לואי-כריסטוף זלסקי-זמנהוף
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום לקוי. | |
לואי-כריסטוף זלסקי-זמנהוף (23 בינואר 1925 - 9 באוקטובר 2019) היה מהנדס ימי ואזרחי שהתמחה בעיצוב מבני פלדה ובנייה בבטון. היה נכדו של אליעזר לודוויג זמנהוף, יוצר השפה הבינלאומית אספרנטו. מאז שנות השישים של המאה ה-20 התגורר בצרפת.
 | |
| לידה |
23 בינואר 1925 ורשה, הרפובליקה הפולנית השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
9 באוקטובר 2019 (בגיל 94) אנטוני, צרפת |
| שם לידה |
Ludwik Zamenhof |
| מדינה |
פולין, צרפת |
| מקום מגורים |
צרפת |
| השכלה |
אוניברסיטת ורשה לטכנולוגיה |
| מעסיק |
אוניברסיטת ורשה לטכנולוגיה |
| בן או בת זוג |
Juliette Sekrecka (7 ביולי 1961–?) |
| פרסים והוקרה |
חבר כבוד של איגוד האספרנטו העולמי (2001) |
  | |
שנותיו הראשונות עריכה
הוא נולד בוורשה בשם לודביק זמנהוף (על שם סבו). לאחר שאביו, אדם זמנהוף, נעצר ונורה למוות על ידי הנאצים בפולין, הוא ואמו ונדה בקושי הצליחו להימלט מהגירוש למחנה המוות טרבלינקה שבו נרצחו דודותיו סופיה זמנהוף ולידיה זמנהוף. בגילאי העשרה שלו חי בפולין בשם הבדוי "כריסטוף-זלסקי", שם שהוא נשא לזכר אותם ימים.
בעת שהסתתר מהנאצים, עבד זמנהוף בשדה עגבניות, יחד עם איכר פולני שבמקרה ידע אספרנטו. לפני שהאיכר נתן לו עבודה בשדה הוא שאל אותו באספרנטו אם הוא יודע לדבר את השפה. "כריסטוף" ענה בלהט באספרנטו "כמובן, אני יודע אספרנטו. סבי המציא אותה!", ואז פחד שהאיכר ילשין על שורשיו היהודים, אך למזלו הדבר לא קרה.
קריירה עריכה
לאחר שהשלים דוקטורט בהנדסה ימית ואזרחית, הוא החל לעבוד כמהנדס מקצועי. תחילה בפולין לאחר מלחמת העולם השנייה, ומשנות השישים בצרפת, הוא תכנן מבנים מבטון יצוק ופרויקטים שונים החל מאסדות קידוח, מתחמי ספורט וכן את האנדרטה לזכרו של שארל דה גול[דרושה הבהרה]. כמו כן לימד את התאוריה והטכניקה של בנייה בים וביבשה במספר מוסדות אקדמיים.
זמנהוף העניק לאפיפיור יוחנן פאולוס השני אות הוקרה לסבלנות, בעת ביקורו ההיסטורי של האפיפיור בפולין ב-10 ביוני 1999.
כנס האספרנטו העולמי עריכה
בשנת 2001 נשא זלסקי-זמנהוף נאום בכנס האספרנטו העולמי שנערך בזגרב שבקרואטיה. הוא אפיין את הכנס לא רק ככנס האספרנטו ה-86 במספר, אלא ככנס האספרנטו הראשון של האלף השלישי וכן כנס לציון מאה שנות קיומה של השפה. בשנה שלאחר מכן שלח מכתב לכנס האספרנטו ה-87 במספר ובו מילות תודה לברזילאים שאירחו את הכנס. בהזדמנויות שונות פיאר את שפת האספרנטו ותיאר אותה כשפה שבאה ליצור אחדות ושיתוף פעולה בין אנשים ללא הבדלי לאום. כמו כן, בעצרות של האו"ם ושל אונסקו קרא להרמוניה בין עמים, להכרה בזכותו של כל אדם לדבר בשפתו, ולמיגור הרעב העולמי.
נפטר בפריז ב-9 באוקטובר 2019. הותיר אחריו שתי בנות, מרגרט וחנה, נכד ונכדות.
