כתריאל צבי שרהזון

כתריאל צבי שרהזוןיידיש: קסריאל הרש שרהזאָהן; באנגלית: Kasriel H. Sarasohn;‏ 183512 בינואר 1905) היה עיתונאי והמוציא לאור של היומון הראשון ביידיש בארצות הברית.

כתריאל צבי שרהזון

קורות חייו עריכה

כתריאל צבי שרהזון נולד בכפר פייזר שליד סובאלק, מערב רוסיה (בצפון-מזרח פולין של ימינו) בשנת 1835. אביו היה הרב והמגיד אליהו שרהזאן מהעיר סובאלק. בצעירות למד בביתו על מנת להכשיר את עצמו לרבנות, אך נטש את לימודיו ופתח עם שותף בית דפוס.

בשנת 1866, לאחר שלא ראה ברכה בעסקו, היגר כתריאל צבי שרהזון לארצות הברית, שם פנה לענף העיתונות. בשנת 1872 יסד בניו יורק את השבועון הראשון ביידיש שהופיע בארצות הברית ה"ניו יארקער אידישע צײַטונג". בשנת 1874, כששבועון זה נכשל לאחר חמישה חודשים ונסגר בהפסד של אלף דולר, יסד, יחד עם גיסו הסופר מרדכי יהלמשטיין (18351926)[1], שבועון אחר ביידיש "יידשע גזעטן" שהאריך ימים במשך 54 שנים.

בשנת 1881 כאשר פרצו הסופות בנגב, הכינוי לגל הפוגרומים ביהודי דרום-מערב האימפריה הרוסית עשה שרהזון ניסיון להוציא יומון, ה"טעגליכע גאזעטן", שלאחר שני חודשי הופעה הפך לשבועון. בשנת 1883 ניסה לחדש את הופעת היומון, אך גם הפעם לא צלח ניסיונו יותר מאשר שלושה חודשים והיומון חזר להיות שבועון. היה זה הניסיון הראשון בעיתונות היהודית בעולם להוציא יומון יהודי ביידיש. שרהזון לא חדל ממאמציו ובשנת 1885 התחיל להוציא את היומון "יידישעס טאגעבלאט".

בהוצאת העיתון התגבר שרהזון על הקושי להשיג גופנים באותיות עבריות ועשה מאמצים להופעתו הסדירה. במרוצת הזמן הפך העיתון להיות פופולרי בקרב היהודים האורתודוקסים בארצות הברית. בשיאו הגיע העיתון לתפוצה של 70 אלף גליונות ליום. העיתון השביע את צמאונם של קוראיו, שהיגרו ממזרח אירופה לידיעות על הנעשה במולדתם הישנה. העיתון סיפק לקוראיו תערובת של נוסטלגיה, סנסציות, בידור וידיעות על הקורה בארץ ישראל והמשיך להופיע במשך שבעים שנים ללא הפסקה. בזכות פעילותו זכה שרהזון לכינוי "איל העיתונות היהודית באמריקה".

בנוסף לעיתונו ביידיש הוציא שרהזון בין השנים 1892 ל-1902 גם שבועון בשפה העברית בשם "העברי".

כתריאל צבי שרהזון נפטר בניו יורק בשנת 1905 והוא בן שבעים שנה במותו.

פעילותו הציבורית עריכה

בנוסף לפעילותו בעיתונות היה כתריאל צבי שרהזון פעיל בענייני הציבור. בשנת 1882 הוא יסד מוסד לזקנים בשם "בית המחסה והמעון העברי לזקנים" (באנגלית: the Hebrew Shelter House and Home for the Aged) וכן בית תמחוי בשם "הכנסת אורחים". הוא נבחר לעמוד בראש אגודת צדקה בניו יורק בשם יורקית ״גבאי מחזיקי עניי ארץ־ ישראל״. הוא כיהן כסגן נשיא איגוד קהילות היהודים האורתודוקסים באמריקה, ה-OUאנגלית: Orthodox Union), או בשמו המלא: Union of Orthodox Jewish Congregations of America.

שרהזון היה ציוני פעיל. בשנות חייו האחרונות היה ציר בקונגרס הציוני הרביעי שהתקיים בלונדון בשנת 1900 וכן היה ציר בקונגרס הציוני השישי שהתקיים בבזל בשנת 1903. כמו כן כיהן כיושב ראש הוועדה לסיוע לנפגעי פרעות קישינב שהתחוללו בשנת 1903.

ביקורו בארץ ישראל עריכה

בשלהי שנות השמונים ובראשית שנות התשעים של המאה ה-19 נתגלעה מחלוקת בקרב בני היישוב הישן והתנהלה מלחמת קונטרסים בין שתי העדות, הספרדים והאשכנזים על חלוקתם, בין מוסדות שתי העדות, של כספי החלוקה. כספי החלוקה היו כספי מגביות שנוהלו בחו"ל למטרת איסוף תרומות לשם תמיכה בישיבות ובעניים בארץ ישראל. המחלוקת החריפה בשנת 1893 כאשר פקידי בית החולים האשכנזי ביקור חולים בירושלים עברו לעבוד בבית-החולים הספרדי משגב לדך בירושלים, ונטלו עימם את רשימות התורמים הקבועים בארץ ישראל. כתוצאה מאירוע זה הנגרמה מבוכה בין התורמים בחו"ל והתמעטו ההכנסות מהתרומות מארצות הברית.

בשל מחלוקת זו שיגרה אגודת ״גבאי מחזיקי עניי ארץ ישראל״ את כתריאל צבי שרהזון לארץ ישראל כדי שיישב את הסכסוך בין שני בתי החולים וישכין שלום בין שתי העדות. שרהזון הגיע לירושלים ובסיועם של הרב הראשי, החכם ־ באשי הספרדי יעקב שאול אלישר והרב הראשי האשכנזי שמואל סלנט, כינס שרהזון את הצדדים היריבים וניסה להשכין ביניהם שלום, אך המחלוקת הייתה כה עמוקה שהדבר לא עלה בידו והוא שב ריקם לארצות הברית.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ראו עליו: בן-ציון אייזנשטט, יהלמשטיין, מרדכי, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ה, עמודים 57–58, באתר היברובוקס.