לוקיוס ליקיניוס לוקולוס

לוקיוס ליקיניוס לוקולוסלטינית: Lucius Licinius Lucullus‏; 118 לפנה"ס לערך – 56 לפנה"ס) היה קונסול רומי עטור ניצחונות, מתומכיו של לוקיוס קורנליוס סולה. נתפרסם גם בשל חיי המותרות שניהל לאחר שהתעשר במלחמותיו באסיה.

לוקיוס ליקיניוס לוקולוס
Lucius Licinius Lucullus
פרוטומה של לוקיוס ליקיניוס לוקולוס במוזיאון ארמיטאז'
פרוטומה של לוקיוס ליקיניוס לוקולוס במוזיאון ארמיטאז'
לידה 117 לפנה״ס?
רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 57 לפנה״ס? (בגיל 60 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים רומא עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • פראיטור (77 לפני הספירה77 לפני הספירה)
  • קונסול (74 לפני הספירה74 לפני הספירה)
  • סנטור ברומא העתיקה (ערך בלתי־ידועערך בלתי־ידוע)
  • איידיל (79 לפני הספירה79 לפני הספירה)
  • קוואיסטור עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה אופטימאטים עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית דת ברומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Clodia
  • Servilia Minor עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוצאו עריכה

לוקולוס נולד ברומא והשתייך לבית האב הידוע של הליקינים (gens Licinia). הוא היה נכד ללוקיוס ליקיניוס לוקולוס, קונסול שנת 151 לפנה"ס, ובן לקייקיליה מטלה קאלבה, אחותם של קווינטוס קייקיליוס מטלוס נומידיקוס ולוקיוס קייקיליוס מטלוס דלמטיקוס. דלמטיקוס עצמו היה אבי קייקיליה מטלה דלמטיקה, אשתו השלישית של סולה.[1]

שירותו תחת סולה עריכה

הוא החל את שירותו כטריבון צבאי, ושירת במלחמת בעלות הברית (91-88 לפנה"ס) תחת פיקודו של סולה. ב-88 לפנה"ס, בהיותו קוואיסטור, היה הקצין היחיד שתמך בסולה במסעו לכיבוש רומא. באותה שנה שירת תחת פיקודו במלחמת מיתרידטס הראשונה, כינס צי מלחמה וסייע לו להסיר את ההסגר הימי שהטילו אויביו על אתונה כדי למנוע ממנו העברת אספקה בדרך הים. ניצחון לוקולוס בקרב טנדוס, בו גברו אוניותיו על ציו של מיתרידטס, איפשר לסולה לחצות את הים האגאי ולעבור לאסיה הקטנה. לאחר חתימת הסכם השלום נשאר לוקולוס באסיה, כדי לגבות את הקנסות שהטיל סולה על תושבי הפרובינציה המורדים. פלוטרכוס מספר, כי בניגוד לקשיחותו של סולה, נהג לוקולוס בערים המורדות "לא רק בנקיון-כפיים ובצדק, אלא אף בנדיבות-לב."[2]

לוקולוס שב לרומא בשנת 80 לפנה"ס, ושנה אחר כך, ב-79 לפנה"ס, נבחר לאיידיל קורולי יחד עם אחיו הצעיר ממנו מרקוס טרנטיוס וארו לוקולוס.[3] סולה הקדיש לו את זכרונותיו לאות חיבה, ואף מינה אותו אפוטרופוס לבנו פאוסטוס לאחר מותו, ביטוי להעדפתו את לוקולוס על פני פומפיוס.[4]

הקונסולאט ומלחמתו במזרח עריכה

ב-74 לפנה"ס נבחר לוקולוס לקונסול יחד עם מרקוס אורליוס קוטה, דודו של יוליוס קיסר, והגן על הסדרים החוקתיים שקבע סולה מפני נסיונותיו של הטריבון לוקיוס קווינקטיוס לבטלם.[5]

