ליליאן הלן מונטגיו

ליליאן (לילי) הלן מונטגיו (באנגלית: Lilian Helen "Lily" Montagu‏; 22 בדצמבר 1873 – 22 בינואר 1963) הייתה עובדת סוציאלית, שופטת בבית משפט לנוער בלונדון, והאישה הראשונה שפעלה באופן מרכזי והייתה הכוח המניע מאחורי היהדות הליברלית (ענף מקומי של היהדות הרפורמית) באנגליה.

ליליאן הלן מונטגיו
Lilian Helen Montagu

לידה	22 בדצמבר 1873 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	22 בינואר 1963 (בגיל 89) לונדון, הממלכה המאוחדת
פרסים והוקרה	מפקדת במסדר האימפריה הבריטית

ביוגרפיה

מונטגיו הייתה השישית מבין עשרת ילדיהם של אלן כהן וסמואל מונטגיו, בנקאי עשיר וחבר בבית הנבחרים הבריטי שהיה מיליונר בזכות עצמו כבר בגיל 30. מונטגיו הייתה אחותו של המדינאי אדווין מונטגיו ודודניתו של הדיפלומט הרברט סמואל. על אף שגדלה במשפחה יהודית אורתודוקסית הושפעה רבות מקלוד מונטיפיורי (Claude Montefiore), חוקר ופילנתרופ רפורמי. עד גיל 15 מונטגיו התחנכה בדורק קולג', ולאחר מכן באופן פרטי.

אביה של מונטגיו היה אדוק בדתו. על אף שבהמשך חייה דחתה את אמונותיו הדתיות, דבר שהוביל לנתק ביניהם, היותו מחובר אל אמונותיו בכנות רבה עוררו במונטגיו רושם רב ונחישות להפוך את היהדות לחלק מרכזי בחייה, בדיוק כפי שהיו בחיי אביה.

בעקבות התמודדות עם מחלה, מונטגיו החלה לכתוב סיפורים כדי לבטא את רגשותיה. ניסיונות מוקדמים אלה היוו השראה או בסיס לספרים רוחניים אוטוביוגרפים שכתבה; "Naomi’s Exodus" (ספר שמות של נעמי, 1901) ו-"Broken Stalks" (גבעולים שבורים, 1902). האוטוביוגרפיות נכתבו כרומן. בנוסף, בעזרת רבי שמעון זינגר, המנהיג הרוחני של בית הכנסת (האורתודוקסי) בווסט אנד ומי שהיה המורה שלה לתנ"ך וידיד קרוב של המשפחה, דקלמה מונטגיו בקביעות תפילה קטנה אל אלוהים בה ביקשה להפוך לאסירת תודה על ההזדמנות לשרתו. זמן קצר לאחר מכן פנתה לעבודה סוציאלית בה התאפשר לה גם לעשות את עבודת האל וגם לקבל תחושת כיוון ומטרה בחייה.

במהלך 1893 ייסדה מונטגיו את מועדון מערב מרכז לבנות יהודיות (West Central Jewish Girls Club, שלאחר מכן התמזג עם בריגדת הבנים והבנות היהודים), יחד עם אחותה מריון ובת דודתה ביאטריס פרנקלין, שלאחר מכן נישאה להרברט סמואל. המועדון אפשר לבנות יהודיות ממעמד הפועלים את ההזדמנות לפתח את עצמן מבחינה חברתית, אינטלקטואלית ורוחנית. בנוסף, מונטגיו הייתה פעילה חברתית, במיוחד בכל הנוגע לאבטלה, סדנות יזע ודיור בעייתי.

במטרה להעניק ליהדות הליברלית ביטוי מאורגן יותר, מונטגיו פרסמה מאמר בינואר 1899 הסוקר את "האפשרויות הרוחניות של היהדות כיום" בו ביקשה מכל היהודים המחויבים מבחינה דתית לסייע לה ליצור אגודה שמטרתה לחזק את חיי הדת של הקהילה האנגלו-יהודית דרך הפצת תורת היהדות הליברלית. היא ציינה כי חברות באגודה לא בהכרח תפגין נאמנות ליהדות הליברלית, אלא תכיר ביכולתה לעורר בתוך יהודים רבים תחושה של רוחניות ואחריות אישית כלפי אלוהים.

