לאיקו
לַאִיקוֹ (נכתב גם לאייקו או לייקו, ביוונית: λαϊκό) הוא סגנון מוזיקלי יווני שנוצר בשנות ה-50 של המאה ה-20 מסגנון הרבטיקו באזורים העירוניים של יוון. זהו אחד מסגנונות המוזיקה המאפיינים את תרבות העם היווני.[1]
סגנון הלאיקו מוכר בדמיון שלו למוזיקה מזרחית
אטימולוגיה עריכה
משמעות המונח "לאיקו" ביוונית היא "עממי", "של העם". כדי לתאר סגנון מוזיקלי זה ביוונית, נוהגים להשתמש בביטוי המלא "לאיקו טרגוד'י" (λαϊκό τραγούδι), שתרגומו הוא "שיר עממי". לעיתים סגנון זה נקרא גם "לאיקה" (נכתב גם "לאייקה" או "לייקה", ביוונית: λαϊκά) מלשון הרבים ביוונית "לאיקה טרגוד'יה" (λαϊκά τραγούδια), כלומר "שירים עממיים".[1]
היסטוריה עריכה
עד לשנות ה-30 של המאה ה-20, כללה המוזיקה היוונית שני סגנונות: ה"דמוטיקה", שהוא הסגנון הכפרי עממי, וה"אלפרו", שנחשב לסגנון ה"קל" ושהושפע מהמוזיקה האמריקאית של אותה תקופה. בשנים אלה הפך סגנון הרבטיקו למסחרי ופתח הזדמנות להיווצרות הסגנון החדש, לאיקו.[2]
לאיקו "עממי" עריכה
הלאיקו התפתח מסגנון הרבטיקו בשנות ה-50, כאשר הבוזוקי, כמו בסגנון הרבטיקו, היווה את כלי הנגינה העיקרי שלו. בהתפתחותו שילב הלאיקו מקצבים ערביים, טורקיים והודיים והפך לסגנון מוזיקלי קצבי ושמח, לעומת הרבטיקו האיטי והנוגה.[3] דבר זה התאפשר לאחר שבשנת 1953 המוזיקאי מנוליס חיוטיס הוסיף שני זוגות מיתרים לבוזוקי.[3] גם התכנים של שירי הלאיקו השתנו. נושאים כמו שימוש בסמים, אלכוהוליזם וסבלות החיים, שהיו אופייניים לרבטיקו פינו את מקומם לנושאים רומנטיים. נושא העוני נשאר נושא מרכזי בשירי לאיקו אך נראה כדבר שניתן להתגבר עליו, ולא כעול כפי שמתארים שירי הרבטיקו.[2][4][5][6]
בניגוד לרבטיקו, שהיה משויך לשכבות הסוציואקונומיות החלשות ביוון, הלאיקו התחבב על כל שכבות האוכלוסייה היוונית. העם היווני שהיה שרוי בעוני עד לסוף שנות ה-40 עקב מלחמת העולם השנייה ומלחמת האזרחים ביוון, החל לצאת מהעוני ולצרוך מוזיקה. חברות תקליטים הפיצו את מוזיקת הלאיקו ושירי לאיקו הושמעו בתחנות רדיו ונוגנו בטברנות.[1][6][7]
בעקבות הפופולריות של סגנון הלאיקו מלחיני "מוזיקה קלה" כמו מיכאליס סוגיול וניקוס גונאריס הוסיפו את הבוזוקי, שעד כה היה בזוי על ידי השכבות הסוציואקונומיות הגבוהות, ללחניהם. הם שילבו אותו עם אלמנטים של מקצבי רבטיקו כגון "זבקיקו" ו"חסאפיקו". מלחיני רבטיקו כמו וסיליס ציצאניס ויורגוס מיצאקיס אימצו אופי יותר קליט בכתיבת לחניהם.[2][7]
בשנות ה-60 נוצרו בלאיקו זרמים שונים. מלחינים גדולים כמו מיקיס תאודוראקיס ומאנוס חג'ידאקיס יצרו סגנון אמנותי בלאיקו והביאו אותו לתודעה העולמית. סוגים שונים של לאיקו הפכו לעיניין שבשגרה במועדוני לילה, בהם כיכבו זמרי לאיקו כמו סטליוס קזנג'ידיס וסטראטוס דיוניסיו.[2][4][5]
בשנות ה-60 וה-70 נושאי חברה ופוליטיקה נעשו פופולריים גם הם בשירי לאיקו, כמו בשיריו של יורגוס דאלארס.[5]
לאיקו מודרני עריכה
בשנות ה-80 הלאיקו הושפע מסגנונות מערביים כמו השאנסון הצרפתי ותרבות הזמרים-היוצרים האירופאים. בהמשך, ההשפעה המערבית על הלאיקו גדלה וסגנונות כמו פופ, רוק ודאנס שולבו בלאיקו ויצרו זרם חדש המכונה "לאיקו-פופ", "לאיקו עכשווי" או "לאיקו מודרני".[5]
סגנון הלאיקו המודרני נבדל מהסגנון הקלאסי ומאופיין בשימוש באמצעים מוזיקליים מודרניים כמו מגברים וסינתיסייזרים, ובכלי נגינה אלקטרוניים כמו קלידים וגיטרה חשמלית.[4]
הלאיקו המודרני נחשב לסגנון מוזיקלי עיקרי ביוון. תרבות המוזיקה היוונית המסורתית של מועדוני הלילה ממשיכה גם בימינו כשזמרי לאיקו רבים ומפורסמים מופיעים בהם.[3]
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 Laika songs in Greece (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 Greek Roots (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Athens NightLife - The "Bouzoukia" (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Laika or Laiko tragoudi (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 Laïko & Laïka (באנגלית)
- ^ 1 2 Greek Music (באנגלית)
- ^ 1 2 Urban Folk songs (באנגלית)