לאו השני
האפיפיור לאו השני (בלטינית: Leo II; 611 בערך – 28 ביוני 683) היה האפיפיור מ-17 באוגוסט 682 עד מותו, והוא אחד מאפיפיורי האפיפיורות הביזנטית.
 | |||||
| לידה |
611 סיציליה, האימפריה הביזנטית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 ביוני 683 (בגיל 72 בערך) רומא, האימפריה הביזנטית | ||||
| מדינה |
האימפריה הביזנטית  | ||||
| מקום קבורה |
בזיליקת פטרוס הקדוש | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה עריכה
לאו נולד בשנת 611 בשם לאו מניוס, והיה סיציליאני מלידה (בנו של אדם בשם פאולוס). בסופו של דבר הוא מצא את עצמו בין אנשי דת סיציליאנים רבים ברומא, באותו זמן, בשל קרבות הח'ליפות האסלאמית נגד סיציליה באמצע המאה ה-7.[1] אף כי נבחר לאפיפיור ימים ספורים לאחר מותו של האפיפיור אגתו ב-10 בינואר 681, הוא לא הוכתר במשך יותר משנה וחצי. הסיבה הייתה בשל המשא ומתן על השליטה האימפריאלית בבחירות האפיפיור. לאו היה ידוע כדרשן רהוט שהתעניין במוזיקה ובמתן צדקה לעניים.
משא ומתן זה נערך על ידי קודמו של ליאו, אגתו, בין הכס הקדוש לבין הקיסר קונסטנטינוס הרביעי. הם עסקו ביחסים בין האימפריה הביזנטית לבחירות האפיפיור. קונסטנטינוס הרביעי כבר הבטיח לאגתו לבטל או להפחית את המס שהאפיפיורים שילמו לאוצר הקיסרי בזמן ההכתרה שלהם, מדיניות אימפריאלית שהייתה בתוקף כבר כמאה שנה.
שלטונו קצר הימים של לאו לא אפשר לו להשיג הרבה, אבל היה לו הישג אחד בעל חשיבות עליונה: הוא אישר את החלטותיה של המועצה האקומנית השישית (680–681). המועצה הזאת התקיימה בקונסטנטינופול נגד המחלוקת של המונותליטיזם, והובלה על ידי הנשיאות של האפיפיור אגתו. לאחר שלאו הודיע לקיסר כי צווים של המועצה אושרו, הוא פרסם אותם לאומות המערב. במכתבים שנכתבו אל המלך, הבישופים ואצילי ספרד, הוא הסביר מה עשתה המועצה, והוא קרא לבישופים להישמע לצווים שלה.
במהלך המועצה הזאת, הונוריוס הראשון הוחרם בשל דעותיו על מחלוקת המונותליטיזם וסובלנותו כלפי כפירה. לאו התאמץ מאוד להבהיר כי החרים אותו לא מפני שלימד כפירה, אלא מפני שהוא לא היה פעיל מספיק להתנגד לה.[2] בהתאם למנדט האפיפיורי התקיים סינוד בטולדו (684), שבו התקבלו החלטות ועידת קונסטנטינופול השלישית.
בשלב זה, לאו שם קץ לניסיונותיהם של הארכיבישופים של רוונה להתרחק משליטת הבישוף של רומא, אך גם ביטל את המס שהיה נוהג לשלם להם כאשר קיבלו את הפליום. כמו כן, בתגובה לכאורה על פשיטות הלומברדים, לאו העביר את שרידיהם של מספר קדושים מקטקומבות לכנסיות בתוך חומות העיר. הוא הקדיש שתי כנסיות, סנט פול וסט. סבסטיאן וג'ורג'. לאו גם תיקן מחדש את המזמור הגרגוריאני והלחין כמה מזמורים קדושים לשירות האל.
קישורים חיצוניים עריכה
- לאו השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Jeffrey Richards (1 במאי 2014). The Popes and the Papacy in the Early Middle Ages: 476-752. Routledge. p. 270. ISBN 9781317678175.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Butler, Alban.
| הקודם: אגתו |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: בנדיקטוס השני |