ויקיפדיה

ליל ג'ון

שחקן אמריקאי

ג'ונתן מורטימר סמית' (באנגלית: Jonathan Smith; נולד ב-27 בינואר 1971) הידוע כליל ג'ון (באנגלית: Lil Jon; קיצור ל"ג'ונתן הקטן"), הוא זמר ומפיק היפ הופ אפרו-אמריקאי. ידוע כמייסדו של תת-הז'אנר בראפ - "קראנק", שילוב של ההיפ הופ הדרומי הקשוח "דירטי סאות'" והיפ הופ המועדונים של מיאמי וניו אורלינס. ליל ג'ון מוכר כיום כאחד הראפרים הסקסיסטים והבוטים ביותר בתחום ושיריו מצטיינים בשימוש תכוף בשפה גסה וגרפית. להקתו "Lil Jon & the East Side Boyz" היא אחת מלהקות היפ הופ המועדונים המצליחות ביותר כיום.

ליל ג'ון
לידה 27 בינואר 1971 (בן 53)
אטלנטה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה ג'ונתן סמית'
מוקד פעילות קלארקסדייל, מיסיסיפי
תקופת הפעילות מ-1993
מקום לימודים Douglass High School עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה היפ הופ, קראנק
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים BME Recordings
האתר הרשמי
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

שנותיו הראשונות עריכה

ליל ג'ון נולד בקלארקסדייל שבמיסיסיפי, אך את שנות ההתבגרות העביר באטלנטה שבג'ורג'יה. לאחר סיום לימודיו החל ליל ג'ון להגיש תוכנית רדיו באזור מגוריו ובמקביל החל לעבוד כדי ג'יי עבור ראפרים אחרים. ב-1993 הוחתם בלייבל ההיפ הופ "So So Def Recordings" כראפר ודי ג'יי. ב-1997 יצר את אלבומו הראשון "Get Crunk, Who U Wit: Da Album", אך זה כשל במכירות. אלבומו השני "!We Still Crunk", אשר יצא לאור ב-2000, אף הוא לא זכה להצלחה מרשימה.

קריירה מוזיקלית עריכה

בשנת 2001 יצר ליל ג'ון את אלבומו השלישי "Put Yo Hood Up" ("שים את הקפוצ'ון שלך"). עטיפת האלבום עוררה סערה זוטא עקב התעטפותו של ליל ג'ון בדגל הקונפדרציה - סמל לעבדות בעיני רבים מהקהילה השחורה בארצות הברית. האלבום, אשר התאפיין בשירי היפ הופ מועדונים, זכה להצלחה בינונית והושמע בעיקר במסיבות.

ליל ג'ון הצליח לבסוף לפרוץ לתודעת הציבור ב-2002, עם הפצת אלבומו הרביעי "Kings of Crunk" ("מלכי הקראנק"). הסינגל הראשון ממנו "Don't Give a Fuck" ("לא שם זין") הפך במהרה ללהיט מועדונים, אך היה זה הסינגל השני "Get Low" ("תרדי למטה") שהפך את ליל ג'ון לכוכב עולה בשמי הראפ האמריקאי. הצליל המחוספס והמילים הכה סקססטיות, על סף הפארודיה, שהציג ליל ג'ון, התחבבו על באי המועדונים בארצות הברית והשיר זכה שם להצלחה במצעדים, וכן בבריטניה, ג'מייקה, גרמניה ואוסטרליה. האלבום עצמו זכה בפלטינה כפולה (מכירות של 2 מיליון עותקים בארצות הברית) ומיצב את מעמדו של ליל ג'ון כמוביל אופנתי. שנה לאחר מכן יצא לאור אלבומו החמישי "Part II" ("חלק שני"). ב-2004 הפיק יחד עם אשר את השיר "!Yeah", אשר הגיע למקום הראשון במרבית מצעדי הלהיטים בעולם ושהה שם שבועות רבים. באותה שנה הפיק ליל ג'ון את אלבומו השישי "Crunk Juice" ("מיץ קראנק").

