן כמה סוגים כלליים של מדיניויות מהסוג הזה:

  1. השקעות בהון אנושי, כגון חינוך, בריאות, ועידוד העברת טכנולוגיות ותהליכים עסקיים, לשיפור הפריון (תפוקה לעובד). עידוד סחר חופשי גלובלי באמצעות מכולות הוא דוגמה חשובה לאחרונה.
  2. הפחתת מס, כדי לתת תמריצים לעבוד, להשקיע ולקחת סיכונים. הורדת שיעורי מס הכנסה וביטול או הורדת תעריפים הם דוגמאות למדיניויות מסוג זה.
  3. השקעות בציוד הון חדש ובמחקר ופיתוח (מו"פ), כדי לשפר עוד יותר את הפריון. מתן אפשרות לעסקים לרכוש ציוד הון מהר יותר (למשל, שנה לעומת עשר שנים), מעודד אותם לרכוש ציוד כזה.
  4. צמצום וביטול רגולציות וביורוקרטיות ממשלתיות, כדי לעדוד היווצרות והרחבה של עסקים.[45]

אחד היתרונות של מדיניויות כאלה הוא שהסטת עקומת ההיצע המצרפית כלפי חוץ פירושה שניתן להוריד את המחירים יחד עם הרחבת התפוקה והתעסוקה. זאת בניגוד למדיניויות צד הביקוש (למשל, הוצאות ממשלתיות גבוהות יותר), שגם אם הן לעיתים רחוקות מוצלחות, הן נוטות ליצור לחצים אינפלציוניים (כלומר, להעלות את רמת המחירים המצרפית) כאשר עקומת הביקוש המצרפית זזה כלפי חוץ. השקעה בתשתיות היא דוגמה למדיניות שיש בה אלמנטים בצד הביקוש והן בצד ההיצע.[45]

כלכלת צד-היצע גורסת כי מיסוי מוגבר מפחית בהתמדה את הפעילות הכלכלית בתוך מדינה ומרתיע השקעות. מיסים פועלים כסוג של חסם סחר או מכס שגורם למשתתפים כלכליים לחזור לאמצעים פחות יעילים לסיפוק צורכיהם. ככזה, מיסוי גבוה יותר מוביל לרמות נמוכות יותר של התמחות ומקצועיות, וגורם ליעילות כלכלית נמוכה יותר, כפי שמומחש על ידי עקומת לאפר.[46]

לכלכלנים בצד ההיצע יש פחות מה לומר על השפעות הגירעונות ולפעמים מצטטים את עבודתו שלרוברט בארו הקובעת שגורמים כלכליים רציונליים יקנו איגרות חוב בכמות מספקת כדי להפחית את שיעורי הריבית לטווח ארוך.[47]

השפעה על צמיחה כלכלית והכנסות ממסים עריכה

 
הפחתות המס על בעלי הכנסה גבוהה בלבד (העשירון העליון) אינן מתואמות עם גידול בתעסוקה, אך הפחתות מס על בעלי הכנסה נמוכה (90%) מתואמות עם גידול בתעסוקה.[48]
 
כלכלני צד-היצע טוענים כי מיסים נמוכים יותר מובילים לצמיחה בתעסוקה. זה נכון כאשר מורידים מיסים לכולם. בגרף זה, לדוגמה, אין מתאם בין הפחתות מס לעשירון העליון לבין גידול בשיעור התעסוקה.

ברוס בארטלט אמר ב-2007 כי "תומכי תאוריית צד-ההיצע טענו שקיצוצי מס מסוימים, בנסיבות מיוחדות מאוד, עשויות להעלות את ההכנסות הפדרליות, אבל היום מקובל לשמוע את מקצצי המיסים טוענים, באופן בלתי סביר, שכל הפחתת המיסים מעלה הכנסות".[24]

כמה כלכלנים אינם מחשיבים את כלכלת צד-ההיצע כתיאוריה כלכלית בת קיימא. אלן בלינדר כינה אותה אסכולה ש"מביאה מזל רע" ואפילו "מטופשת", על דפי ספר לימוד משנת 2006.[49] גרג מנקיוו, לשעבר יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא ג'ורג' וו. בוש, העביר ביקורת חריפה דומה על האסכולה במהדורות המוקדמות של ספר המבוא שלו לכלכלה. "קיצוצי מס רק לעיתים רחוקות מחזירים את עצמם. הקריאה שלי בספרות האקדמית גורמת לי להאמין שכשליש מהעלות של הורדת מס טיפוסית מוחזרת עם צמיחה כלכלית מהירה יותר".[50]

