לידיה זבצקי

פסלת ישראלית

לידיה זבצקי (19378 בנובמבר 2001) הייתה אמנית קרמיקה ישראלית, ילידת פולין, אשר שימשה כראש החוג לעיצוב קרמי בבצלאל.

לידיה זבצקי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1937
דרוהוביץ', פולין
פטירה 8 בנובמבר 2001 (בגיל 64 בערך)
ירושלים, ישראל
שם לידה פליציה (לידיה) שינדלר
מקום קבורה עינת עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראל
מקום לימודים
תחום יצירה קדרות, פיסול
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ידועה בסדרת הכדים הפיסוליים גדולי הממדים ועשירי הצבע, שיצרה במהלך שנות התשעים.

על יצירתה זכתה בפרס ירושלים לאמנות.

ביוגרפיה עריכה

פליציה (לידיה) שינדלר נולדה בשנת 1937 בדרוהוביץ' שבפולין (כיום באוקראינה). בהיותה בת שנתיים הוגלה אביה לסיביר ועקבותיו אבדו לאחר שגויס לצבא האדום. לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות שהתה שינדלר עם אמה בגטו של דרוהוביץ'. עם חיסול הגטו הסתתרה המשפחה כשנתיים במרתף של בית כפרי. לקראת סופה של המלחמה הועברה המשפחה על ידי הצבא האדום לורוצלב שבשלזיה התחתית. במקום זה נישאה אמה של שינדלר לאברהם גרובר (בומק), ובשנת 1946 נולד עודד, אחיה החורג של שינדלר.[1]

בשנת 1958 בני המשפחה עלו לישראל, אולם שינדלר, שהייתה בעיצומם של לימודי משפטים באוניברסיטת וורצלב, נותרה בפולין. בשנת 1961 עלתה לישראל. בישראל התפרנסה בעבודות כגון שטיפת רצפות. תנאי המחיה הקשים עוררו בה את הרצון להגר בחזרה לפולין. בשגרירות פולין פגשה את פיוטר זבצקי, עולה חדש מפולין, שביקש אף הוא להגר בחזרה לפולין, והוא היה לבעלה.

בשנת 1962 ביקשה זבצקי ללמוד פיסול בבצלאל, אולם כיוון שלא הייתה קיימת מחלקה כזו בבית הספר, היא נרשמה ללמוד במחלקה לקדרות. לפרנסתה עבדה בניקוי המחלקה ושימשה כרפאית של כלים במסגרת חפירות ארכאולוגיות שנערכו בתל נגילה שבבית קמה ובתל ערד.

לאחר סיום לימודיה, בשנת 1965, הצטרפה לצוות ההוראה של המחלקה. בתקופה זו הלכה והתעצבה התגבשה ההשפעה הכנענית על הפיסול הקרמי הארצישראלי. אמנים כגון גדולה עוגן, ששימשה כראש המחלקה, והדוויג גרוסמן, שהיוותה מקור השפעה על אמנים רבים, נטו לצורות ארכאיות בהשפעת האמנות העתיקה של המזרח הקרוב. עבודתה של זבצקי בתקופה זו כללה מוטיבים ארכאיים כגון פסלי חיות. לצד דימויים אלו יצרה גם פסלים פיגורטיביים קרמיים, בהם מודגשת הגיאמטריות של הדמויות.

בשנת 1966 נולדה ענת, בתה של זבצקי, ובשנת 1977 נולד בנה יואב.

בשנת 1981 ראה אור ספרה "רקו: טכניקות ותהליכי עבודה" בהוצאת בצלאל. בשנת 1987 מונתה לראש המחלקה בבצלאל.

בשנת 1984 הציגה בגלריה אלף קבוצה של פסלי פורצלן החוקרים את היחס שבין הצופה לבין הדימוי ויצירת האמנות. זביצקי שילבה בעבודות טכניקות קרמיות שונות ובהן עבודה על אבניים, יציקה ופיסול חופשי והשתמשה באנגוב, גלזורה שקופה ולסטרים.[2] בפסלים אלו שימש רישום ריאליטי בקו שחור על גבי הכלי הלבן כאמצעי ליצירת אשליה של נפחיות ושל חלל, לצד אשליה של שימושיות, שנעדרה מן המבנה של הפסלים.

