ליאו אפריקנוס
ליאו אפריקנוס (באנגלית: Leo Africanus, נולד בשם: אל-חסאן בן מוחמד אל-וואזן אל-אלפאסי; סביבות 1494 - סביבות 1554) היה ברברי[1] אנדלוסי, דיפלומט וסופר, אשר ידוע בעיקר בספרו Descrione dell'Africa ("תיאור של אפריקה"), שמתאר את הגאוגרפיה של המגרב ואת עמק הנילוס. הספר נחשב בקרב עמיתיו המלומדים באירופה כמסמך המוסמך ביותר בנושא עד לחקר אפריקה המודרנית. עבור עבודה זו, ליאו הפך שם ידוע בקרב הגאוגרפים האירופיים.
 | |
| דיוקן של ליאו אפריקאנוס, צייר סיבסטיאנו דל פומבו, 1520 | |
| לידה |
1494? גרנדה, כתר קסטיליה  |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה־16 תוניסיה |
| שם לידה |
حسن ابن محمد الوزان الغرناطي |
| מדינה |
ממלכת גרנדה, מדינת האפיפיור, מרוקו |
| השכלה |
אוניברסיטת אל-קרוויין |
| השקפה דתית |
אסלאם, נצרות קתולית |
  | |
ביוגרפיה עריכה
רוב מה שידוע על חייו נאסף מהערות אוטוביוגרפיים בעבודתו. ליאו אפריקנוס נולד כאל-חסן, בנו של מוחמד בגרנדה בשנת 1494.[2] ניתן להעריך את שנת הלידה מדווחים שלו על האירועים ההיסטוריים השונים.[3] משפחתו עברה לפאס זמן קצר לאחר לידתו.[4] בפאס למד באוניברסיטה של אל- קראוויין. בצעירותו ליווה את דודו במשימה דיפלומטית והגיע עד העיר טימבוקטו (כ -1510), אז חלק מאימפריית סונגהאי. בשנת 1517, כשחזר ממשימה דיפלומטית באיסטנבול בשמו של סולטן פאס מוחמד השני, מצא את עצמו בנמל רוזטה במהלך הכיבוש העות'מאני של מצרים. הוא המשיך את מסעו דרך קהיר לאסואן וחצה את הים האדום כדי להגיע לסעודיה. שם הוא כנראה ביצע עלייה לרגל אל מכה.
בדרכו חזרה לתוניס בשנת 1518 הוא נלכד על ידי הספרדים ליד האי ג'רבה, או קרוב לוודאי ליד כרתים. הוא נלקח לרומא אך נכלא קודם בכרתים במטה של אבירי ההוספיטלרים. במהלך תקופה זו, גורלם הרגיל של שבויים מוסלמים היה עבדות באניות המלחמה, אבל כאשר שוביו הבינו את הערך המודיעין ואת החשיבות שלו, הוא הועבר למבצר סנטאנג'לו ברומא והוצג מאוחר יותר לפני האפיפיור ליאו העשירי. הוא השתחרר במהרה וקיבל כסף כדי לשכנע אותו להישאר ברומא. הוא הוטבל בבזיליקת פטרוס הקדוש ב 1520. הוא קיבל את השם הלטיני יוהנס ליאו דה מדיצ'י (ג'ובאני ליאונה באיטלקית). בערבית הוא העדיף לתרגם את השם הזה כ"יוחאנא אל-אסד אל-ע'אנתי" (כלומר, ג'ון אריה גרנדה). סביר להניח כי ליאו אפריקנוס התקבל בברכה בבית האפיפיור, כאשר האפיפיור חשש כי הכוחות הטורקיים יפלשו לסיציליה ולדרום איטליה, והוא היה משתף פעולה שמוכן לספק מידע שימושי על צפון אפריקה.[5]
ליאו אפריקנוס עזב את רומא ובילה שלוש או ארבע השנים הבאות באיטליה. מותו של פטרונו ליאו העשירי בשנת 1521, וחשדות מצד האפיפיור החדש אדריאן השישי היו כנראה הסיבה לעזיבתו את רומא. בעת שהייה בבולוניה הוא כתב ספר מילון רפואי ערבי-עברי-לטיני, שרק החלק הערבי שרד בו, וספר דקדוק של הערבית שרק חלק של שמונה עמודים שרד. הוא חזר לרומא בשנת 1526 בחסותו של האפיפיור החדש קלמנט השביעי, בן דודו של ליאו העשירי שהחליף אדריאן. לדברי לאו, הוא השלים את כתב היד על הגאוגרפיה האפריקאית באותה שנה. היצירה פורסמה באיטלקית בשנת 1550 על ידי המו"ל הוונציאני ג'ובאני בטיסטה ראמוסיו. הספר הפך לפופולרי מאוד והודפס חמש פעמים. הוא תורגם גם לשפות אחרות. מהדורות צרפתיות ולטיניות פורסמו בשנת 1556, בעוד הגרסה האנגלית פורסמה בשנת 1600 עם הכותרת ״ההיסטוריה הגאוגרפית של אפריקה״.[6][7] המהדורה הלטינית, שהכילה שגיאות רבות בתרגום שימשה כמקור לתרגום לאנגלית.[8]
