לאומנות לבנה
לאומנות לבנה (באנגלית: White nationalism) היא אידאולוגיה לאומנית החותרת להגדיר זהות לאומית קולקטיבית לאנשים לבנים[1]. לאומנות לבנה בנויה סביב אתנוצנטריות הנעה בין לאומנות של קבוצות אתניות לבנות מסוימות, לבין תחושת עליונות גזעית לבנה וגאווה לבנה. לפי תפיסות אלו, התרבות המערבית וערכיה עליונים על שאר התרבויות, והם בלתי ניתנים להפרדה ממוצא אתני וגזעי[2]. כלומר, מדובר במעין תכונות תרבותיות המורשות באופן ביולוגי רק לבעלי מוצא אירופי, ולעיתים גם מצומצמת קבוצה לזו לבני העמים המערב אירופים. לפיכך, לאומנות לבנה היא אידאולוגיה גזענית מיסודה.
תמיכה בלאומנות לבנה מתקיימת במדינות מערביות שונות, במיוחד על רקע קולוניאליזם, ונפוצה במיוחד באוסטרליה, קנדה, ניו זילנד, גרמניה, דרום-אפריקה וארצות הברית. דוגמה לכך היא התאוריה הנורדית באירופה. בחלק מהמדינות תנועה זו דעכה עוד לפני מלחמת העולם השנייה. ביטוי קיצוני של לאומנות לבנה הוא תורת הגזע הנאצית. תבוסת הנאצים במלחמה הובילה לעוינות רבה כלפי רעיונות גזעניים ועמדות דומות לנאציזם, ודבר זה הוביל להפחתת התמיכה בעמדות אלה במדינות רבות. עם זאת מדיניות האפרטהייד בדרום-אפריקה נמשכה עד 1990, ובארצות הברית גם לאחר חוק ביטול העבדות, התקיימו ועוד מתקיימים מספר רב של חוקים שנועדו ליצור הפרדה גזעית בארצות הברית, והתנועה ללאומנות לבנה מתקיימת עד היום בדמות ארגונים כגון הקו קלוקס קלאן, התנועה הנאו-נאצית והנערים הגאים.
לאומנות לבנה כיום לרוב מזוהה עם נאו-פשיזם אתני.
לאומנות לבנה בארצות הברית עריכה
רעיונות של עליונות לבנה ולאומנות לבנה קיימים כבר מאות שנים בארצות הברית בצורות שונות, והשפיעו בצורה חזקה על ההיסטוריה שלה. רעיונות אלה נחלשו במהלך הזמן, אך הם ממשיכים להשפיע על התרבות והפוליטיקה שלה עד היום.
היבט אחד של דבר זה בא לידי ביטוי בקולוניאליזם והתפשטות מערבה של המושבות הראשונות תוך גירוש האינדיאנים, השתלטות על רוב האדמות של השבטים והכחדת חלק גדול מתרבותם. דוגמה לכך היא שבשנת 1779 הורה הגנרל ג'ורג' וושינגטון, לימים נשיאה של ארצות הברית, לאחד מהגנרלים בפיקודו לתקוף את בני שבט הצ'רוקי, להרוג בהם ולהחריב עד היסוד כל נקודת התיישבות שבבעלותם. המשימה בוצעה בצורה ברוטלית ואכזרית, כאשר וושינגטון עצמו טען כי האינדיאנים אינם אלא "חיות טרף"[3]. בתקופת נשיאותו של אנדרו ג'קסון בשנת 1829 המשיכה המגמה של דחיקת אינדיאנים, מעשי טבח נרחבים ופינוי המוני. ג'קסון טען "כאשר הפרא מתנגד, התרבות – עשרת הדיברות בידה האחת והחרב באחרת – תובעת את השמדתו המיידית"[4]. ב-1911 נתפס אישי, שנחשב כ"אינדיאני הפראי האחרון" בקליפורניה. רק ב-1924 חתם הנשיא הרפובליקני קלווין קולידג' על חוק אזרוח האינדיאנים (Indian Citizenship Act), שהעניק אזרחות אמריקנית לכל האינדיאנים שנולדו בארצות הברית ובטריטוריות שלה.
היבט נוסף של לאומנות לבנה בארצות הברית הוא יחס גזעני לשחורים בארצות הברית. הדבר כולל את העבדות של שחורים בארצות הברית ומלחמת האזרחים האמריקנית, צמיחת תנועת ה-קו קלוקס קלאן לאחר המלחמה ובמאה ה-20, חוקי ג'ים קרואו להפרדה גזעית.
יחס של שנאה, תיעוב וגזענות היה גם מנת חלקם של "לא לבנים" מ"גזעים" אחרים כולל סינים, יפנים, איטלקים, יהודים והיספנים. דוגמה אחת לכך היא אימוץ נרחב של האיגניקה בארצות הברית בתחילת המאה ה-20 – "מדע" השבחת הגזע – שחסידיו הטיפו להגבלת ההגירה ולשינוי צביונה באמצעות מכסות שייכפו על אומות שנחשבו נחותות מטבע בריאתן. בהתאם לתפיסותיהם הגזעניות, הם תבעו לחסום את ההגירה לארצות הברית בפני מהגרים מאירופה הדרומית והמזרחית. דוגמה למדיניות שהושפע מכך היא חוק ההגירה של 1924. רבים בציבור האנגלו-סאקסי הפרוטסטנטי הלבן (ה-WASP) התנגדו להגירה של אוכלוסיות שונות מהם מבחינה אתנית: סלאבים ויהודים ממזרח אירופה, יוונים אורתודוקסים, אירים-קתולים, איטלקים-קתולים בעלי חזות ים תיכונית וכן סינים ויפנים, שהיו שונים באופן בולט בחזותם ובדתם.