בשנת 1990 זכתה זבצקי בפרס ירושלים לציור ופיסול. הייתה זו הפעם הראשונה שבה חולק פרס זה לאמן על פיסול קרמי. הפרס ניתן לזבצקי "על גילוי יכולת טכנית רבה המבטאת את יחסה העמוק לאמנות העתיקה של הקדרות לאורך דרכה האמנותית".[3] בשנת 1992 זכתה זבצקי בפרס נוסף - מענק סנדברג מטעם מוזיאון ישראל. בעזרת המענק החלה זבצקי לערוך מחקר אודות גלזורות מתקופת שושלת טאנג בסין. זבצקי יצרה במחקרה ציפויים קרמיים ייחודיים, המבוססים על עבודותיהם של אמני הקרמיקה הסינים. אמנים אלו השתמשו בציפויים המכילים עופרת, המעניקה לכלים צבעוניות עזה.[4]

בעזרת הציפויים החלה זבצקי ליצור סדרה של כדים גדולי ממדים, בעלי צבעוניות עזה, אותם יצרה בסטודיו שלה בירושלים ובשנת 1994 גם בעת שהותה במרכז האירופי לקרמיקה שהרטוגנבוש, הולנד. בעבודה "כד טאנג" (1993), לדוגמה, יצרה כלי בגובה מטר ובראשו אלמנט בעלי מראה גבישי. הזיגוג של הכד חיקה את הזיגוג הצהוב של הכלים הסינים. גודלם של הכדים, שאחדים מהם הגיעו לגובה 160 ס"מ, הדגיש את הפן האסתטי של הקרמיקה וכנמעט רוקן מתוכן את השימושיות של הצורה. הפיסוליות של העבודות הודגשה גם בעזרת פסים העשויים פח-עופרת.

לחלק מן הכדים זבצקי העניקה מראה "ארכאי". ביצירות שכונו "כד רקו" (1993), לדוגמה, השתמשה זבצקי בעיטור מסורתי כגון שריפת רקו, כשהיא מעניקה לכדים טקסטורות ומראה מונוכרומטי. כדים אחרים, כגון "כד מומינטרול" (1993) או "כד הרעל מס' 2" (1994), מכילים מוטיבים צמחיים המעניקים לכד מראה של פרי אקזוטי עצום[5] לחלק מן הכדים נוספה מעין כותרת אשר עוצבה במוטיבים צמחיים-מופשטים והעניקה לכדים מראה של דימוי פנטסטי או אקזוטי.

בשנת 1993 הציגה זביצקי כדים מן הסדרה בתערוכה במחלקה לעיצוב במוזיאון ישראל. עבודות אלו זכו לתהודה רבה ביחס למעמדו של מדיום הפיסול הקרמי בישראל. סמדר שפי הגדירה את העבודות בביקורת בעיתון "הארץ" כאחדות "מהעבודות המרשימות שנעשו בארץ בשנה האחרונה"[5] איזקה גאון, אוצר התצוגה, ציין את היחס שבין החלקים השונים של כל יצירה כ"מבנים מתפוררים שיד דואגת קשרה אותם" ובייחוד את היחס שבין גוף הכד לחלקו העליון.[6] בנוסף, זכו העבודות להצלחה כלכלית ונמכרו לאוספים שונים ביניהם אוסף מלון היאט בירושלים, אוסף עיריית ירושלים ועוד. בשנת 1994 הציגה זבצקי את סדרת הכדים בתערוכה בקגלבנן גלרי בסטוקהולם ובשנת 1995 בקמרס גלרי בבורגהולם, שוודיה.

בשנת 1998 הציגה זביצקי בתערוכה קבוצתית מיצב גדול ממדים בשם "רטוב/שרוף" שבמרכזו כורסה העשויה מ-50 חבילות של חימר הארוז עדיין בשקית המקורית שלו. עבודה זו ביקשה לבחון את אופן היווצרותו של דימוי מודרני וארכאי גם יחד, המכיל בתוכו את "פרדוקס הפירוק וההפרדה".[7] סביב הכיסא פוזרו חלקי פיסול ופרגמנטים המושפעים מאמנות עתיקה.[8] באותה שנה נחנך גם הפסל הסביבתי "אואזיס" שיצר ישראל הדני בסמוך לכניסה הצפונית לבאר שבע ובפרויקט השתתפה זבצקי כשיצרה עבודות קרמיקה רבות שעטפו והשתלבו במגדלי שהוצבו במסגרת הפרויקט.

את השפעת האמנות העתיקה ניתן למצוא גם בעבודות שהוצגו בשנת 1999 בתערוכה בשם "כתישה ושחיקה" בגלריה פריסקופ בתל אביב. בתערוכה הציגה פסלי קרמיקה הנדמים כשברי כלים עתיקים המשולבים בדימויים צמחיים פנטסטיים.[9]

בשנת 2000 יצרה את פסל הקרמיקה "אפרים... אפרים!", שהוצג בביאנלה הראשונה לקרמיקה במוזיאון ארץ ישראל (אז מוזיאון "הארץ"). הפסל מבוסס על דמותו של חמור ממשי, שזבצקי טיפלה בו בחצר ביתה בירושלים. לאחר התערוכה, תרמה זבצקי את היצירה למוזיאון.

בשנה זו חלתה זבצקי בסרטן והפסיקה ליצור. היא נפטרה בשנת 2001.[10] הייתה אם לשניים.

