ויקיפדיה

לוסי פרסונס

פעילת ארגוני עובדים, אנרכיסטית קומוניסטית אמריקנית

לוסי אלדין גונזלס פרסונס (באנגלית: Lucy Eldine Gonzalez Parsons‏; 1853 – 7 במרץ 1942) הייתה פעילת זכויות אדם, עיתונאית ופעילת ארגוני עובדים מטעם איגוד פועלי התעשייה של העולם (IWW). פרסונס הייתה סוציאליסטית ואנרכיסטית-קומוניסטית בדעותיה. היא נודעה בעיקר בזכות יכולותיה הרטוריות, וכשרונה לנאום בפני פועלים. פרסונס הייתה פעילה בתנועת העבודה ביחד עם בעלה, אלבט פרסונס, עורך העיתון "האזעקה" (The Alarm) ולאחר הוצאתו להורג הפכה לדמות המובילה בתנועה.

לוסי פרסונס
Lucy Parsons
לידה 1853
טקסס, ארצות הברית
פטירה 7 במרץ 1942 (בגיל 89 בערך)
שיקגו, אילינוי
מדינה ארצות הברית
מקום קבורה
  • בית הקברות וולדהיים
  • Haymarket Martyrs' Monument עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג אלברט פרסונס
מארגנת עבודה מטעם איגוד פועלי התעשייה של העולם
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

חיים אישיים עריכה

לוסי פרנסוס נולדה ככל הנראה לעבדות בווירג'יניה,[1] בזמן מלחמת האזרחים,[2] להורים ממוצא מקסיקני, אפריקאי וילידי-אמריקאי,[3] והועברה בגיל צעיר לטקסס. פרנסוס השתמשה בשמות שונים ובעיקר בשם לוסי גונזלס על מנת להסוות את שורשיה האפרו-אמריקאים, בגלל הגזענות, תוך שהיא טוענת כי מוצאה הוא מקסיקני, וזו הסיבה לצבע העור הכהה שלה.[2]

ב-1871, בהיותה נערה בת 18, התחתנה עם אלברט פרסונס, לבן ששירת בצבא הקונפדרציה בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית. הנישואים שלהם לא היו חוקיים בטקסס. בעקבות תגובות קשות כלפי נישואי הזוג המעורב, הם החליטו לעבור מדרום ארצות הברית והתיישבו בשיקגו, אילינוי.[4] עם הגיעם לשיקגו, בתקופת שפל, אלברט פרסונס עבד כדפס והזוג גר בשכונת פועלים. לזוג היו שני ילדים, אלברט ריצ'רד ולולו עדנה, שנפטרה מלימפדנופתיה[5].

פעילות פוליטית עריכה

בני הזוג פרסונס החלו להיות מעורבים פוליטית במפלגה הסוציאל-דמוקרטית של אמריקה ובאינטרנציונל הראשון, אך שני הארגונים הפסיקו לפעול ובני הזוג פרסונס הצטרפו למפלגת הפועלים של ארצות הברית. שם פרסונס פעלה למען עובדים של צבע[5] והחלה לכתוב בעיתון של המפלגה מאמרים ושירה.[6] ב-1879 היא הצטרפה לאיגוד הנשים העובדות והתחברה עם סופרג'יסטיות מקומיות שראו בארגוני העובדים קרש קפיצה עבור נשים[7] לשכר שווה וזכות ההצבעה.[6] אלברט פרסונס פוטר מעבודתו בגלל מעורבותו בתנועת העובדים ולוסי הפכה למפרנסת הראשית. היא עבדה כתופרת ופתחה חנות.[7]

אלברט ולוסי פרסונס היו פעילים במאבק למען יום עבודה בן 8 שעות. ב-1 מאי 1886 הוכרזה שביתה שהסתיימה במהומות המכונות מהומות היימרקט. שמונה אנרכיסטים נעצרו, כולל אלברט פרסונס. הם הואשמו באחריות לפצצה שהרגה ארבעה שוטרים, אם כי עדים העידו כי איש מהם לא השליך את הפצצה.[8] הוא נידון למוות בתלייה, והוצא להורג ב-11 בנובמבר 1887. פרסונס נעצרה גם היא, ולאחר שחרורה הייתה תחת מעקב והופצו שמועות על עברה ומוצאה הגזעי.[7]

פרסונס כתבה לעיתונים סוציאליסטים רבים, ונהייתה לדמות מוכרת באזור. הקצנת עמדותיה באה לאחר שנוכחה שהפוליטיקה המפלגתית לא מקדמת את הפועלים עצמם.[9] ב-1905 הייתה שותפה להקמת איגוד IWW (פועלי התעשייה של העולם). היא נעצרה לעיתים בגין נאומים פומביים בעד אנרכיזם וחלוקת מנשרים עם מידע על אידאולוגיה קומוניסטית. פרסונס והאנרכיסטית אמה גולדמן, שייצגה דור צעיר יותר של אנרכיסטיות, היו חלוקות אידאולוגית בניהן. פרסונס התמקדה בזווית המעמדית של המאבק האנרכיסטי, ושלא כמו גולדמן שקישרה את המאבק המעמדי למאבק הפמיניסטי. השתיים נשארו יריבות כל ימי חייהן.[9][10]

