כסא שלמה

כסא שלמה הוא הכס המלכותי שבנה שלמה המלך לעצמו מזהב ושנהב, על פי הסיפור המקראי. באגדות חז"ל הוא תואר ככיסא פלאי שבעלי החיים המוזהבים בו היו יכולים לנוע ולהפיק צלילים.

כיסא שלמה, ציור בכתב-יד נוצרי משנת 1360.

תבליט כיסא שלמה, בקתדרלת שטרסבורג.

במקרא

בניית הכיסא ותיאורו הובאו במקרא:

וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן גָּדוֹל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז: שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּה וְרֹאשׁ עָגֹל לַכִּסֵּה מֵאַחֲרָיו וְיָדֹת מִזֶּה וּמִזֶּה אֶל מְקוֹם הַשָּׁבֶת וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת: וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיִים עֹמְדִים שָׁם עַל שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה לֹא נַעֲשָׂה כֵן לְכָל מַמְלָכוֹת

— ספר מלכים א', פרק י', פסוקים י"ח–כ'

במדרשי חז"ל

בתיאור הכסא בתרגום שני למגילת אסתר, נכתב:

וכשרצה המלך שלמה ללכת לכל מקום בו חפץ, כסאו במקומו הלך תחתיו. ושם את רגלו על המדרגה הראשונה, תור של זהב פשט ידו על המדרגה השניה. ומהשניה לשלישית, ומהשלישית לרביעית, ומהרביעית לחמישית ומהחמישית לשישית. ומהשישית יורדים נשרים ואוחזים אותו ונושאים ומושיבים אותו על ראש הכסא. ותנין של כסף אחד במקומו.

המקור בארמית

וכד בעי מלכא שלמה למיזל לכל אתר דהוא צבי, כורסיא במכונוי אזיל תחותוהי. ומשים ית ריגלא על דרגא קדמיתא, תורא דדהבא פשיט ידיה. על דרגא תיניינא ומן תיניינא לתליתאה מן תליתאה לרביעיתא ומן רביעיתא לחמישיתא ומן חמישיתא לשתיתאה ומן שתיתאה נחתין נשרין וחטפין יתיה ומסקין ומותבין יתיה על ריש כורסייה. ותנינא דכספא חד במכונוי.

— תרגום שני על אסתר א ב

במדרש אסתר רבה מסופר מפי רבי שמואל בר נחמן כי כיסא שלמה המלך נגזל בידי שישק מלך מצרים, ממנו נלקח על ידי זרח הכושי, והוחזר לירושלים בידי אסא. במדרש אבא גוריון לעומת זאת מסופר כי סנחריב מלך אשור לקח את הכסא ממצרים, ולאחר מפלתו במצור על ירושלים לקח אותו ממנו חזקיהו מלך יהודה בחזרה.

בפשיטה שערך נכו השני בארץ ישראל בימי יאשיהו מלך יהודה, שדד נכו את הכיסא, וכשניסה לעלות עליו נפצע על ידי האריות שבכיסא, ולפיכך נקרא "נכה" או "נכו" שפירושה "חיגר".

בתרגום שני מסופר שנבוכדנצר שדד את הכיסא ממצרים והביאו לבבל. ואחשוורוש פחד לעלות על הכיסא, שלא יארע לו מה שאירע לנכה, ולכן הורה לבנות לו חיקוי מושלם של הכיסא, וכשהושלם החיקוי, ערך את המשתה הגדול שלו.

במקורות נוספים

כיסא שלמה וכיסא הכבוד

רבי אלעזר מוורמס חיבר בספרו "סודי רזיא" פרק בשם "הלכות הכסא" שבו תיאר את מאפייני כיסא הכבוד של אלוהים בהתבסס על המקרא, מדרשי חז"ל ופיוטי רבי אלעזר בירבי קליר. שם הוא עורך השוואה בין הידוע על כיסא שלמה למאפייני כיסא הכבוד. כך לדוגמה כתב:

כשם שכל מה שבכסא שלמה שהיה של זהב - וחי, כן כל מה שבכסא הכבוד - חי

ביאליק

המשורר חיים נחמן ביאליק כתב בתיאורי הכסא גם על בנות ים ששכבו מצידי שלמה על ידות הכסא, אריות שהפיצו ריחות בשמים וכן כי דרייווש המדי ואלכסנדר מוקדון שבו את הכסא.

השפעה

ברומא המזרחית

בתחילת ימי הביניים באימפריה הביזנטית, כס המלכות של קונסטנטינופול, או "האוטומאטה של ביזנטיון", נקרא גם "כס שלמה". כס זה הוזכר אצל תיאופילוס (812–842) בפי הדיפלומט ליוטפרנד מקרמונה , ובספר הטקסים של קונסטנטינוס השביעי (905–959) קיסר ביזנטיון. באזכורים אלו מופיעות ציפורים ממתכת השרות על עץ מתכתי ועל הכסא, וגם אריות נוהמים ממתכת.

בבית עבאס

החוקר גרארד ברט ביצע השוואה בין כסא שלמה של ביזנטיון לכתבי הממציאים הרון מאלכסנדריה (10–70) ופילון מביזנטיון (220–280) בספריהם על הפנאומטיקה, שכתבו על מכונות עם אויר דחוס המסוגלות להפיק צלילים בכלי נשיפה. הוא הזכיר כי הרופא הסורי קוסטא אבן לוקא (820–912) תרגם עבודות על בסיס הרון מאלכסנדריה, בהוראת החליף העבאסי אל-מסתעין הראשון (862–866). לדבריו, ה"אוטומטון" רווחו גם בקרב שליטי בית עבאס במאה השמינית והתשיעית בעיר העגולה של בגדאד. לדוגמה, בארמונו של השליט העבאסי אל-מאמון (813–833) בבגדד הוצב עץ אוטומאטה מכסף וזהב, והיו בו ציפורי מתכת ששרו על ענפיו המתנדנדים, והעץ גם הופיע אצל החליף אל-מקתדר (908–929).

נפוליאון ניצב לפני כס המלכות של קרל הגדול ב-2 באוקטובר 1804. הוא נמנע מלהתיישב על כס המלכות, מתוך כבוד (ציור בידי הנרי-פול מוטה , 1898)

באימפריה הרומית הקדושה

בסביבות 790 נבנה כס המלכות של קרל הגדול על ידי קרל הגדול, והוצב בקתדרלה של אאכן. עד 1531 הוא שימש ככס ההכתרה של 31 מקיסרי האימפריה הרומית הקדושה. כס המלכות עוצב על פי דגם כסא שלמה, ובו שש מדרגות כמתואר במקרא.

ראו גם

• הכס המלכותי של דנמרק

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כסא שלמה בוויקישיתוף

פרוזה (ביאליק)/כסא שלמה, באתר ויקיטקסט

• "האם כיסא המלך שלמה פעל על ידי מערכת אלקטרונית?". פורום לתורה.
• יוסף תבורי, כסא שלמה וגלגוליו במדרשים לאסתר, בתוך: והנה רבקה יוצאת, ירושלים 2017