גלריה עריכה

תערוכות יחיד עריכה

  • 1967 - גלריה "משכית-שש", תל אביב
  • 1971 מוזיאון "הארץ", רמת אביב, תל אביב
  • 1974 - בית האמנים, תל אביב
  • 1977 - גלריה YMHA, טורונטו, קנדה
  • 1979 - "פיסול בחומר", בית האמנים, ירושלים
  • 1981 - "קומקומים בעננים", גלריה "יפו העתיקה", תל אביב
  • 1984 - "טבע דומם בחומר", גלריה "אלף", תל אביב [קטלוג]
  • 1985 - גלריה "Contemporary Porcelain", ניו יורק, ארצות הברית
  • 1988 - בית האמנים, ירושלים
  • 1988 - "מהכד והלאה", גלריה "הוראס ריכטר", יפו, תל אביב
  • 1991 - גלריה "בית נגב קרמיקה", רמת גן
  • 1993 - "בעיקר כדים", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1994 - גלריה "עיצוב אחר", תל אביב
  • 1994 - קגלבנן גלרי, סטוקהולם, שוודיה
  • 1995 - קמרס גלרי, בורגהולם, שוודיה
  • 1996 - הגלריה של אוניברסיטת "ראלי", צפון-קרוליינה, ארצות הברית
  • 1999 - "כתישה ושתיקה", גלריה "פריסקופ", תל אביב-יפו
  • 1999 - תצוגות כדים במלון "הייאט", ירושלים, ובמלון "דויד-אינטרקונטיננטל", תל אביב-יפו
  • 2003 - תערוכת זיכרון, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2011 - "לידיה זבצקי, חותמה באמנות החומר", בית האמנים ע"ש זריצקי, תל אביב-יפו
  • 2012 - "לידיה זבצקי - עבודות מהעזבון", גלריית המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בצלאל, ירושלים.

פרסים עריכה

  • 1965 - פרס הצטיינות, המחלקה לקדרות, בצלאל, ירושלים
  • 1969 - פרס ראשון ושני בתחרת לעיצוב מנורות מטעם משרד המסחר והתעשייה
  • 1990 - ציון לשבח בתחרות בינלאומית לקרמיקה, מינו, יפן
  • 1990 - פרס ראשון בתחרות "אובייקטים מוארים", בית אות המוצר, ירושלים
  • 1990 - פרס ירושלים לציור ופיסול
  • 1992 - פרס (מענק) סנדברג למחקר ופיתוח, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1994 - מלגה מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל
  • 1994 - מלגה לשלושה חודשי עבודה במרכז האירופי לקרמיקה, הרטוגנבוש, הולנד.

לקריאה נוספת עריכה

  • הקרט, שרה (עורכת), 1280°, גיליון מס' 7, קיץ 2003 (גיליון המוקדש לזבצקי)
  • זבצקי, לידיה, רקו: טכניקות ותהליכי עבודה, הוצאת המחלקה לקדרות, בצלאל, ירושלים, 1981
  • זבצקי, לידיה, 13 בחומר, תיאטרון ירושלים, ירושלים, 1984
  • זבצקי, לידיה, לידיה זבצקי, כדים 1993-1994, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1995
  • זבצקי, לידיה, בין עיצוב לפיסול: שישה בוגרי המחלקה לעיצוב קרמי, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים, עיריית ירושלים, האגף לתרבות, המחלקה לאמנות ועיצוב, ירושלים, 2001
  • עפרת, גדעון, לידיה זבצקי: מעל ומעבר לחרס, ע. וי. זבצקי, תל אביב, 2011

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ראו: *גדעון עפרת, לידיה זבצקי: מעל ומעבר לחרס, בדרך אל הקרמיקה 1965-1937, באתר המחסן של גדעון עפרת
  2. ^ ראו מכתב של זבצקי מתאריך 24 בספטמבר 1986 אל עדנה יושפה, מחלקת העיצוב, מוזיאון ישראל, ירושלים. תיק לידיה זבצקי, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים.
  3. ^ ראו: יורם לוי, "פרס ירושלים", דבר, 24 בספטמבר 1990
  4. ^ ראו: דשא, ניצה, "קסם החומר הקרמי", בנין ודיור, אוגוסט-ספטמבר 1999, עמ' 27-30.
  5. ^ 1 2 שפי, סמדר, "תהיות על קנקנם של כדים", הארץ, אוקטובר 1993.
  6. ^ ראו: "לידיה זבצקי - בעיקר כדים", דף מידע בהוצאת מוזיאון ישראל, ירושלים, 1993
  7. ^ ראו: נאור, דפנה (אוצרת), "שבע עבודות גדולות", גלריה המומחה, נווה צדק, תל אביב, 1998.
  8. ^ ראו: שוורצמן, ציפי, "סרט, חבל, אבן", מקור ראשון, 5 ביולי 1998.
  9. ^ ראו: ברקוביץ, אריה, "על סף האמנות", בעיתון הארץ, 17 במאי 1999.
  10. ^ הקבר של לידיה זבצקי בעינת, באתר BillionGraves