בשנת 2009 הוציא את השיר המצליח "Shots" ביחד עם הלהקה LMFAO, השיר הצליח וקיבל הרבה תגובות.

בשנת 2012 הוציאו ליל ג'ון וLMFAO את השיר "drink".

בשנת 2014 הוציא את אחד משיריו הידועים ביותר עד כה, "Turn Down for What" ביחד עם די.ג'יי. סנייק. הווידאו קליפ לשיר זכה בתואר "ההפקה הטובה ביותר" בטקס הVMA של MTV באותה שנה.

סגנונו של ליל ג'ון עריכה

סגנונו הבוטה והסקסיטי של ליל ג'ון הוא כמעט ייחודי בקיצוניותו בקרב הראפרים אשר פועלים בארצות הברית. שיריו אינם עוסקים במחאה חברתית, כמו מקביליו בשנות ה-90, אלא רק בבילויים, מועדונים, סמים, האדרה עצמית ומעל הכול - מין. הנשים בשיריו מוחפצות תדיר ותיאורים גרפים מפורטים נשמעים לרוב. בכך הולך ליל ג'ון במתווה של ראפרים דומים בני תקופתו, כדוגמת 50 סנט ולודקריס, אך באופן קיצוני מהם. כך לדוגמה פזמון השיר "Get Low":

אל החלון, אל הקיר
אל הזיעה הניגרת מהביצים
לכל אותן כלבות אשר זוחלות
לכולם שפריץ, שפריץ, שפריץ, שפריץ 		To the window, to the wall
To the sweat drop down my balls
To all these bitches crawl
To all skeet, skeet, skeet, skeet
 
גביעי "קראנק", המשובצים באבנים טובות, מוצעים למכירה במחיר 2000$ לגביע

למרות, ואולי בשל, מילות השיר, מהסקסיסטיות שאי פעם נשמעו על רחבות המועדונים, באי המועדונים קיבלו אותו בהתלהבות. הבדרן כריס רוק אף ציין במופעו מ-2004 "Never Scared" כי "על כולנו להתבייש בעצמנו שאנחנו אוהבים את השיר המזורגג הזה".

למעשה, ברוב שיריו ובשיתופי הפעולה שלו עם אמנים אחרים לילי ג'ון כלל לא שר. לרוב הוא מספק קולות רקע כדוגמת: יאא! ו-או-קיי!, אוצר המילים הכה מוגבל שהוא מפגין בשירים היווה מקור בלתי נדלה לפארודיות וחיקויים בתוכניות בידור כדוגמת סאטרדיי נייט לייב ובתוכנית של הבדרן דייב שאפל.

במהלך השנים מיצב עצמו ליל ג'ון כמוביל אופנתי בארצות הברית. סגנון לבושו הצעקני, שיניו המלאות יהלומים וזהב, ו"גביע הקראנק" - מעין גביע מתכתי משובץ אבנים טובות עמו הוא נוהג להסתובב לכל אשר ילך, הפכו אותו לתופעה שלא היה ניתן להתעלם ממנה בסצנת ההיפ הופ. בדומה לראפרים אחרים, כדוגמת פאף דדי וסנופ דוג, גם ליל ג'ון שואף להרחיב את מותג שמו ומותג ה"קראנק" אל מעבר לגבולות המוזיקה. כך לדוגמה, קווי אופנה ולבוש שלמים הנושאים את חותמתו נמכרים ברחבי ארצות הברית, עותקים של "גביע הקראנק" מוצעים למכירה ומשקה אנרגיה בשם "קראנק!!!" אף הוא משווק על ידו ב-14 מדינות בארצות הברית.

בשנת 2004 שיחק בתפקיד עצמו בקומדיה "הכל כלול" לצד קווין הארט וסנופ דוג.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ליל ג'ון בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ליל_ג%27ון&oldid=36017090"