ישנן כמה תאוריות על חייו המאוחרים, ואף אחת מהם אינה בטוחה. על פי תאוריה אחת, הוא חי ברומא עד שמת סביב 1550, השנה שבה התיאור של אפריקה פורסם. תאוריה זו התבססה על רמז עקיף בהקדמה מאוחרת יותר לספר. על פי תאוריה אחרת, הוא עזב זמן קצר לפני כיבוש רומא על ידי כוחותיו של צ'ארלס ה -15 בשנת 1527. הוא חזר לצפון אפריקה והתגורר בתוניסיה עד מותו, זמן מה אחרי 1550. תאוריה זו מבוססת על רשומות של המזרחן הגרמני יוהאן אלברכט ווידמנסטר, שהגיע לאיטליה ותכנן (אך בסופו של דבר נכשל) לנסוע לתוניסיה כדי לפגוש את ליאו שחזר לאסלאם. תאוריה אחרת טוענת כי הוא עזב את תוניסיה לאחר שנלכד על ידי צ'ארלס ה -15 בשנת 1535 למרוקו, מדינת מולדתו השנייה לאחר גרנדה, שם עדיין גרו קרוביו. רעיון זה מבוסס על ההנחה כי ליאו, שעזב את גרנדה, לא היה רוצה לחיות שוב תחת השלטון הספרדי הנוצרי, ואת רצונו היה בסופו של דבר לחזור למדינתו "על ידי עזרתו של אלוהים".[8]
אמיתות הנסיעה לאפריקה עריכה
אין זה סביר כי ליאו אפריקנוס ביקר בכל המקומות שהוא מתאר ולכן הוא היה חייב להסתמך על מידע שהתקבל על ידי נוסעים אחרים. בפרט, ספק אם הוא ביקר אי פעם באזור שבט ההאוזה במערב אפריקה ובאמפרית בורנו.[9] ואולי אפילו הוא מעולם לא חצה את הסהרה אבל הסתמך על מידע של נוסעים אחרים שפגש במרוקו. ההיסטוריון פקה מאסונן טען כי האמונה על מסעותיו הנוספים התבססה על טעויות של חוקרים מודרניים שפירשו את ספרו כמסלול שהוא עבר.
באותה תקופה ביקר ליאו בעיר טימבוקטו, זו הייתה עיר מוסלמית משגשגת שהתפרסמה בזכות חכמיה. היא הייתה ביתם של חוקרים ולומדים, שהיו קשורים בעיר למסגד גדול, שנודע בגלל הספרייה הגדולה שלו. בעת מסעו של ליאו לטימבוקטו, היא הייתה מרכז של סחר ונוהלה בידי סוחרים במוצרים אפריקאים, זהב, בדי כותנה ועבדים, וגם ספרים איסלמיים.[8]
השם עריכה
בחתימה על אחד מכתבי היד שלו, קטע מהמילון הרפואי ערבי-עברי-לטיני שכתב לרופא היהודי ר' יעקב מנטינו (אנ'), חתם את שמו בערבית בשם יוהאנה אל- אסד אל- ר'רנטי (כלומר, ג'ון האריה של גרנדה), תרגום של שמו הנוצרי, ג'ון ליאו, או יוהנס ליאו (לטינית), או ג'ובאני לאונה (איטלקית). הוא קיבל גם את שם המשפחה מדיצ׳י על שם פטרונו, משפחתו של האפיפיור ליאו העשירי. באותו כתב יד נכלל גם שמו המקורי אל-חסן בן מוחמד אל- ווזאן אל- פאסי. אל-חסן בן מוחמד היה שם פטרוני שמשמעותו "אל-חסן, בנו של מוחמד", ואל - פאסי התקשר לעיר פאס, מרוקו.[8]
כתביו עריכה
כאמור, הוא כתב אוצר מילים רפואי בשפה הערבית-עברית-לטינית לרופא היהודי יעקב מנטינו. הוא גם כתב תרגום בערבית של איגרות סנט פול, אשר מתוארך בינואר 1521, וכתב היד שייך לספריה במודנה. עבודה נוספת ששרדה היא אנציקלופדיה ביוגרפית של 25 מלומדים אסלאמיים ו -5 מלומדים יהודיים. אותה השלים ברומא לפני שעזב את העיר בשנת 1527 ופורסם לראשונה בלטינית על ידי יוהאן היינריך הוטינגר בשנת 1664. שלא כמו תיאור של אפריקה שזכה להצלחה, ספר הביוגרפיות כמעט לא משך תשומת לב באירופה. הוא מכיל גם טעויות רבות, ככל הנראה בשל היעדר גישה למקורות הרלוונטיים כשהיה באיטליה. מה שאילץ אותו להסתמך רק על הזיכרון.
