לאונרד ברטלקובסקי

לאונרד ברטלקובסקיגרמנית: Leonard Bartlakowski;‏ 31 באוגוסט 19161 בינואר 1953) היה חסיד אומות העולם גרמני, שהציל ארבעה יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה[1].

לאונרד ברטלקובסקי
Leonard Bartlakowski
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 31 באוגוסט 1916
גרמניהגרמניה גרמניה
פטירה 1 בינואר 1953 (בגיל 36)
גרמניהגרמניה ברלין, גרמניה
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
מקצוע מתרגם עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע חסיד אומות העולם
פרסים והוקרה חסיד אומות העולם (4 בספטמבר 1979) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
יד ושם לאונרד ברטלקובסקי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייו עריכה

ברטלקובסקי נולד בשנת 1916 בגרמניה, כבן למשפחת מהגרים מפולין. כחייל בחיל האוויר הגרמני, הלופטוואפה, הוא השתתף במצור על ורשה בשנת 1939 אך ערק בצניחה מהמטוס. הוא הגיע ללבוב באוקראינה בתחפושת, שם נכלא על ידי הסובייטים. לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941, נכבשה לבוב בידי הגרמנים והאסירים הפוליטיים, ביניהם ברטלקובסקי, שוחררו. לאחר שחרורו, הוא הציג את עצמו בשם רוברט קריסינסקי והוצב בעיר הסמוכה רווה רוסקה כמתורגמן גרמנית-פולנית של יחידת הגסטפו המקומית, שם פגש אותו אברהם וינפלד.

פעילותו להצלת יהודים בשואה עריכה

ברטלקובסקי, שכונה באותה תקופה קריסינסקי, שמר יחד עם חייל גרמני על היהודים שעמדו בתור לקבלת לחם. למחרת, כשנכנס לבית המרקחת של וינפלד, ביקש ברטלקובסקי חבילה של להבי גילוח. וינפלד אמר לו שיחזור למחרת והביא לו חבילת להבים מביתו ללא תשלום. כך התפתחה ידידות בין השניים. ברטלקובסקי הגיע לבקר בבית המרקחת מדי יום והשניים שוחחו על המצב הפוליטי. ברטלקובסקי הציג את עצמו כרוברט קריסינסקי וסיפר לווינפלד כי הוא עובד כמתרגם מגרמנית לפולנית. בעיר רווה רוסקה, עברו רכבות השילוחים שהובילו יהודים פולנים למחנה ההשמדה בלז'ץ, ששכן במרחק של כ-30 קילומטרים משם. מיקום משרדו של ברטלקובסקי בתחנת הרכבת, אפשר לו להשיג מידע מוקדם על פשיטות ושילוחים. מידע זה היה נמסר לווינפלד שהעביר אותו באופן מוצפן ליודנראטים בסביבה. בדרך זו סייעו ההודעות ליהודים להסתתר במועד הנכון וכך למעשה ניצלו[2]. יום אחד נודע לברטלקובסקי כי יחידת הגסטפו המקומית קיבלה הוראה ממטה הגסטפו בלבוב, להעביר אליהם משאיות ריקות, שהיו מוכנות לשילוחם של יהודי רווה רוסקה לבלז'ץ. הוא מסר את המידע מיידית לווינפלד אך גם נכנס לגטו בעצמו בתחפושת, כדי להזהיר את האנשים בתוכו. הוא הציע מחסה בביתו לחברו ולאשתו, אך וינפלד, שעדיין היה לו מקום מסתור חלופי בבית המרקחת, סירב וביקש ממנו להסתיר את גיסתו, רומנה קסלר, ואת ד"ר סטפניה רייכר[1]. עברו מספר חודשים עד שמשפחת וינפלד הצטרפה אליהם, באמצע יוני 1943. ברטלקובסקי בעצמו עזר לשניים להתחפש ולעבור לביתו. בשלב זה גילו המסתתרים כי שמו האמיתי הוא לאונרד ברטלקובסקי וכי הוא טייס לשעבר, בן להורים פולנים. מדי פעם רומנה או סטפניה יכלו לצאת החוצה. מאחר שלא היו מוכרות ברווה רוסקה, הן נהגו להציג עצמן כנוצריות וברטלקובסקי היה מציג אותן כבנות דודות שלו. הארבעה הסתתרו יחד בדירה הקטנה עד לשחרור רווה רוסקה ב-27 ביולי 1944. המחסה שלהם היה חור באדמה שנחפר מתחת למיטה של ברטלקובסקי. רכישת מזון עבורם הייתה משימה קשה במיוחד, שכן ברטלקובסקי לא יכול היה לקנות אוכל בכמויות שיספיקו לחמישה אנשים בלי לעורר חשד. על כן, הוא נאלץ לגנוב ממקום עבודתו בתחנת הרכבת. פעם אחת השמועות שהוא מסתיר יהודים בביתו, התפשטו עד כי הגסטפו בא לבדוק את הבית בליווי כלב. הכלב לא הרגיש בהם מתחת לסחבות מלוכלכות שכיסו את הבור בו הסתתרו וברטלקובסקי הציע לגסטפו ליקר. החיילים עזבו רק לאחר כמה שעות. מאוחר יותר העיד וינפלד כי "לבו ועצביו היו ודאי עשויים מפלדה, והיה לו האומץ הדרוש לטייס כדי לשרוד כל כך הרבה חודשים איתנו בלי להתמוטט פסיכולוגית"[2].

הכרה והנצחה עריכה

לאחר המלחמה שב ברטלקובסקי לגרמניה והתאחד עם אמו ואחותו בברלין. הוא נפטר בטרם עת בשנת 1953, בגיל 36, ממחלת השחפת, אשר נדבק בה בבית הסוהר הסובייטי בלבוב. משפחת וינפלד, שהיגרה לאוסטרליה, שמרה איתו על קשר זמן מה, עד שנודע לה שהוא נפטר. ב-4 בספטמבר 1979[3], יד ושם הכירו בלאונרד ברטלקובסקי כחסיד אומות העולם. בנוסף, ניטע על שמו עץ בשדרת חסידי אומות העולם ביד ושם. מדליית כבוד ותעודה הוענקו למשפחתו של ברטלקובסקי ביוני 2008, לאחר שנמצאו קרובי משפחה שלו.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 לאונרד ברטלקובסקי, באתר יד ושם
  2. ^ 1 2 מתוך עדותם של אברהם ואנה וינפלד (ארכיון יד ושם)
  3. ^ תעודת הכבוד שקיבל לאונרד ברטלקובסקי מיד ושם