לב מלאכותי

הלב המלאכותי (TAH) הוא מכשיר המחליף את שני החדרים התחתונים של הלב. חדרים אלה נקראים "חדרי החדר" (VEN-trih-kuls). ניתן להפיק תועלת מהלב המלאכותי אם שני החדרים לא עובדים בשל אי ספיקת לב.

היסטוריה עריכה

בדצמבר 1982, לאחר עשרות שנים של מחקר, רופאים באוניברסיטת יוטה בארצות הברית השתילו לב מלאכותי קבוע לרופא השיניים בארני קלארק. פעולה זו בישרה עידן חדש בתרגול הרפואה הקרדיווסקולרית. עם זאת, לאירועים כאלה יש השלכות מרחיקות לכת מעבר לתחום הרפואה הקלינית. כתוצאה מהשתלת לב מלאכותי, התעוררו שאלות אתיות כגון הגדרת מוות, התייחסות לטיפול רפואי כזכות, והחלטה של מי לקבל טיפול נדיר.

הלב המלאכותי הראשון עריכה

הלב המלאכותי הראשון שפעל על בן אדם היה Dodrill-GMR שנבנה בסיוע התנדבותי של מהנדסים ממעבדות המחקר של ג'נרל מוטורס. הוא היה עשוי מנירוסטה, מזכוכית ומגומי ומידותיו היו 10*12*17. לב זה הפעיל לחץ אוויר ומשאבות ואקום כדי להזרים דם מהתאים דרך גוף המטופל בזמן ניתוח לב פתוח. הלב המלאכותי מומן בחלקו על ידי איגוד הלב האמריקני. ה-Dodrill-GMR הופעל לראשונה ב-2 ביולי 1952, בבית חולים במישיגן, על הנרי אופיטק, שהיה אז בן 41, במשך 50 דקות, בזמן שהרופאים, פורסט דואי דודריל ומת'יו דודלי פתחו את העלייה השמאלית של המטופל וניסו לתקן את השסתום המיטרלי. לדברי דודריל, זו הייתה הפעם הראשונה שהמנותח שרד בעזרת לב מלאכותי, אשר הצליח לגרום לתפקוד מלא של מערכת הדם בזמן שהלב היה פתוח.

ההשתלה הקלינית הראשונה והתפתחות המוצר עריכה

לב מלאכותי - הג'רביק 7

ההשתלה הראשונה של לב מלאכותי נוסתה על ידי ד"ר ווילם קולף על כלב בשנת 1957. לב זה החזיק מעמד לאחר ההשתלה כ- 90 דקות. שיפורים ושינויים רבים נעשו מאז השתלת הלב הראשונה. המוצר הסופי מוכר בשם "ג'רביק-7", הלב המלאכותי הראשון לבני אדם אשר הומצא ונרשם פטנט בשנות החמישים. הלב המלאכותי אפשר לחוקרים באוניברסיטת "יוטה" בארצות הברית לרפואה להתגבר על בעיות שנאלצו להתמודד איתן בדגמים מוקדמים. בחלוף השנים זמן ההישרדות הממוצע של לב מלאכותי בבעלי חיים השתפר מימים ספורים למספר חודשים. בעלי חיים אחדים הצליחו לחיות ,9 חודשים עם הלב המלאכותי. הלב המלאכותי הראשון שהושתל בגופו של אדם פותח על ידי דומינגו ליוטה והושתל על ידי המנתח דנטון קולי בארבעה באפריל 1969 ב"מכון הלב של טקסס" ביוסטון. המטופל, הסקל קארפ, חי במשך 64 שעות עם הלב המלאכותי, שהזרים דם מחומצן בגופו, וזאת עד שלב אמיתי של תורם יכול היה להיות זמין להשתלה. למרות זאת קארפ לא שרד ונפטר לאחר קבלת הלב האנושי. אנשים רבים ביקרו את הניתוח של קארפ וטענו כי הייתה זו פעולה לא מוסרית מכיוון שלא היה פיקוח רשמית על התהליך מטעם החברה הרפואית. אך הניתוח הציג את החיוניות של לבבות מלאכותיים כתחליף זמני עד לביצוע ההשתלה, ובזמן זה אחראי לספק לחולה תחליף זמני לפעילות הלב.

היישום הקליני הראשון של משאבה בתוך בית החזה עריכה

השימוש הקליני הראשון בלב מלאכותי המיועד להשתלה קבועה התרחש בשנת 1982 ב"אוניברסיטת יוטה" שבבסולט לייק סיטי שבארצות הברית. במהלך שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 שינה רוברט ג'רביק מספר דברים במשאבה כדי שגודלה יהיה צורת ביצית שתתאים לחזה האדם, המורכבת מקבוצת חומרים הבנויים ממולקולות הנקראים פולימרים. פוליאוריתן, פולימר נפוץ המורכב משרשרות של יחידות אורגניות, שפותחו על ידי המהנדס הביו-רפואי דונלד לימן, ושיטת ייצור שהפחיתה את סבירות היווצרותם של קרישי דם. רופא השיניים בדימוס בן ה -61 היה בשלב מתקדם של קרדיומיופתיה, החלשה מתמשכת של שריר הלב, כאשר הוא היה למושתל הראשון של לב מלאכותי קבוע ב-2 בדצמבר 1982.

מצב השתלות הלב כיום עריכה

כמדי שנה במשך 25 השנים האחרונות נערכות 2,500-2,000 השתלות לב בארצות הברית. כיום 100,000-80,000 אנשים הזקוקים להשתלה, משאבות אלה אכן מילאו את הפער. כיום רמת ההישרדות לאחר השתלת לב גבוהה יותר מבעבר.

ראו גם עריכה

משאבת לב מלאכותי LVAD

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא לב מלאכותי בוויקישיתוף