בתחילת הקונסולאט נפלה בגורלו הפרובינקיה גאליה קיסאלפינה בה עתיד היה לשרת כפרוקונסול בתום שנת כהונתו, אלא ששם לא הייתה צפויה פעילות משמעותית. לכן, משמת נציב קיליקיה, נקט לוקולוס בדרכים לא דרכים כדי להתמנות למחליפו, משום שכך יכול היה ליטול חלק במלחמה במיתרידטס ולזכות בתהילה ובעושר בהם חפץ.[6]

עם הגיעו לפרובינקיה יצא לוקולוס אל ביתיניה, כדי לחלץ את צבא קוטה שהוכה ביבשה ובים והיה נצור בכלקדון. הוא התנפל על צבא מיתרידטס והרג רבים מחייליו. אחר כך גייס צי מקרב הערים היווניות באסיה הקטנה, ובשני קרבות ימיים – האחד ליד טרויה והשנייה ליד למנוס – ניצח את צי האויב. עתה שוב ריכז את מאמציו ביבשה, ודחק את צבא מיתרידטס אל פונטוס. הוא חשש להתמודד ישירות עם צבא מיתרידטס, בשל יתרונו בפרשים, אך לאחר כמה התנגשויות קטנות התייצב בכל זאת מולו וניצח אותו בקרב קאבירה. במקום לרדוף אחר האויב, השלים לוקולוס את כיבוש ממלכת פונטוס והשיב את הסדר באסיה הקטנה. בשל נסיונותיו לבצע תיקונים בממשל הרומאי באסיה, שנודע בחמדנותו, קנה לו לוקולוס אויבים רבים מקרב הפובליקני (אנ'), אזרחים רומים ממעמד הפרשים שהיו קבלני המיסים בפרובינציות והיו בעלי השפעה רבה ברומא.

אחר כך יצא להתקפה על טיגראנס מלך ארמניה, חתנו של מיתרידטס ובעל בריתו ואשר אליו נמלט לאחר המפלה בקאבירה. תחילה התקדם אל טיגראנוקרטה והטיל עליה מצור, ומשיצא נגדו צבא טיגראנס, הביס אותו למרות נחיתותו המספרית הגדולה. צבאות טיגראנס ומיתרידטס ניגפו שוב בפני חייליו של לוקולוס בקרב ארטקסטה (6 באוקטובר 68 לפנה"ס), אך הוא לא עלה על ארטקסטה עצמה בשל התנגדות חייליו. סמכותו בעיני חייליו התערערה בגלל דברי ההסתה שהשמיע באוזניהם פובליוס קלודיוס פולכר, אחי אשתו ששירת תחתיו וביקש להכשילו. מיתרידטס וטיגראנס ניצלו זאת והשיבו לעצמם חלק נכבד משטחי ממלכותיהם שאיבדו קודם.

בהשפעת הפרשים ותומכי פומפיוס ברומא הוחלף לוקולוס ב-66 לפנה"ס על ידי גנאיוס פומפיוס מגנוס ושב לרומא בלי לסיים את המלחמה.[7]

חיי המותרות שלו עריכה

גם בשובו לרומא לא שקטו יריביו, והטריומף שהיה ראוי לו נדחה ונערך רק בשנת 63 לפנה"ס. במקום לשוב לפעילות פוליטית מלאה, פרש לוקולוס לחיי מותרות והוללות, או במילותיו של פלוטרכוס: "הוא פרש והתרחק מענייני המדינה, אם משום שראה שאין תקנה למחלתה וקשה לעצור בה, או, כמו שאחרים סבורים, משום ששבע תהילה ונטה לחיים קלים ומעודנים לאחר הריב והעמל הרב שלא באו לידי גמר יפה... ובאמת, בדומה לקומדיה של ראשונים, תחילתם של חיי לוקולוס היו עסקי-מדינה ופיקוד צבא, וסופם משתאות, סעודות, חבורות צוהלות בחוצות, מרוץ לפידים, וכל מיני שעשועים."[8]

