מאיה קזביאנקה

זמרת צרפתייה

מרגוט אלמקיס עזרן (194131 בדצמבר 2018), שנודעה בשם הבמה מאיה קזביאנקהצרפתית: Maya Casabianca) הייתה זמרת ישראלית שזכתה להצלחה גדולה בצרפת בשנות ה-60 ובשנות ה-70 של המאה ה-20, והופיעה ברחבי העולם, כולל איראן, סוריה ולבנון.[1]

מאיה קזביאנקה
Maya Casabianca
מאיה קזביאנקה בהופעה בביירות
מאיה קזביאנקה בהופעה בביירות
לידה 1941
קזבלנקה, מרוקו
פטירה 31 בדצמבר 2018 (בגיל 77 בערך)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה מרגוט אלמקיס עזרן
מוקד פעילות France, ארץ ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים פיליפס רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
0102.b144sites.co.il
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

מרגוט (מרגלית) אלמקיס עזרן נולדה בקזבלנקה שבמרוקו למשפחה יהודית.

בשנת 1949 עלתה לישראל עם דודתה והתגוררה בחיפה.

בגיל 13 יצאה לפריז לפגוש את הוריה שנמלטו ממרוקו. אחד המפיקים של חברת "פיליפס" שמע אותה שרה במסיבה בבית הוריה את השיר: "רחל רחל" (השיר היה מפורסם בביצוע שושנה דמארי), והחתים אותה על חוזה הקלטות.[2]

קזביאנקה הייתה התגלית הבאה של המפיק המוזיקלי ז'אק קנטי, אשר אסר עליה לשיר בעברית. איב מונטאן היה שותף להצעה לשנות את שמה למאיה קזביאנקה. היא התפרסמה בצרפת, שם הופיעה בין השאר לצדם של ז'ורז' ברסנס ואיב מונטאן באולימפיה.

התקליט הראשון שהוציאה כלל להיטים בצרפתית ובהם "רומנטיקה" ו"ילדי פיראוס".

בסוף שנות ה-50 פיתחה קריירה מצליחה בצרפת שהפכה אותה לכוכבת בינלאומית שהופיעה במדינות כמו רוסיה, מצרים, לבנון, איראן, ודרום אפריקה.[3]

קזביאנקה הופיעה בצרפתית, ערבית, פרסית וטורקית, והקליטה ב-12 שפות.[4]

בשנת 1961, בעת שביצעה את השיר "אווה מריה", נהגה להצטלב כדי שיחשבו שהיא נוצרייה.

בשנות ה-60 הפכה קזביאנקה לבת זוגו של השחקן והזמר המצרי-סורי פריד אל-אטרש (רומן שתועד בספר שהופץ במדינות ערב). באותה תקופה התגוררה קזביאנקה עם אל-אטרש בארמונו הפרטי בחמדון שבלבנון.[5]

בהמשך נישאה קזביאנקה לפייר דנלו (Danlou) שהיה אבי בתה והמפיק שלה, ושימש מנהל רדיו מונטה קרלו (אנ'). דנלו היה חבר קרוב של רנייה, נסיך מונקו.

עד שנות ה-80 הייתה קזביאנקה מוקפת בשומרי ראש שהגנו עליה ממעריציה הרבים.

הופעות במוסקבה ובדמשק עריכה

בשנת 1967, בזמן הופעתה בתיאטרון בולשוי במוסקבה, הציגה את זהותה הישראלית בהמנון "התקווה". בקהל היו אלכסיי קוסיגין והקוסמונאוט יורי גגארין.[6][7]

מספר ימים לאחר ההופעה ברוסיה הוזמנה קזביאנקה להופיע בדמשק, לפני נשיא סוריה נור א-דין אל-אתאסי. בזמן הופעתה הגיעו אנשי מודיעין סוריים לכיכר מרג'ה. קזביאנקה נאלצה לברוח ללבנון, משם לקפריסין ולישראל. נראה שהק.ג.ב. העביר לאנשי המודיעין הסוריים את פרטיה לאחר הופעתה במוסקבה.[דרוש מקור][מפני ש...]

חזרה לישראל עריכה

באמצע שנות ה-70 שבה קזביאנקה להתגורר בישראל והחלה לשיר גם בעברית. בשנת 1973 השתתפה בפסטיבל הזמר המזרחי עם "איילת מחמדים". בפסטיבל הזמר והפזמון 1979[8] שרה את "היום אפשר לשיר"[9] וביצעה מספר שירים מוכרים בארץ בשנות ה-80 כמו "שובה אליי", "אהבתי על חוף" ו"שמור לי את הריקוד האחרון".

ניסיונותיה לשחזר בישראל את הישגיה במדינות אחרות לא תמיד הצליחו, והיא יצאה מדי פעם להופעות מחוץ למדינה.

בשנות חייה האחרונות התגוררה בשכונת הדר בחיפה, ועבדה לפרנסתה כמורה לפיתוח קול.[10]

קזביאנקה הקליטה 320 שירים, כ-30 מהם היו להיטים בישראל. בין להיטיה המוכרים מחוץ לישראל: "אל מטאדור", "יא ג'מיל", "טנגו גיטרה", "רומנטיקה".

בשנת 2001 הוציאה את ספרה האוטוביוגרפי "אני והוא".

קזביאנקה נפטרה ב-31 בדצמבר 2018 ונטמנה בכפר תבור. השאירה אחריה בת ונכדים.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה