על-פי ההגיוגרפיה והמסורת היהודית, בכל דור ודור קיימים ל"ו (36) צדיקים, חלקם נסתרים, שבזכותם קיים העולם. בהשפעת היידיש הם קרויים "למד-ווניקים".

התחלתה של האמונה עריכה

הרעיון של צדיקים שקיומם מאפשר באופן רוחני את המשך קיומו של מקום מסוים נמצא כבר בסיפור התנ"כי על הפיכת סדום ועמורה, שבו אברהם מבקש להציל את סדום אם יהיה בה מספר מסוים של צדיקים. יש רואים את הרעיון בספר משלי (ספר משלי, פרק י', פסוק כ"ה), באמירה "צדיק יסוד עולם".[1] במדרש מספר הצדיקים הנדרש לעולם הוא 30[2] ובתלמוד 45, המחולקים ל-30 בארץ ישראל ו-15 בחוץ לארץ[3].

קיומם של 36 צדיקים מוזכר לראשונה בדברי האמורא אביי: ”לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא שנאמר "אשרי כל חוכי לו" - לו בגימטריא תלתין ושיתא"” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ז, עמוד ב'), שתרגומם: "אין בעולם פחות משלושים וששה צדיקים המקבלים פני השכינה בכל דור, שנאמר: 'אשרֵי כל חוֹכֵי לוֹ' (ישעיה, ל', י"ח) - לו בגימטריה הם 36".

חוקר הקבלה גרשם שלום מעיר על כך:

מן הפירוש הזה נגזר המספר של 36 צדיקים, שהיה מקובל כל כך בדורות האחרונים. אלא שפירוש דחוק הוא, ואין זה סביר שאביי אכן העלה אותו אך ורק על סמך קריאתו את הפסוק בישעיה. מתקבל על הדעת שבדרך זו העניק לכתוב רעיון שהיה מוכר לו ממקורות ומהקשרים אחרים, כדי לשוות לו אחיזה בפסוק.

גרשם שלום, "ל"ו צדיקים נסתרים במסורת ישראל"

שלום סבור שמקור המספר ל"ו הוא ברעיון האסטרולוגי שהיה מקובל בעולם העתיק של שלושים ושישה הדיקאנים השמימיים שכל אחד מהם מושל על עשרה ימים בשנה. אמונה זו הייתה נפוצה הן בתרבות ההלניסטית והן במזרח הרחוק. לדעתו, אביי האניש את המושגים הקוסמולוגיים והשתמש בהם כדי לתאר את הצדיקים שמקבלים פני השכינה.

חוקרים אחרים לעומתו סבורים כי מדובר בהתפתחות יהודית פנימית של הרעיון. לדבריהם אביי אינו מתייחס, לפחות לא ישירות, לצדיקים שעליהם עומד העולם (בדומה למיתוס האסטרולוגי), אלא לצדיקים שרואים פני השכינה, המשמש כתחליף לעבודת הקרבנות לאחר חורבן בית המקדש. מושג זה של הקבלת פני השכינה מקורו בבית מדרשם של התנאים, בחוגיהם של יורדי המרכבה כרבי שמעון בר יוחאי וחבריו, שם מצוי גם המושג "בני עליה",[4] מושג הקרוב רעיונית לצדיקים המקבלים פני שכינה.[5]

לפי האמור בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ב, עמוד א', העולם מתקיים בזכות ארבעים וחמישה צדיקים, שלושים בארץ ישראל וחמישה עשר בבבל. לדברי רבי יהודה, אומות העולם מתקיימות בזכות שלושים צדיקי אומות העולם.

שלום סבור שרק במאה השמונה עשרה התבססה המסורת לפיה ל"ו צדיקים אלה הם צדיקים נסתרים, אם כי הרעיון על קיומם של צדיקים שאינם מפורסמים מופיע כבר בתלמוד הבבלי, שם מובא שרובם של הארבעים וחמישה צדיקים הם נסתרים[6].

ל"ו צדיקים בסיפורי חסידים עריכה

בחסידות מוכר המושג ל"ו צדיקים גם כצדיקים נסתרים. מושג זה משמש בסיפורי חסידים כמוטיב החוזר על עצמו. כאשר אחת הדמויות נדמית בסיפור כנחותה ומתגלית כדמות בעלת דרגה רוחנית גבוהה והאדם מתגלה כאחד מ"ל"ו צדיקים". בסיפורי חסידים לרוב כוונת המושג "ל"ו צדיקים" מדברת על צדיקים נסתרים. לפי המסורת החסידית רבי לייב שרה'ס היה מפרנס את הצדיקים הנסתרים. מוטיב זה של ל"ו הצדיקים שימש לעיתים גם כמקור לביסוס השיטה החסידית שייתכן כי "תהילים זאגר", כלומר יהודי האומר תהילים ומשתדל בעשיית חסד אך אינו תלמיד חכם, נחשב לבעל מעלה שרוחניותו היא המחזיקה את העולם. תפיסה זו עוררה ביקורת מצד המתנגדים, שכן נאמר בפרקי אבות "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד".