בשנה שכתב על אפריקה, הוא גם התייחס תוכניות לכתוב ספרים אחרים. הוא תכנן לכתוב שני תיאורים אחרים של מקומות, אחד למקומות במזרח התיכון והשני למקומות באירופה. הוא גם התכוון לכתוב על האמונה האסלאמית ואת ההיסטוריה של צפון אפריקה. עם זאת, אף אחד מהספרים האלה לא שרדו ואין כל הוכחה שהוא למעשה השלים אותם. הדבר יכול היה להיות מכיוון שחזר לצפון אפריקה.[8]
דמותו בתקשורת עריכה
סיפורו הדמיוני של חייו, ליאו אפריקוס, מאת הסופר הלבנוני-צרפתי אמין מעלוף, ממלא פערים מרכזיים בסיפור וממקם את ליאו אפריקנוס באירועים בולטים של זמנו.
הבי.בי.סי הפיק סרט דוקומנטרי על חייו בשם "ליאו אפריקנוס: גבר בין העולמות" בשנת 2011. הוא הוצג על ידי באדר סאיג וביים ג'רמי ג'פס. הסרט הלך בעקבותיו של ליאו מגרנדה, דרך פאס וטימבוקטו, כל הדרך לרומא.
הוצע כי ויליאם שייקספיר אולי בהשראת הספר של ליאו אפריקנוס ייצר את הדמות של אותלו.[10]
קישורים חיצוניים עריכה
- ליאו אפריקנוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Rauchenberger, Dietrich (1999). Johannes Leo der Afrikaner: seine Beschreibung des Raumes zwischen Nil und Niger nach dem Urtext (in German). Wiesbaden: Harrassowitz, p. 27-28
- ^ Masonen, Pekka (2001). "Leo Africanus: the man with many names". Al-Andalus Magreb. 8–9: 115–143.
- ^ Leo Africanus 1896, Vol. 1 p. v. הוא היה בן 12שהפורטוגזים כבשו את החוף במרוקו, ובגיל 16 ביקר בטימבוקטו בשנת 1510.
- ^ Rauchenberger, Dietrich (1999). Johannes Leo der Afrikaner: seine Beschreibung des Raumes zwischen Nil und Niger nach dem Urtext (in German). Wiesbaden: Harrassowitz,p. 26
- ^ Masonen, Pekka (2001). "Leo Africanus: the man with many names". Al-Andalus Magreb. 8–9: 115–143.
- ^ Leo Africanus (1600). A Geographical Historie of Africa, written in Arabicke and Italian. Before which is prefixed a generall description of Africa, and a particular treatise of all the lands undescribed. Translated and collected by John Pory. London: G. Bishop. The first translation into English.
- ^ Leo Africanus (1896). The History and Description of Africa (3 Vols). Brown, Robert, editor. London: Hakluyt Society. Internet Archive: Volume 1 (pp. 1–224), Volume 2, (pp. 225–668); Volume 3 (pp. 669–1119); Geographical index. The original text of Pory's 1600 English translation together with an introduction and notes by the editor.
- ^ 1 2 3 4 5 Masonen, Pekka (2001). "Leo Africanus: the man with many names". Al-Andalus Magreb. 8–9: 115–143
- ^ Fisher, Humphrey J. (1978). "Leo Africanus and the Songhay conquest of Hausaland". International Journal of African Historical Studies. Boston University African Studies Center. 11 (1): 86–112.
- ^ Verde, Tom (2008). "A man of two worlds". Saudi Aramco World (January/February 2008): 2–9.