במאמר משנת 1992 עבור הרווארד אינטרנשיונל ריוויו כתב ג'יימס טובין: "הרעיון של 'עקומת לאפר' לפיו קיצוץ מס יגדיל את ההכנסות התברר כראוי ללעג".[51]

קארל קייס וריי פייר כתבו ב-Principles of Economics, כי "ההבטחות הקיצוניות של כלכלת צד-היצע לא התממשו. הנשיא רייגן טען שבגלל ההשפעה המתוארת בעקומת לאפר, הממשלה יכולה לשמור על הוצאות, להוריד את שיעורי המס ולאזן את התקציב. זה לא היה המקרה. הכנסות הממשלה ירדו בחדות מרמות שהיו מתממשות ללא הפחתות המס".[52]

תומכי צד-היצע ידועים, טרבנדט ואוהליג, טוענים כי "הניקוד הסטטי מעריך יתר על המידה את אובדן ההכנסות מהפחתות במס עבודה והון" וכי "ניקוד דינמי" מנבא טוב יותר את השפעות הפחתת המס.[53]

מחקר משנת 1999 של הכלכלן אוסטן גולסבי מאוניברסיטת שיקגו, שבחן שינויים משמעותיים בשיעורי מס ההכנסה הגבוהים בארצות הברית משנות ה-20 ואילך, הגיע למסקנה שיש שינויים מתונים בלבד בהכנסה המדווחת של אנשים בעלי הכנסה גבוהה, מה שמצביע על כך שלשינויי המס היו השפעה קטנה על כמות האנשים העובדים.[54][55] הוא הגיע למסקנה כי התפיסה שממשלות יכולות לגייס יותר כסף על ידי הפחתת שיעורים "לא סביר שתהיה נכונה בשום דבר בהתחשב בשיעורי המס השוליים של היום".[54]

נייר עמדה משנת 2008 מצא שבמקרה של רוסיה, "קיצוץ בשיעורי המס יכול להגדיל את ההכנסות על ידי שיפור ציות לפקודת המס".[56]

סקר משנת 2012 מצא קונצנזוס בקרב כלכלנים מובילים כי הפחתת שיעור מס ההכנסה הפדרלי בארצות הברית תעלה את התמ"ג אך לא תגדיל את ההכנסות ממסים.[57]