בשנים 1901–1902 ביססה מונטגיו את היסודות להקמת הברית הדתית היהודית בלונדון והאיחוד הקים את בית הכנסת הראשון של היהדות הליברלית בבריטניה ועזר לייסד בשנת 1926 את האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת.

מונטגיו סייעה בהקמת בתי כנסת רפורמיים ברחבי בריטניה, לעיתים קרובות כשהיא בתפקיד הנשיאה או היו"ר. בשנת 1928 היא הפכה לראש הקהילה היהודית הליברלית המערב מרכזית בשנת 1928, תפקיד שקיבלה באופן רשמי בנובמבר 1944 והחזיקה בו עד מותה ב 1963.

מונטגיו שהגתה את הרעיון לאיגוד העולמי בשנת 1925 הפכה למזכירתו הכללית ולממונה על ענייני היומיום משנת 1926 ועד 1959 (שבמהלכן משרדי האיגוד היו ממוקמים בביתה). היא ארגנה את הכנס העולמי בברלין בשנת 1928 ובמהלכו הייתה האישה היהודייה הראשונה (ייתכן שאף האישה הראשונה) שעמדה על דוכן הנואמים ודרשה בגרמנית על "יהדות אישית". בזכות מאמציה מספר מחוזות האיגוד גדל בהתמדה ונוצרו קהילות חדשות של יהדות ליברלית באירופה, דרום אמריקה, ישראל, דרום אפריקה ואוסטרליה.

בשנת 1955, בעקבות פרישתו של הנשיא השני ליאו בק, עקב בעיה בריאותית, שימשה מונטגיו, שהייתה בשנות ה-80 לחייה, במשך מספר שנים (1955-1959) כנשיאת האיגוד, וכשהמטה הועבר לארצות הברית בשנת 1959 היא מונתה לנשיאה של כבוד לכל החיים ונבחרה ליו"ר המועצה האירופאית החדשה.

מונטגיו קיבלה את אות מסדר האימפריה הבריטית ובנוסף הייתה חלק מההיסטוריה החילונית בבריטניה, כשבשנת 1919 הפרלמנט של בריטניה העביר חוק המאפשר לנשים להיות שופטות, היא הייתה אחת השופטות הראשונות שמונו, והפכה לשופטת בבית המשפט לנוער בלונדון, זאת בהמשך לעיסוקה הרב בעבודה סוציאלית בסיוע לבני נוער, ובייחוד לנערות יהודיות.

פרסומיה

• "The Spiritual Possibilities of Judaism Today", in Jewish Quarterly Review. London. (1899)
• "Naomi’s Exodus" (A tale), T. Fisher and Unwin: London (1901)
• "Broken Stalks", R. Brimley Johnson: London (1902)
• "The girl in the background" in Urwick, op. cit. (1904)
• "The West Central Community" in Magnus C. L, E.M.J. (1962)

ספריה

• "Thoughts on Judaism" (1904)
• "Samuel Montagu, First Baron Swaythling: A Character Sketch" Truslove and Hanson Limited: London. (1913)- ביוגרפיה של אביה
• "My Club and I: The Story of the West Central Girls Club" Herbert Joseph, London.(1941)
• "The Faith of a Jewish Woman" G. Allen and Unwin, London.(1943) - אוטוביוגרפיה

לקריאה נוספת

• Langton, Daniel R. (2010)“Piety, Tradition and Community in the Thought of Lily Montagu.” Women in Judaism 7,2 : 31 .
• Summers, Anne (2014) “False Start or Brave Beginning?” Journal of Ecclesiastical History, 65,4 :827–851
• Devine, Luke.(2012) “Emergent Liberal Judaism and Lily Montagu's Proto-Feminist Project.” Melilah - New Series; Manchester Journal of Jewish Studies, 9 (2012) 1–20.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ליליאן הלן מונטגיו בוויקישיתוף

• ליליאן הלן מונטגיו, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• ביוגרפיה קצרה של לילי מונטגיו (באנגלית)
• לילי מונטגיו, באתר Jewish East End (באנגלית)
• לילי מונטגיו, באתר Herstoria (באנגלית)
• היסטוריית בתי הכנסת הרפורמים בבריטניה (באנגלית)
• מאיר, מיכאל יסודות ועקרונות - לתולדות היהדות הרפורמית
• ליליאן הלן מונטגיו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• לילין הלן מונטגיו (1873-1963), דף שער בספרייה הלאומית