גם לאחר מלחמת העולם השנייה לא נעלם רעיון העליונות הלבנה בארצות הברית. בשנות ה-50 וה-70 התקיים מאבק אזרחי רחב, בעיקר במדינות הדרום, בניסיון לבלום את התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח. גם לאחר מכן המשיכו תופעות של גזענות ושנאה כלפי שחורים, יהודים, מקסיקנים ו"לא לבנים" אחרים. רעיונות של לאומנות לבנה מהווים חלק חשוב מהאנטישמיות בארצות הברית כמו גם שנאה וניסיונות התנכלות ל"גזעים פחות לבנים" כמו איטלקים[5].
תומכי האידאולוגיה מכונים לאומנים לבנים (white nationalist, ולאחרונה גם identitarian[6]), ומבחינה פוליטית הם מזוהים בעיקר עם הימין הרדיקלי. ב-2017 נערכה עצרת "איחוד הימין" בשארלוטסוויל, וירג'יניה, שבמהלכה המשתתפים, בין היתר לאומנים לבנים, נשאו לפידים ושרו "יהודים לא יחליפו אותנו"[7].
עמדות אופייניות עריכה
לאומנים לבנים שואפים לבנות מדינה שבה כולם יהיו נוצרים לבנים[8]. הם מביעים התנגדות קיצונית לרב-תרבותיות, לנישואי תערובת ולהגירה ממדינות לא אירופאיות בטענה שהגירה זו מהווה רצח עם של האדם הלבן (white genocide). טענתם היא שהגירה של אנשים ממוצא אחר תגרום ללבנים להפוך למיעוט דמוגרפי, לאבד את הדומיננטיות הסוציו-אקונומית, ולבסוף תביא למחיקת התרבות והערכים המערביים שהם מייחסים ללבנים בלבד. בחוגים מסוימים יש אף קריאות מסוכנות ל"בדלנות לבנה" בשביל לשמור על "טהרת הגזע הלבן", לצד אזהרות חוזרות ונשנות מפני פריצת מלחמת גזעים. מוטיבים אלו נפוצים בהרבה מנשרים של לאומנים לבנים שביצעו פיגועי ירי.
לאומנים לבנים הם לרוב גם אנטישמים, מכחישי שואה ומתנגדים לציונות. אולם, קיימים זרמים שחולקים עליהם, כמו "הרנסאנס האמריקאי" (American Renaissance) של ג'ארד טיילור, שמרבית המשתייכים אליו לא רואים ביהודים "איום אתני בוער" (בניגוד למשל להגירת מוסלמים למערב), ומחשיבים אשכנזים כחלק מ"המשפחה האירופאית המורחבת". לטענתם הם מתנגדים רק ל"מנטליות היהודית". חלק מהם אף מגדירים את עצמם כפרו-ישראלים[9][10]. ארגונים אחרים, בעיקר נוצרים פרוטסטנטיים, מחמירים הרבה יותר ומתנגדים אפילו להגדרה של קתולים בנוסף ליהודים כחלק מהזהות הלבנה, בעוד ארגונים נאו-נאציים מסוימים מוציאים את העמים הסלאבים והבלקנים מהגדרת הגזע הלבן. ביניהם: האומות האריות, תנועת היצירה, הכנסייה הבפטיסטית וסטבורו, כהני פינחס והקו קלוקס קלאן.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Di Perna, Anthony P. (1978). A right to be proud: the struggle for self-government and the roots of white nationalism in Rhodesia, 1890-1922. Bulawayo, Rhodesia: Books of Rhodesia.
- ^ Daniele Conversi, Can nationalism studies and ethnic/racial studies be brought together?, Journal of Ethnic and Migration Studies 30, 2004-07, עמ' 815–829 doi: 10.1080/13691830410001699649
- ^ David E. Stannard, American Holocaust: Columbus and the Conquest of the New World, New York: Oxford University Press, 1992, pp. 119-120
- ^ Donald Lankiewicz, "an American Genocide: A unit", in Social Science Record, vol. 27, Issue 2, Fall 1987, p.80
- ^ ראו [[[:en:Anti-Italianism|אנטי-איטלקים]]]
- ^ "HNH explains... the Identitarian movement and the alt-right – Hope not hate". Hope not hate (באנגלית אמריקאית). 2017-10-31. נבדק ב-2018-10-25.
- ^ ynet (2017-08-15). "תיעוד מצעדת הלפידים: "יהודים לא יחליפו אותנו!"". Ynet. נבדק ב-2018-10-25.
- ^ Despina M. Rothi, Evanthia Lyons, Xenia Chryssochoou, National Attachment and Patriotism in a European Nation: A British Study, Political Psychology 26, 2005-02, עמ' 135–155 doi: 10.1111/j.1467-9221.2005.00412.x
- ^ "האנטישמיות מפלגת את תנועת הלאומיות הלבנה", מאמר משנת 2006 בביטאון המרכז המשפטי לדרום העני (באנגלית).
- ^ "How Bannon and Breitbart Can Be Pro-Israel — and Anti-Semitic at the Same Time". The Forward. נבדק ב-2017-01-09.