לקריאה נוספת עריכה

  • Sowell, Thomas. "Trickle Down" Theory and "Tax Cuts for the Rich".
  • Gwartney, James D. (2008). "Supply-Side Economics". In David R. Henderson (ed.). Concise Encyclopedia of Economics (2nd ed.). Indianapolis: Library of Economics and Liberty. ISBN 978-0865976658. OCLC 237794267.
  • "Portion of Mundell's Nobel Prize Lecture" (awarded for unrelated work in optimum currency area). Claiming that supply side economics was responsible for growth, price stability and the collapse of the Soviet Union.
  • "Supply Side Library". A collection of essays and studies by Robert Mundell, Paul Craig Roberts, Stephen Entin and Alan Reynolds.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Neva Goodwin; Jonathan M. Harris; Julie A. Nelson; Brian Roach; Mariano Torras (4 במרץ 2015). Principles of Economics in Context. Routledge. p. 286. ISBN 978-1-317-46217-0. supply-side-economics: the macroeconomic theory [...] {{cite book}}: (עזרה)
  2. ^ Dwivedi (2010). Macroeconomics, 3E. Tata McGraw-Hill Education. p. 372. ISBN 978-0-07-009145-0. The supply-side economics is the most recent macroeconomic thought.
  3. ^ Wanniski, Jude (1978). The Way the World Works: How Economies Fail—and Succeed. New York: Basic Books. ISBN 0-465-09095-8.
  4. ^ Campbell, John L. (1998). "Institutional Analysis and the Role of Ideas in Political Economy". Theory and Society. pp. 377–409. doi:10.1023/A:1006871114987. ISSN 0304-2421. JSTOR 657900. The Laffer curve became a powerful pedagogical symbol that many supply siders used when presenting their position.
  5. ^ Kyer, Ben L.; Maggs, Gary E. (1994). "A Macroeconomic Approach to Teaching Supply-Side Economics". The Journal of Economic Education. 25 (1): 44–48. doi:10.2307/1182895. ISSN 0022-0485. JSTOR 1182895.
  6. ^ Kolb, Robert W. (27 במרץ 2018). The SAGE Encyclopedia of Business Ethics and Society (באנגלית). SAGE Publications. p. 3303. ISBN 978-1-4833-8151-0. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ Mankiw, N. Gregory (1 בינואר 2020). Principles of Economics (באנגלית). Cengage Learning. pp. 161–162. ISBN 978-0-357-13380-4. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ^ "the U.S. marginal top rate is far from the top of the Laffer curve." Saez, Emmanuel; Slemrod, Joel; Giertz, Seth (1 בינואר 2009). "The Elasticity of Taxable Income with Respect to Marginal Tax Rates: A Critical Review". Economics Department Faculty Publications. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Robert D. Atkinson (29 באוקטובר 2007). Supply-Side Follies: Why Conservative Economics Fails, Liberal Economics Falters, and Innovation Economics Is the Answer. Rowman & Littlefield. p. 50. ISBN 978-0-7425-5107-7. {{cite book}}: (עזרה)
  10. ^ Case, Karl E. & Fair, Ray C. (1999). Principles of Economics (5th ed.), p. 780. Prentice-Hall. ISBN 0-13-961905-4.
  11. ^ Schmidt, I.; Rittaler, J. B. (28 בפברואר 1989). A Critical Evaluation of the Chicago School of Antitrust Analysis. Springer Science & Business Media. ISBN 9789024737925 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  12. ^ Gandhi, Mr Ved P.; Ebrill, Mr Liam P.; Shome, Mr Parthasrathi; Anton, Mr Luis A. Manas; Modi, Jitendra R.; Sanchez-Ugarte, Mr Fernando J.; Mackenzie, Mr G. A. (15 ביוני 1987). Supply-Side Tax Policy: Its Relevance to Developing Countries. International Monetary Fund. ISBN 9781455271962 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ^ Bartlett, Bruce. "Supply-Side Economics: "Voodoo Economics" or Lasting Contribution?" (PDF). Laffer Associates: Supply-Side Investment Research. נבדק ב-17 בנובמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Gray, pp. 26–7 Liberalism. Minneapolis: University of Minnesota Press, 1995. ISBN 0-8166-2801-7
  15. ^ Burns, John W.; Taylor, Andrew J. (2000). "The Mythical Causes of the Republican Supply-Side Economics Revolution". Party Politics (באנגלית). 6 (4): 419–440. doi:10.1177/1354068800006004002. ISSN 1354-0688.
  16. ^ Gross, Neil; Medvetz, Thomas; Russell, Rupert (11 באוגוסט 2011). "The Contemporary American Conservative Movement". Annual Review of Sociology (באנגלית). 37 (1): 325–354. doi:10.1146/annurev-soc-081309-150050. ISSN 0360-0572. Jude Wanniski, who wrote the supply-side economics bible, The Way the World Works (1978), while an AEI scholar-in-residence {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 3 Gwartney, James D.; Stroup, Richard L. (1987). Macroeconomics, 4th ed. Harcourt Brace Jovanovich. p. 253.
  18. ^ 1 2 3 P., Bosworth, Barry (1984). Tax incentives and economic growth. Brookings Institution. ISBN 0-8157-1035-6. OCLC 797160531.
  19. ^ Feldstein, Martin (בינואר 1986). "Supply Side Economics: Old Truths and New Claims". Cambridge, MA. doi:10.3386/w1792. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ 1 2 3 4 5 Son, Hyung Chan. (1990) Supply-side economics in the Republic of Korea. Monterey, California: Naval Postgraduate School. Retrieved from http://hdl.handle.net/10945/34831
  21. ^ Fink, Richeard H., Supply-Side Economics, University Publications of Amer - ica, Inc., 1982.
  22. ^ 1 2 Roberts, Paul C., The Supply-Side Revolution, Harvard University, 1984.