לפי חלק מגדולי החסידות קיים רמז בל"ו (36) מעבר למספר הצדיקים המתקשר למשמעות הסמלית של ל"ו צדיקים. רמז אחד לדוגמה הוא ל"ו נרות חנוכה (ללא נרות ה"שמש").

גרשם שלום מספר:

ידועים לנו לפחות שני ספרי קבלה מן המאה הי"ח, שעל מחבריהם סֻפּר שצדיקים נסתרים היו: ר' נטע משינַאווה ור' אייזיק, שחי בכפר הקטן זויַאביץ ליד פשמישל והתפרנס שם מן השחיטה. ספריהם נדפסו כמובן לאחר שהלכו לעולמם. במבואות הספרים מספרים המהדירים בני הדור על השמועות שהתהלכו בקרב הציבור באשר לאופים האמיתי.

גרשם שלום, "ל"ו צדיקים נסתרים במסורת ישראל"

צדיק הדור עריכה

בנוסף לאמונה בל"ו צדיקים, קיימת אמונה, בעיקר בקרב חסידים, שיש בכל דור ראש לצדיקים המכונה "צדיק הדור". אמונה זו מבוססת על דברי הזוהר: "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא". חלק מן החסידים, פירשו את הזוהר שישנו בכל דור צדיק שנשמתו היא נשמת משה רבנו. זהו לא הפירוש הפשוט לדברי הזוהר והזוהר עצמו ככל הנראה מדבר על מדרגה גבוהה בנפש האדם שהיא התפשטות משה בכל אדם ובכל דור וגם מקרב החסידים יש שפירשו כך.[7] האמונה החסידית גורסת שבזכות צדיק זה כל העולם מתקיים, וכך פירש הבעל שם טוב[8] את דברי הגמרא על רבי חנינא בן דוסא: ”בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת”,[9] ב"שביל" כלומר שלכל צדיק יש שביל בינו לשמיים, ובשביל של רבי חנינא יורד השפע לעולם. השערות שונות הועלו במהלך הדורות בקשר לצדיק הדור. במהלך השנים היו אימרות מפורסמות של אדמו"רים לגבי זהותו של "צדיק הדור"[10].

בחסידות חב"ד הכינוי המקובל לצדיק הדור הוא "נשיא הדור" או "ראש בני ישראל".

ל"ו צדיקים בספרות עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מלבי״ם, שם.
  2. ^ בראשית רבה, פרשה מ"ט, פסקה ג'. בראשית רבה, פרשה ל"ה, פסקה ב'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ב, עמוד א'.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ה, עמוד ב' - "אמר רבי שמעון בר יוחאי ראיתי בני עליה והם מועטים"
  5. ^ ראו משה בר, חכמי המשנה והתלמוד, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א, למקורותיו של המספר ל"ו צדיקים - מבית מדרשו של אביי (עמוד 40 והלאה).
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ב, עמוד א': "ורובייהו משתכחי בבי כנישתא דתותי אפתא", כלומר, על פי פירוש ספר בן יהוידע והרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ) "ורובם מצויים בבית הכנסת שמתחת ליציע", באזור שאינו שמור למכובדים אלא לפשוטי העם
  7. ^ מנחם נחום מצ'רנוביל, מאור עיניים, קהת
  8. ^ ספר מאור ושמש פרשת וישלח ד"ה 'עוד', צפנת פענח פרשת תרומה דף צ"ד.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ז, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ד, עמוד ב'
  10. ^ לדוגמה, רבי שמואל מקמינקא אמר בדורו (סביבות התק"פ, 1820) שצדיק הדור הוא רבי אברהם יהושע השיל מאפטא (המבשר, מוסף ערב שבת י"ט באייר תשע"ב). בנוסף אמר שמנהיג הדור הוא רבי משה צבי גוטרמן מסאווראן ו"צדיק יסוד עולם" הוא רבי מרדכי מצ'רנוביל. הרב שלמה גולדמן מזוויהל אמר (בספר "צדיק יסוד עולם") לחסיד ששאלו למה הוא מתנהג בפשטות ודחקות לעומת רבי אהרן רוקח מבעלז שמתגורר בהרחבה, שזו עבודה של צדיק יסוד עולם, שהוא חי בדחקות ועניינו הוא סיגופים וצער, לעומת צדיק הדור שהוא צריך לחיות בהרחבה. בהזדמנות אחרת הוסיף על רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין שהוא "מלך ישראל". כמו כן בתקופה האחרונה, ישנה הערצה בציבור החסידי למספר צדיקים. בישראל לרבי ישראל מרדכי טברסקי האדמו"ר מרחמסטריווקא, ובארצות הברית לרבי משולם פייש לאווי האדמו"ר מטאש ולרבי ישראל אברהם פורטוגל האדמו"ר מסקולען.