לווייתנית
לווייתנית (באנגלית: Whaleboat) היא סירה צרה יחסית ובעלת חרטום וירכתיים מחודדים. צורה זו מאפשרת לה לשוט היטב קדימה ואחורה באותה מידה. הסירה פותחה במקורה למטרות ציד לווייתנים, ומאוחר יותר נפוץ בה השימוש לעבודה לאורך החוף, מאחר שאין צורך לסובב אותה לצורך החפה או ירידה חזרה לים.
לווייתניות הן סירות חתירה במהותן, אם כי בעבר היו גם לווייתניות שצוידו בתורן מתפרק ובמפרשים. לאחר אמצע המאה ה-19 הותקנה ברוב הלווייתניות חרב (centerboard) לשיט מפרשים. כאשר הפליגו במפרשים, ההיגוי נעשה באמצעות לוח הגה, וכאשר בחתירה - על ידי משוט הגה. ללווייתניות ששימשו לציד לווייתנים היה זקף חזק ב"סיפון" האחורי, אליו קשר ההגאי את חבל הצלצל לאחר שזה פגע וננעץ בלווייתן, ובאמצעותו היה הלווייתן גורר את הסירה עד שנקטל.
הלווייתניות בישראל עריכה
היסטוריה עריכה
בשנות השלושים, תחת השלטון הבריטי, התחיל השיט לתפוס תאוצה בארץ ישראל. בתחילת הדרך, מטרת השיט העיקרית הייתה כיבוש הים (דיג, מסחר ולוחמה) והעפלה בלתי חוקית לארץ.
בהתחלה, כלי השיט ששימשו את היהודים היו סירות דיג ערביות וסירות הצלה בריטיות ובהמשך פותחו הלווייתניות. הלווייתניות שימשו בעיקר להורדת מעפילים מהספינות הגדולות ולחינוך הימי. הארגונים שהשתמשו בלווייתניות היו תנועות הנוער הימיות והפלי"ם (פלוגות הים של הפלמ"ח).
בתחילה, ללווייתניות היו מפרשי גף (כמו של אופטימיסט), והחלוץ הוצא החוצה עוד יותר על ידי מוט שמאריך את החרטום (שלוחה). עם התפתחות השיט עברו להפליג עם מערך מפרשים. בעבר ללווייתניות היו משוטים ארוכים, ועל כל ספסל היה חותר אחד שישב בצד שמול המשוט, כיום המשוטים קוצרו וכל חותר יושב בצד של המשוט שלו.
בשנות ה-60 וה-70 נערכו הפלגות לקפריסין על גבי הלווייתניות, אך בשלב מסוים משרד התחבורה אסר על הפלגות לקפריסין עם סירות פתוחות, מה שהוביל את הלווייתניות להפליג לפורט סעיד שבמצרים.
במאה ה-21 עריכה
נכון לשנת 2016 נמצאות בארץ כ-5 לווייתניות מסוגים שונים, במצבים שונים. 4 לווייתניות גדולות, אשר נמצאות במצב מעולה, נמצאות בשבטי צופי ים ברחבי הארץ. לווייתנית אחת מהדגם הבינוני נמצאת בקיבוץ החותרים ונמצאת במצב שמיש.
עד לשנת 2012 נמצאו שתי לווייתניות קטנות לא כשירות בצופי ים ת"א, אך באוגוסט 2012 הן פונו. אין מייצרים יותר לווייתניות בארץ, ולכן הלווייתניות הכשירות אשר עדיין קיימות בארץ הן האחרונות.
באגודות הימיות בישראל, סירות הלווייתנית נבנות מעץ, אורכן נע בין 8.5 ו-10 מטרים, ורוחבן נע בין 2.2 ל-2.5 מטרים. גובהו של התורן הראשי הוא 12 מטרים, אף על פי שבעבר הוא היה 14 מטרים. גובה התורן המאסף הוא שבעה מטרים לערך.
סוגי לווייתניות בישראל עריכה
- לווייתנית גדולה – כמו ה"סלוניקי" (יפו), ה"צופית" (ת״א), "מאיר גרוסמן" (ת"א), (דולפין התנגשה בשובר גלים בשנות השבעים) (ת״א) ״צבי ספקטור״ (התהפכה בשנות החמישים באסון השלושה בו נהרגו שלושה חניכים)(חיפה) "ה.ר. וינדמילר" (חיפה) ועד מרץ 2007 ה"כרמלית" (שטבעה עלי ידי פגיעה בכלי שיט )(חיפה).
- לווייתנית בינונית – כמו ה"דרור" שנסחפה לים בהצפות (לווייתנית שהייתה לצופי ים הרצליה בשנות ה-60).המובידיק של קיבוץ החותרים שעודה מפליגה
- לווייתנית קטנה – כמו ה"סופה" וה"אלון". הלווייתנית הקטנה הייתה הדגם שבא לפני בניית הסנוניות.
- לוויסנית - כמו ה"יולית" וה"אילתית", של מבואות ים. דגם אשר עשוי מפיברגלס ודמה בצורתו לסנונית, ומכאן שמו (לווייתנית+סנונית).
