ליסינג

שיטת מימון לרכישת ציוד

הֶחְכֵּר או לִיסִינְגאנגלית: Leasing; בעברית נהג גם המונח שֶׂכֶר מֶכֶר) היא שיטת מימון לרכישת ציוד. השיטה מוכרת בציבור בזכות השימוש בה למתן רכב צמוד לעובדים, אך משמשת גם לרכישת ציוד אחר. בהקשר זה קיימים גם תחומים של החכר תפעולי, מימוני והחכר לפרטיים.

דרכי פעולה עריכה

בדומה לשיטות מימון אחרות, שיטת ההחכר באה לאפשר לעסק לרכוש ציוד הדרוש לפעולתו, עם השפעה מינימלית על תזרים המזומנים. חברת ההחכר רוכשת את הציוד הדרוש, והעסק החוכר משלם לה תמורת הציוד, בתשלומים חודשיים על פי רוב, הנובעים מההכנסה השוטפת שמייצר ציוד זה. בנוסף לשיקולי המימון, בהתקשרות עם חברת החכר ישנם גם שיקולי מס, משום שהיא ממירה הוצאה הונית בהוצאה פירותית.

הסכם ההחכר נעשה לתקופה של מספר שנים קבוע מראש. בחלוף תקופה זו יכול הלקוח להחליט אם ברצונו לרכוש את הציוד, במחיר שנקבע בראשית תקופת ההחכר, או להחזיר את הציוד לחברת ההחכר ולסיים את ההתקשרות.

ליסינג לרכב עריכה

ההחכר נחלק לשני סוגים עיקריים החכר מימוני והחכר תפעולי.

החכר מימוני עריכה

חכירה מימונית או החכר פרטי (או ליסינג פרטי) היא שיטת מימון קנייה לרכב שלא באמצעות הלוואה מהבנק אלא דרך חברת החכר אבל עם התחייבות קנייה, היות שחברת ההחכר כבר קנתה את הרכב ומחכה להשלמת הסכום. עם זאת יש חברות שלא דורשות רכישה. ההחכר מיועד לאנשים שרוצים לקנות רכב לשימושם היומיומי אבל אין להם האמצעים המתאימים לכך.

בשיטה זו, מתבצעת קניית הרכב בשני שלבים: בשלב הראשון הלקוח משלם סכום ראשוני לקנייה ובשלב השני הוא משלם את יתרת החוב בתשלומים חודשיים לאורך תקופה הנקבעת מראש כחלק מהחוזה מול חברת ההחכר. מאידך, הלקוח יכול להתחיל מלשלם תשלומים חודשיים ולבחור בסוף כיצד לשלם את היתרה.

בתום התקופה הראשונית ולאחר שבוצעו כל התשלומים החודשיים שנקבעו מראש, יכול הלקוח לבחור האם הוא מעביר את הרכב על שמו, או מבקש מחברת ההחכר להמיר את העסקה לרכב אחר (לרוב רכב חדש).

מכיוון שהרכב נמצא אצל הלקוח, באחריותו ביצוע כל פעולות התחזוקה והתפעול השוטפות כגון טסט, ביטוח, תיקונים ועוד.

החכר פרטי מתאים לאדם המעוניין להרגיש בעלות על רכב בהוצאה חודשית נמוכה יחסית, ויודע להתמודד עם תחזוקה וטיפול ברכב. מחירי ההחכר הפרטי משתנים בהתאם להיצע ולביקוש אך גם בהתאם לפרמטרים כגון גיל הנהג, וותק הנהג על הכביש ומספר המשתמשים הייעודי.

החכר תפעולי עריכה

החכר תפעולי הוא בדר"כ עסקה של החכר דרך מקום העבודה. כאשר העובד מקבל רכב החכר כחלק מתנאי ההעסקה במקום העבודה, הוא יידרש לבחור רכב מסוים, בדרך כלל מתוך מבחר של מכוניות מקטגוריה אחת או שתיים. לאחר ההזמנה יקבל העובד את המכונית מיד וללא תשלומי מקדמה. בסוף תקופת החכירה - 36 חודשים על פי רוב - מוחזרת המכונית לחברת ההחכר והעובד זכאי לחזור על התהליך מחדש או לא לחדשו כלל.

במהלך תקופת החכירה, בעלות המכונית - כפי שהיא מוגדרת ברישיון הרכב - היא של חברת ההחכר, והמכונית למעשה מושכרת לכל דבר. עסקת ההחכר התפעולי כוללת גם חבילת תחזוקה הכוללת טיפולים שוטפים, טיפול בתקלות שונות שצצות בתקופת החכירה, תשלומי ביטוחים, אגרות וטיפול בטסט השנתי ולעיתים מגלמת בתוכה אף את עלויות הדלק.

מדובר בפתרון נוח עבור נהגים שמחפשים לפטור את עצמם מהטרחה שבהחזקת רכב. זאת ועוד, ההחזר החודשי פירושו שאין הוצאות לא צפויות, וכי ניתן לדעת את העלות המדויקת עבור הרכב. עלות התשלום החודשי מגלמת בתוכה את כל אותן ההוצאות שהנהג פטור מהן, ועל כן ייתכן שתהיה גבוהה יחסית. כמו כן, בתום תקופת ההחכר חוזר הרכב לבעלות חברת ההחכר, ועל כן מדובר בפתרון זמני בלבד ולא בקניית רכב.

החכר תפעולי מקובל בעיקר בקרב חברות המחזיקות בציי רכב גדולים עבור עובדיהן.

ליסינג לרכב בישראל עריכה

בארץ היו בסוף שנת 2022 בסך הכל 3,433,030 כלי רכב פרטיים, 6.6% מתוכם, כלומר כ־226,580 היו בבעלות חברות ליסינג. מבין כלי הרכב החדשים, שעלו לכביש ב-2022 (כ־380,000 כלי רכב) 22.1% היו בבעלות חברות ליסינג (כ-84,000).[1]

בארץ, מחזיקות חמש חברות ההחכר הגדולות בלמעלה מ-200 אלף מכוניות, כאשר שלמה Sixt, אלדן תחבורה ואלבר (זכיינית Europcar בישראל) הן שלוש החברות הגדולות והשולטות בתחום חברות החכר והשכרת רכב:

  1. שלמה סיקסט רשמה בשנת 2013 הכנסות של מעל 7 מיליארד שקל והעסיקה כ-1,300 עובדים. בשנה זו החברה החזיקה בכ-77 אלף כלי רכב.
  2. אלדן רשמה הכנסות של כמעט 3 מיליארד שקל, העסיקה 744 עובדים והחזיקה בכ-34 אלף כלי רכב.
  3. אלבר הכניסה כ-3 מיליארד שקל, העסיקה כ-1,100 עובדים והחזיקה ב-2013 כ-36 אלף כלי רכב.

חברות בולטות נוספות הן הרץ, אוויס, קל אוטו, באדג'ט, ליסקאר, Lease4u, אופרייט ו-Enterprise.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה