כנסיית השלום בסנסוסי
כנסיית השלום (גרמנית: Friedenskirche) הפרוטסטנטית שוכנת בגני מארלי שבפארק סנסוסי בפוטסדאם, גרמניה. הכנסייה נבנתה לפי רצונו ובמעורבותו הגדולה של המלך פרידריך וילהלם הרביעי, ותוכננה על ידי אדריכל החצר לודוויג פרזיוס. לאחר מותו של פרזיוס ב-1845 הופקדה העבודה בידיו של פרידריך אוגוסט שטילר. עבודת הבנייה בוצעה גם על ידי פרדיננד פון ארנים ולודוויג פרדיננד הסה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
כנסייה  |
| על שם |
שלום |
| מיקום |
פוטסדאם |
| מדינה |
גרמניה |
| בעלים |
קרן הארמונות והגנים הפרוסים של ברלין-ברנדנבורג |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1854 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1854 |
| אדריכל |
לודוויג פרזיוס, לודוויג פרדיננד הסה, פרידריך אוגוסט שטילר, פרדיננד פון ארנים |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות נאו-ביזנטית |
| קואורדינטות | 52°24′03″N 13°02′36″E / 52.400966°N 13.043411°E |
 | |
  | |
אבן הפינה של הכנסייה הונחה ב-14 באפריל 1845, והיא קודשה ב-24 בספטמבר 1848. עבודות הבנייה נמשכו עד 1854.
תיאור עריכה
הכנסייה היא בזיליקת עמודים עם שלוש ספינות וללא טרנספט, ולצידה נבנה מגדל פעמונים. הספינה המרכזית היא בגובה 13.5 מטרים, והיא משתרעת מעל שני המסדרונות הצדדיים. ארקדת קשתות מסמנת את נקודת ההצטלבות בין הספינות.
פרידריך וילהלם הרביעי הורה לבנות תקרת משושים בחלק הפנימי של הכנסייה, עם כוכבים בצבע זהב על הרקע הכחול שבפאנלים. הוא האמין כי העיצוב של המבנים הנוצריים הקדומים, שהומרו משווקים ומבנייני ציבור, הוא ראוי ביותר. האפסיס של הכנסייה מקושט בפסיפס ונציאני מקורי מהמאה ה-13. הפסיפס היה בעבר בכנסיית סן קפריאנו שעל האי מוראנו בלגונה של ונציה, עד שזו ננטשה. בעת שהיה יורש העצר רכש פרידריך וילהלם את הפסיפס תמורת סכום של כ-385 טאלרים, והביא אותו לפוטסדאם דרך תעלה.
ציור הקיר הראשי של הכנסייה מתאר את ישו המחזיק בידו את ספר החיים כשידו הימנית מורמת בברכה. משני צדדיו מצוירים מריה ויוחנן המטביל. לידם מצוירות דמויותיהם של פטרוס וסיפריאן הקדוש, שהיה מרטיר שהוצא להורג בשנת 258. כאלגוריה לרוח הקודש מצוירת יונה על קצה ההמיספירה. מעל ראשיהם של המלאכים רפאל ומיכאל מצויר טלה בוהק כסמל לישו. על האפסיס יש כתובת בלטינית שתורגמה על ידי מרטין לותר, והיא תרגום של פסוק ח' בפרק כ"ו שבספר תהילים ("אדוני, אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך").
חופת המזבח, הניצבת על ארבעה עמודים בצבע ירוק כהה, הוקמה מאבן ישפה סיבירית, והוענקה כמתנה על ידי הצאר ניקולאי הראשון, שהיה חותנו של המלך. היא הותקנה בכנסייה ב-1842.
הבפטיסטריום לשעבר של הכנסייה נמצא במסדרון הימני. האבן בצורת משושה הועברה ממנו ב-1965. האלמנט הנגדי לבפטיסטריום הוא חדר תשמישי הקדושה שבמסדרון השמאלי. לאחר מותו של פרידריך וילהלם הרביעי הוא שימש באופן זמני כמאוזוליאום עבורו ועבור נפטרים אחרים מבית הוהנצולרן. ב-1920 נקבר בחדר בנו הצעיר של וילהלם השני, הקיסר הגרמני האחרון. ב-1931 הועברה הגופה למקדש העתיקות.
הקריפטה המלכותית נמצאת מתחת לשני גושי שיש, הניצבים בתוך הרצפה באזור שלפני מדרגות המזבח. פרידריך וילהלם הרביעי מת ב-2 בינואר 1861, ולאחר קידוש הקריפטה באוקטובר 1864 הועבר אליה ארון המתים שלו. אולם, לבו של המלך נקבר בארמון שרלוטנבורג שבברלין. ב-1873 נקברה בחדר אליזבת לודוויקה, אשתו של הקיסר. שנה אחת לאחר קידוש הקריפטה הושלם ריצוף הכנסייה לפי הוראותיו של פרידריך וילהלם הרביעי.
מגדל הפעמונים מתנשא לגובה של 42 מטרים בצד הדרומי של הכנסייה, והוא מבוסס על העיצוב של המגדל בכנסיית סנטה מריה אין קוסמדין שברומא. על האדיקולה שבצד המזרחי נמצא פרסקו המתאר את ישו בגת שמנים. למגדל יש שבע קומות פתוחות. ארבעת הפעמונים מצלצלים מהקומה השלישית שמעל מנגנון השעון. ב-1917 וב-1945 הם נלקחו מהמגדל על מנת לשמש כחומר גלם עבור המאמץ המלחמתי, אך בשתי הפעמים ניצלו מגורל זה.
הנרתקס שמול הצד המערבי של הכניסה נפתח אל החצר הפנימית (אטריום) המוקפת בארקדה. פסל ישו הענק שעל המזרקה הוא העתק של פסל שנוצר ב-1821 על ידי ברטל תורבלדסן, ונמצא בכנסיית גבירתנו שבקופנהגן. על קצה המזרקה יש כתובת ביוונית עתיקה שמשמעותה היא "נקה אותי מחטאי ולא רק את פני".
פרידריך וילהלם הרביעי הורה לבנות שתי כניסות לפארק שבו נמצאת הכנסייה. אחת מהן הייתה שער משני וקטן ליד הגדר הירוקה, ודרכו ניתן היה להיכנס לאדמות הכנסייה. הכניסה השנייה איננה בשימוש כיום, והיא שוכנת על הקצה המזרחי של הפארק, ליד האובליסק. שער שלושת המלכים נבנה על ידי לודוויג הסה בסגנון קלאסי, ומאפייניו הבולטים הם הפסלים של המלכים דוד, שלמה וקרל הגדול.
מאוזוליאום הקיסר פרידריך עריכה
מאוזוליאום הקיסר פרידריך נבנה בצד הצפוני בין 1888 ל-1890. התוכניות למאוזוליאום הוכנו על ידי יוליוס קארל רשדורף, שתכנן גם את קתדרלת ברלין, והן היו בסגנון רנסאנס איטלקי גבוה עם השפעה של אדריכלות הבארוק. האבטיפוס של המאוזוליאום הוא קפלת הקבר הקדוש שבעיירת השוק האיטלקית איניצ'ן, שבעצמה מבוססת על הקפלה שבגבעת הגולגולתא בירושלים.
המאוזוליאום הוא מבנה כיפתי עם קו מתאר אליפטי ועם חדר מזבח מלבני. פנים המאוזוליאום כולל גלריה היקפית וגג כיפתי, הנתמך על ידי שני עמודים שחורים. בצד הפנימי של הגג יש פסיפס המראה מלאכים ועצי דקל.
במרכז הרוטונדה ניצבים סרקופגים משיש שבהם טמונים גופותיהם של הקיסר פרידריך השלישי ואשתו ויקטוריה, שהייתה הנסיכה המלכותית של בריטניה הגדולה ואירלנד. התבליטים (Effigy) נוצרו על ידי הפסל הגרמני ריינהולד בגאס, שהשלים גם את הסרקופגים הניצבים על הקירות הצדדיים של חדר המזבח ומכילים את שרידיהם של הנסיכים זיגיסמונד (1864–1866) וואלדמאר (1868–1879), שנולדו לזוג המלכותי אך מתו בגיל צעיר. הם הועברו למאוזוליאום מכנסיית השלום.
ארונו של "המלך החייל" פרידריך וילהלם הראשון הוצב על מדרגות המזבח ב-1991. לאחר מותו הוא נקבר בכנסיית גארניסון שאינה קיימת יותר, והארון שלו הועבר זמן קצר לפני סוף מלחמת העולם השנייה, בדומה לבנו פרידריך הגדול. עד 1953 שכן הארמון באליזבתקירכה שבמארבורג, ועד 1991 בטירת הוהנצולרן שבבאדן-וירטמברג. סרקופג השיש השחור המקורי נהרס ב-1945, והנוכחי הוא העתק מנחושת.
מרפסת היילסברון עריכה
תבליט השיש בחלק הדרומי של הארקדה הוא ככל הנראה העבודה האחרונה של הפסל כריסטיאן דניאל ראוך, והוא מתאר את משה רבנו מתפלל ונשען על אהרון הכהן וחור.
במקביל לארקדה הדרומית נמצא הקלויסטר עם מרפסת היילסברון, שהיא היציאה לגני מארלי שבהם שוכנת הכנסייה. המרפסת היא העתק של מרפסת רומית בקלויסטר שבעיירה היילסברון בפרנקוניה. האדריכל לודוויג פרדיננד הסה שהה שם במסע לימודי ב-1828, והמרפסת תפסה את תשומת לבו. הוא הורה לאומן הברלינאי טוביאס פיילנר לחקות את הכניסה באמצעות טרקוטה אדומה, אך פרידריך וילהלם הרביעית דחה את תוכניתו של הסה. עם זאת, הוא הורה לבנות את המרפסת שנתיים לאחר מותו של המלך. המקור מקלויסטר היילסברון הובא למוזיאון הלאומי בנירנברג, ובשלהי מלחמת העולם השנייה כמעט ונהרס.
הפארק עריכה
אחת ממטרותיו של פרידריך וילהלם הרביעי בהקמת החלק המזרחי של הפארק הייתה ליצור חיבור בינו לבין העיר הסמוכה. בגני מארלי גן המטבח של פרידריך וילהלם הראשון היה מקום מנוחה ונופש. האדריכל פטר יוזף לנה הקים את קבוצת המבנים בתוך פארק עם שני גנים נפרדים.
גן השלום, השוכן בגבול עם העיר בצד המזרחי, נשתל עם קבוצות קטנות של עצים ושיחים ובמרכזו ניצבת "בריכת השלום", המשתרעת בצד הצפוני ובצד המזרחי של הכנסייה. גני מארלי, המשתרעים על פני 30 דונם, צמודים לכנסייה מצידה המערבי. השילוב בין השתילה החסכונית במקום של עצים ושיחים, המרפסות, ערוגות הפרחים והפסלים, מחזקים את דימויו הרומנטי של המקום.
קישורים חיצוניים עריכה
- כנסיית השלום באתר קרן הארמונות והגנים הפרוסיים בברלין-ברנדנבורג