הוא ניצל את האוצרות שצבר במלחמותיו במזרח כדי לחיות חיי מותרות. היו לו גנים מחוץ לעיר רומא, שנקראו גני לוקולוס, וכן אחוזות בטוסקולום ובניאפוליס. בחווילה שליד ניאפוליס, קאסטלום לוקולאנום, היו בריכות דגים ואף בתים בתוך הים.[9]

פעם אחת כשסעד לבדו והוגשה לו רק מנה אחת, לא מפוארת ביותר, כעס וקרא למשרת הממונה על כך. המשרת הצטדק ואמר שלא חשב שיהיה צורך בדברים יקרי ערך, כיוון שלא הוזמן אף אורח. לוקלוס ענה לו "מה אמרת? כלום לא ידעת שהיום סועד לוקלוס אצל לוקלוס"

פלוטרכוס, חיי לוקלוס, תרגום יוסף ליבס

לוקולוס נודע גם באהבתו לספרים. הוא היה תלמידו של הפילוסוף אנטיוכוס מאשקלון ואחד מהסנאטורים הבודדים בשלהי הרפובליקה (ובהם יוליוס קיסר) שהתעניין ברעיון הקמתה של ספרייה ציבורית. פלוטרכוס מוסיף ומספר, כי "הוא כינס מספר רב של ספרים בכתבי-יד יפים, ודרך שימושם הביא לו הרבה כבוד מעצם קנייתם: חדרי בית-ספריו היו פתוחים לכל."[10]

נשותיו עריכה

  • קלודיה או קלאודיה פולכרה טרטיה; הוא התגרש ממנה ב-66 לפנה"ס, עם שובו לרומא, בעקבות המריבה שהייתה לו עם אחיה פובליוס קלודיוס פולכר. קלאודיה נודעה בפרשיות האהבים שניהלה. מסיבות בלתי ידועות עברה למעמד הפלבאים, וכך קיבלה את השם קלודיה.
  • סרוויליה קייפיוניס מינור, בתה הצעירה של סרוויליה קייפיוניס, שנודעה גם היא בפריצותה והייתה אם בנו היחיד של לוקולוס. בסופו של דבר גירש גם אותה.[11]

מותו עריכה

פלוטרכוס מספר, כי "לפני מותו חלה ברוחו, וכוחות בינתו הלכו ונתמעטו... עד שאחיו היה צריך לפקח על רכושו בחייו." לאחר שמת נישאה גופתו על ידי צעירי הסנאטורים אל הפורום, ושם ניסה ההמון לחטוף אותה ולקברה בשדה מארס, במקום בו נקבר גם סולה. בהשתדלות אחיו הושבה הגופה, ולוקולוס נקבר כמתוכנן באחוזתו בטוסקולום.[12]

לקריאה נוספת עריכה

מקורות עתיקים עריכה

מקורות מודרניים עריכה

  • טום הולנד, "רוביקון - הרפובליקה הרומית, ניצחונותיה והטרגדיות שלה" (פרק 6), 2003.
  • Keaveney, Arthur. Lucullus. A Life. London/New York: Routledge, 1992.
  • Ooteghem, J. van. Lucius Licinius Lucullus, 1959
  • Badian, Ernst. s.v.Lucullus(2), p.624 in The Oxford Classical Dictionary, 2nd edition, 1970.
  • Dix, T.Keith. "The Library of Lucullus", Athenaeum 88 (2000), 441-464

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ פלוטרכוס, חיי לוקולוס, א'.
  2. ^ פלוטרכוס, ב'-ד'.
  3. ^ פלוטרכוס, א'.
  4. ^ פלוטרכוס, ד'.
  5. ^ פלוטרכוס, ד', ה'.
  6. ^ פלוטרכוס, ה'-ו'.
  7. ^ פלוטרכוס, ז'-ל"ו.
  8. ^ פלוטרכוס, ל"ח-ל"ט.
  9. ^ פלוטרכוס, ל"ח-מ"א.
  10. ^ פלוטרכוס, מ"ב.
  11. ^ פלוטרכוס, מ"ח.
  12. ^ פלוטרכוס, מ"ג.