  23. ^ Laffer, Arthur (1 ביוני 2004). "The Laffer Curve, Past, Present and Future". The Heritage Foundation. נבדק ב-11 בדצמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ 1 2 Bartlett, Bruce (6 באפריל 2007). "How Supply-Side Economics Trickled Down". New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Alan Reynolds (ביולי 1999). "Capital gains tax: Analysis of reform options for Australia" (PDF). Hudson Institute. אורכב מ-המקור (PDF) ב-18 ביולי 2005. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ (Karl Case ad Ray Fair, 1999: pp. 781–2).
  27. ^ Case & Fair, pp. 781–2.
  28. ^ Malabre, Jr., pp. 170–1.
  29. ^ "Busting the Left's myths about Reaganomics". CapX. 22 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Malabre, Jr., p. 188.
  31. ^ Malabre, Jr., p. 195.
  32. ^ "The Distribution of Household Income and Federal Taxes, 2010". The US Congressional Budget Office (CBO). 4 בדצמבר 2013. נבדק ב-6 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ 1 2 "Zombies of Voodoo Economics". nytimes.com. 24 באפריל 2017. נבדק ב-6 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ "Twitter post: Tax rate chart". Paul Krugman. 22 באפריל 2017. נבדק ב-6 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "The Economic and Budget Outlook: Fiscal years 2000-2009" (PDF). cbo.gov. בינואר 1999. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Kornacki, Steve (19 באפריל 2011). "The decade the GOP hopes you've forgotten". Salon. נבדק ב-22 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ "Supply Side Economics After 30 years, Presentation at Vanderbilt University". Research Gate. 23 January 2003. Retrieved 5 March 2020.
  38. ^ Schreckinger, Ben. "Reagan's Supply-Side Warriors Blaze a Comeback Under Trump". POLITICO Magazine. Members of the tight-knit group have shaped Trump’s signature tax cut, helped install each other in posts with vast influence over the global economy, and are working to channel Trump’s mercantilist instincts into pro-trade policies. ... The supply-siders began pushing Trump on trade, advising him to encourage a lowering of trade barriers on all sides, rather than raising them. Last June, Kudlow persuaded Trump to float the idea of the world governments eliminating all tariffs at a G-7 summit in Quebec.
  39. ^ Mankiw, Gregory (2019-02-01). "Snake-Oil Economics - The Bad Math Behind Trump's Policies" (PDF). One might reasonably argue that Trump’s tax cuts will increase growth over the next decade by as much as half a percentage point per year. But that is a long way from the one - to four-percentage-point boost that the president and his associates have bragged of, and that Moore and Laffer quote without explanation, caveat, or apology.
  40. ^ "Supply-side economic theory powers Trump tax plan". Rutgers Business School-Newark and New Brunswick.
  41. ^ Pramuk, Jacob (8 בנובמבר 2017). "GOP tax cut plan would add $1.7 trillion to the deficit, CBO projects". CNBC (באנגלית). נבדק ב-16 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Gore, D'Angelo (2 באוגוסט 2018). "CBO Didn't Say Tax Cuts Were 'Virtually Paid For'". FactCheck.org (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-16 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Kiely, Eugene (12 במרץ 2019). "Larry Kudlow's Revenue Deception". FactCheck.org (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-16 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ Tankersley, Jim; Cochrane, Emily (21 באוגוסט 2019). "Deficit Will Reach $1 Trillion Next Year, Budget Office Predicts". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ 1 2 Chiang, Eric (2014). CoreMacroeconomics 3rd ed. Worth Publishers. p. 245. ISBN 978-1-4292-7849-2.
  46. ^ (Karl Case and Ray Fair, 1999: pp. 780–1).
  47. ^ Reynolds, Alan. "The "Conventional" Hypothesis: Deficit Estimates, Savings Rates, Twin Deficits and Yield Curves" (PDF). Cato Institute. אורכב מ-המקור (PDF) ב-6 באוגוסט 2009. נבדק ב-19 באוקטובר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ "Tax Cuts for Job Creators". The New York Times. 19 באוקטובר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ Blinder, A. S. (2006). "Can fiscal policy improve macro-stabilization". In Kopcke, E.; Tootell, G. M. B.; Triest, R. K. (eds.). The macroeconomics of fiscal policy. Cambridge, MA: MIT Press. pp. 23–62. ISBN 0-262-11295-7.
  50. ^ Mankiw, N. Gregory (2 ביוני 2017). "A Tax Cut Might Be Nice. But Remember the Deficit". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ Tobin, J. (1992). "Voodoo curse". Harvard International Review. 14 (4): 10.
  52. ^ Case, K. E.; Fair, R. C. (2007). Principles of Economics (8th ed.). Upper Saddle Rive, NJ: Prentice Hall. ISBN 978-0-13-228914-6.
  53. ^ "Microsoft Word – SFB DP Frontpage.doc" (PDF).
  54. ^ 1 2 Goolsbee, Austan (1999). "Evidence on the High-Income Laffer Curve from Six Decades of Tax Reform". Brookings Papers on Economic Activity. 1999 (2): 1–64. doi:10.2307/2534678. ISSN 0007-2303. JSTOR 2534678.
  55. ^ "A new crop of candidates discovers the father of supply side economics". The Washington Post. 2015.
  56. ^ Papp, TK; Takáts, E. "Tax rate cuts and tax compliance—the Laffer curve revisited" (PDF). IMF Working Paper.
  57. ^ "Laffer Curve". IMG Forum. University of Chicago Booth School of Business. נבדק ב-15 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כלכלת_צד-היצע&oldid=37584373"