פרנסוס הייתה מהמנהיגות היחידות בתנועה האנרכיסטית שלא הייתה לבנה. ואולם, היא טענה שהדיכוי הגזעי הוא תוצר של הדיכוי המעמדי ושכל מאבק נוסף, פוגע במאבק לסיום הקפיטליזם.[11][12]

פרסונס הובילה מאבקים משמעותיים בסן פרנסיסקו ב-1914 ובשיקגו ב-1915 בדרישה לטיפול במובטלים ודרי רחוב. בשנות ה-1920, היא החלה להיות פעילה למען אסירים פוליטיים וזה היה מוקד פעילותה במשך כעשור. היא המשיכה להיות פעילה במאבקי פועלים שונים, וב-1939 היא נעשתה חברה במפלגה הקומוניסטית.[9][6]

פרסונס נספתה בשריפה בביתה בשיקגו ב-7 במרץ 1942[13] בגיל 89, ונקברה בפרוור פורסט פארק, מערבית לשיקגו, ב"בית הקברות ולדהיים" לצד בעלה, ובסמוך לפעילים רדיקלים נוספים שנקברו שם.

לקריאה נוספת עריכה

  • Carolyn Ashbaugh, Lucy Parsons: American Revolutionary. Chicago: Charles H. Kerr Publishing Co., 1976.
  • Paul Avrich, The Haymarket Tragedy. Princeton, NJ: Princeton University Press, 1984.
  • Paul Buhle and Nicole Schulman, Wobblies! A Graphic History of the Industrial Workers of the World. New York: Verso, 2005.
  • Dave Roediger and Franklin Rosemont (eds.), A Haymarket Scrapbook. Chicago: Charles H. Kerr Publishing Co., 1986.
  • Keith Rosenthal, "Lucy Parsons: 'More Dangerous Than a Thousand Rioters,'" Joan of Mark, September 6, 2011.
  • "Lucy Parsons Is Burned to Death in Chicago; Husband Was Hanged After Haymarket Riot," New York Times, March 8, 1942, pg. 36.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא לוסי פרסונס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Jacob, Mark. "Lucy Parsons bio reveals new facts about the birth, ethnicity of the 'Goddess of Anarchy'". chicagotribune.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-05-02.
  2. ^ 1 2 Lucy Parsons: Woman of Will | Industrial Workers of the World, www.iww.org (באנגלית)
  3. ^ מיתוסים רבים סביב מוצאה נוצרו ככל הנראה על ידה, על מנת להתקבל בחברה שהייתה לא סובלנית כלפי שחורים ונשים כאחד. פרסונס טענה למוצא מקסיקני, שבגללו, לטענתה, צבע עורה היה כהה. ניתן לשער שטענה זו הייתה שקרית, אם כי אין מסמכים בידינו אשר יכולים להוכיח או להפריך אותה.
  4. ^ Henderson Lori, [http://www.eiu.edu/historia/Historia2008Henderson.pdf Memory of Controversy and Controversial Memories: Lucy Parsons and the Haymarket Tragedy], Historia 17, 2008, עמ' 13-23
  5. ^ 1 2 Jessie Carney Smith (Editor), Notable Black American women, Detroit: Gale Research, ©1992-©2003, NOTABLE BLACK AMERICAN WOMEN (Book 2), עמ' 514-515
  6. ^ 1 2 3 Lucy E. Parsons | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com (באנגלית)
  7. ^ 1 2 3 Henry Louis Gates (Editor), Evelyn Brooks Higginbotham (Editor), African American lives, New York: Oxford University Press, 2004, עמ' 659
  8. ^ "Lucy Parsons: Radical and Anarchist, Person of Color, IWW Founder". ThoughtCo. נבדק ב-2018-09-10.
  9. ^ 1 2 3 Keith Rosenthal, Lucy Parsons: 'More dangerous than a thousand rioters' | Links International Journal of Socialist Renewal, links.org.au, ‏6.9.2011 (באנגלית)
  10. ^ Foner, Eric. "Street Fighting Woman". The New York Review of Books (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-09-14.
  11. ^ Willie J. Harrell Jr., “I am an Anarchist”: The Social Anarchism of Lucy E. Parsons, Journal of International Women's Studies 13(1), 2012
  12. ^ Davis, Angela Y. (Angela Yvonne), 1944-, Women, race & class, 1st Vintage books ed, New York: Vintage Books, 1983, ©1981, עמ' 152-155
  13. ^ International News Service, "Widow Of Anarchist Dies When Chicago Home Burns", news.google.com, St. Petersburg Times (US), ‏March 8, 1942
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לוסי_פרסונס&oldid=38083266"