כנסיית הבלסי
כנסיית הבלסי (דנית: Hvalsø Kirke; מילולית: "אי הלוויתן") הייתה כנסייה קתולית שהוקמה על ידי המתיישבים הוויקינגים בגרינלנד במהלך המאה ה-12. לא ידוע כמה זמן עמדה הכנסייה על תילה, אך בראשית המאה ה-15, היא עדיין הייתה פעילה. שרידי הכנסייה נמצאים בחורבות הכפר הבלסי, גרינלנד, סמוך לקצה הדרומי ביותר של האי, כמה קילומטרים צפונית לקאקורטוק, היישוב הגדול ביותר בדרום גרינלנד.
התיעוד האחרון המזכיר את הכנסייה הוא מ-16 בספטמבר 1408, אז נערכה במקום חתונה. לאחר מכן, אבד הקשר, הרופף במילא, עם הקהילה הנוצרית בגרינלנד (מכתב של האפיפיור ניקולאוס החמישי משנת 1448, מראה כי הוא אפילו לא ידע היכן ממוקמת גרינלנד, ורק צוין בו שהיא ממוקמת בקצה המרוחק ביותר של הארץ). למרות אובדן הקשר, מניחים כי הקהילה המקומית התקיימה לפחות עד שנות ה-50 של המאה ה-15.
שרידי המבנה עריכה
315 שנים לאחר התיעוד האחרון של הקהילה הגרינלנדית, בשנת 1723, היה האנס אגדה (Hans Egede) האירופאי הראשון שחזר לאי. הוא מצא את שרידי הכנסייה, וערך באתר חפירה ארכאולוגית בסיסית, אך לא יותר מכך. בהסתמך על תיאוריו של אגדה, שרידי הכנסייה בעת שהוא מצא אותם, דומים מאוד למה שנותר על תילו עד היום. חשיבותה הרב של הכנסייה הנידחת, הוא בכך ששרידיה מהווים את הבניין הנורדי השמור ביותר מן התקופה הוויקינגית. השימוש באבן גזית לקירות הכנסייה, הוא שאיפשר את שימורה לאורך זמן כה רב. כל שאר המבנים האיסלנדיים מתקופה זו לא שרדו, משום שהם נבנו מעץ או מעשבים.
האבנים (חלקן בעלות משקל של 4 ואף 5 טונות) הונחו בקפידה ובהתאמה אחת על השנייה, והיה שימוש גם במלט בתהליך הבנייה. עם זאת, לא ברור אם השימוש היה רק לקירות החיצוניים, או גם בין האבנים עצמן. המלט הוכן על ידי ריסוק של צדפים, וההערכה היא שבראשיתה, הכנסייה הייתה צבועה לבן. פירוש שמו של קואקורטוק, היישוב הסמוך, הוא "המקום הלבן", ויש שקושרים בין שם היישוב לכנסייה.
אורכם של קירות הכנסייה לאורך הם 16 מטרים, ורוחבם 8 מטרים. עובי הקירות הוא 1.5 מטרים. צורת החלונות בכנסייה אינו דומה למבנים איסלנדים אחרים, אך כן למבנים שהיו בבריטניה באותה עת, וכנראה הושפעו מהם. גובה התקרה (שלא שרדה) היה בין 5 ל-6 מטרים. הגג ככל הנראה היה בנוי עץ, ומכוסה עשב, מה שיכול להסביר מדוע לא שרד.
שימור עריכה
הממשל בגרינלנד (שטכנית, שייך לדנמרק) פנה לאונסק"ו בבקשה להכיר בשרידי הכנסייה כאתר מורשת עולמית. שרידי הכנסייה שולבו באתר המורשת העולמית קויאטה שהוכרז ב-2017.
לקריאה נוספת עריכה
- Joel Berglund, Hvalsø: kirkeplads og stormandsgård, Kommune de Qaqortoq, 1982.
- Margaret Small, "From Jellied Seas to Open Waterways: Redefining the Northern Limit of the Knowable World," Renaissance Studies 21 (2007) pp. 315 - 339.
קישורים חיצוניים עריכה
