לאשה

לאשה
סוג	שבועון
תדירות	שבועון
סוגה	עיתונות נשים
פורמט	שבועון נשים
מו"ל	ידיעות אחרונות
בעלים	קבוצת ידיעות אחרונות
עורכת ראשית	קרינה שטוטלנד
תאריכי הופעה	ינואר 1947 – הווה (כ־77 שנים)
שפה	עברית
מערכת	נח מוזס 1, ראשון לציון
תפוצה	שבועון הנשים הנפוץ ביותר בישראל
מדינה	ישראל
	www.ynet.co.il/laisha

לאִשה הוא שבועון ישראלי בהוצאת "קבוצת ידיעות אחרונות", הפונה בעיקר לקהל נשי, אך עם השנים נעשה פופולרי גם בקרב גברים. הוא המגזין הנפוץ ביותר בישראל, לדוגמה בשנת 2017 הגיע שיעור החשיפה שלו ל-5.4%^[1]. בין השנים 1999–2014 הייתה אורנה ננר העורכת הראשית של המגזין. החל מ-2014 העורכת הראשית שלו היא קרינה שטוטלנד, והעורכת האחראית שלו היא מרים נופך-מוזס.

היסטוריה עריכה

ב-22 בינואר 1947 צורף לעיתון "ידיעות אחרונות" מוסף בן ארבעה עמודים שכותרתו "ידיעות אחרונות לאשה".

מטרת המוסף בשנת 1947 עריכה

דבר המערכת הציג את מטרת המוסף: ^[2]

אמנם, האישה יש לה חלק בכל שטחי החיים הציבוריים והתרבותיים שלנו. היא יכולה להיות שותפה לבעלה בהתעניינותו בכלכלה, בספורט, בשחמט, בספרות, באמנות וכו'. היא יכולה לקרוא אתו את כל המדורים המיוחדים שלו. אבל היא מקופחת בכל מה שנודע לשטחים הממלאים את עולמה המיוחד שלה: ניהול ביתה, חינוך ילדיה, תפירת שמלותיה וכו'. 'ידיעות אחרונות לאשה' הוא ניסיון למלא את החסר הזה: להראות לאשה הארצישראלית כיצד לכלכל את ענייניה בתנאים המיוחדים שלה, כיצד לחסוך כסף ובכל זאת לקיים את כל מצוות האופנה, כיצד להזין את בני ביתה בצורה רציונלית וזולה, כיצד למצוא את דרך-הביניים המבורכת בין פינוק ילדיה להזנחתם וכו'. וגם הנערה העברית תמצא ב'ידיעות אחרונות לאשה' חומר שנכתב בשבילה: כיצד להכשיר את השמלה דאשתקד לעונה נוספת, על ידי שינויים קלים שאפשר לה לעשותם בעצמה, או על ידי תוספת קישוט שאינה מכבידה על תקציבה המצומצם. כיצד לשמור על חינה ולהגבירו. ונוסף על אלה ישתדל 'ידיעות אחרונות לאשה' לשקף את תפקידיה ובעיותיה המיוחדים של האישה בקרב הציבור העברי במולדת.

שבועון עצמאי עריכה

ב-23 ביולי 1947 החל "לאשה" לצאת לאור כשבועון עצמאי^[3], בעריכת חמדה נופך-מוזס, משפטנית במקצועה. מהגיליון הראשון הודפסו 200 עותקים, ומחיר הגיליון היה 20 מיל.

תוכני השבועון עריכה

עמודי השער עריכה

בשנותיו הראשונות הציגו עמודי השער של השבועון נשים עובדות: מורות, לוחמות, אחיות וחקלאיות, וגם את פולה בן-גוריון, אשת ראש הממשלה, ביומה הראשון בשדה בוקר. בהמשך עברו עמודי השער להתמקד בידועניות נאות: מלכות יופי, דוגמניות, זמרות שחקניות וכדומה. הדוגמנית גלית גוטמן הופיעה בשער השבועון 27 פעמים, יותר מכל אדם אחר, במקום השני ניצבת ספיר קופמן עם 25 שערים. ב-70 שנותיו הראשונות זכו רק כעשרה גברים להופיע בשער "לאשה", ובהם צביקה פיק, יאיר לפיד, יהודה לוי וליאור אשכנזי. בשער לא שגרתי, תחת הכותרת "לא תאנסו אותנו לשתוק", הופיעו 22 נשים שעברו תקיפה מינית.

בשנת 2022 זכה שער לאשה לציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, בפרס הברונזה לעיצוב, בתחרות הפרסום הבינלאומית היוקרתית "קליאו". השער עוצב על ידי מערכת "לאשה" ומשרד הפרסום "ענבר מרחב"^[4]

מוספים עריכה

"סטייל לאשה"^[5]^[6]

עורכי "לאשה" עריכה

שם	תקופה
חמדה נופך-מוזס	1947–1953
דוד קרסיק	1953–1978
צבי אלגת	1979–1996
איריס זוהר-פנחסי	1996–1999
אורנה ננר	1999–2014
קרינה שטוטלנד	2014–היום

התייחסות חברתית עריכה

השבועון הוא הנפוץ ביותר בישראל, ובעבר היה ניתן למצוא אותו במספרות ובחדרי המתנה רבים, כגון אלה של רופאים ועורכי דין, לנוחות הממתינים. מאפיין זה הגדיל את החשיפה לשבועון, כשאל קוראיו הקבועים הצטרפו קוראים מזדמנים רבים. בשירו "ישנן בנות" (1967) כלל יורם טהרלב את השורה: "ישנן בנות אשר קוראות ללא בושה את השטויות ב'לאשה' וזה, אם תשאלו אותי, כל עולמן התרבותי!".

בתחילת חייו כיוון השבועון בעיקר לקהל עקרות הבית תוכניות היו נושאים שנחשבו "נשיים" מסורתיים או מנקודת המבט הגברית-פטרונית, רתיים כמו טיפול בילדים, מטבח ואופנה. החל משנות ה-70, עם עליית המודעות הפמיניסטית, החל השבועון לשלב גם כתבות על נשים עצמאיות ובעלות קריירה, וכן כתבות ביקורתיות יותר כלפי החברה. במהלך שנות ה-70 וה-80 ניכרת התלבטות בשבועון בין ייצוג נשי מסורתי לבין ייצוג פמיניסטי ומודרני ^[7]יותר.