מאיר אשכנזי

הרב הראשי לשעבר של שנגחאי

הרב מאיר אשכנזי (כ"ה בכסלו תרנ"א, 1891 - כ"ו באב תשי"ד, 1954) היה רב מחסידי חב"ד, רב בעיר שאנגחאי, בין השנים 19261949.

מאיר אשכנזי
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1891
כ"ה בכסלו תרנ"ב
צ'רניהיב עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 באוגוסט 1954 (בגיל 63 בערך)
כ"ו באב תשי"ד
ברוקלין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה רשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 25 באוגוסט 1954 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חסידות חב"ד
צאצאים בנו משה אשכנזי
נכדו הרב מרדכי שמואל אשכנזי
נינו (הקרוי בשמו) הרב מאיר אשכנזי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נולד לרב שניאור זלמן, וקיילא (לבית זיסלין), חסידי חב"ד, בעיר צ'ריקוב, למד אצל אחיו ומוריו בעירו, ובגיל 15 עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים בעיירה לובביץ', שם שהה כשנה, ונאלץ לעזוב מאחר שחלה במחלת הטיפוס, אך בזמן שהותו בישיבה קנה את הליכותיה ודרכה, ומאז החשיב את עצמו כבוגר שיטת הישיבה.

קיבל סמיכה לרבנות, מהרב צבי תומרקין, ומרב עירו, וחמיו לעתיד, הרב חיים אליעזר סולובייצ'יק. בשנת 1914, השתדך עם טייבע ליבא, בתו של הרב סולובייצ'יק אך הנישואין נדחו מחמת גיוסו לצבא הרוסי, למלחמת העולם הראשונה, לאחר השתמטותו מן הצבא, נתמנה לרב בעיר, ולדיווסטוק, עוד לפני חתונתו. מחמת התפשטות תנועת הקומוניזם, ברחה משפחת חמיו לעיר חרבין שבמנצ'וריה, שם בשנת 1919, נישא לארוסתו, לאחר חתונתו חזר לעיר רבנותו ולדיווסטוק, להמשיך את תקופת רבנותו. שם כיהן כרב במשך שבע שנים עד לשנת ה'תרפ"ו.

לאחר קבלת אישורים לעזיבת ברית המועצות, באמצעות צעירים יהודים מהפכניים קומוניסטים, שאירח בביתו. הרב התעתד לקבל משרת רבנות בבוסטון, שבארצות הברית. בדרכם לארצות הברית עברו דרך שנגחאי שבסין, שם נתבקש על ידי הקהילה המקומית להישאר ולכהן כרב. בהוראת רבו, הרבי הריי"צ מליובאוויטש, קיבל את ההצעה ונשאר שם ליותר מעשרים שנים.

בשנגחאי עמד הרב בראש ישיבת תומכי תמימים בעיר ושימש כרב הקהילה האשכנזית המקומית. מ-1937 ואילך, לאחר שהחלו להגיע פליטים יהודים מאירופה לעיר, טיפל ודאג לצריכהם של מאות הפליטים החרדיים שהתרכזו בעיר, בהם תלמידי ישיבת חכמי לובלין וישיבת מיר.

לאחר קבלת משרת הרבנות בשנגחאי עלו הוריו לארץ ישראל ביחד עם בנו על מנת שימשיך את לימודיו שם, בישיבת תורת אמת, בעקבות התקשורת הגרועה בין ישראל לשנגחאי בזמן המלחמה, לא נודע לרב מאיר על נישואי בנו, עד ללידת בנם השני.

לאחר ניצחון המפלגה הקומוניסטית הסינית במלחמת האזרחים הסינית ב-1949 התפוררה הקהילה היהודית בשאנחאי, והרב אשכנזי עבר להתגורר בשכונת קראון הייטס, שבברוקלין, שבניו יורק. אז מונה ליו"ר סניף פליטי שנגחאי (תחת ארגון מחנה ישראל). ב-1950 עמד בראש 'הועד להחזקת המוסדות', שנועד לעמוד לצידו בניהול מוסדות החסידות.

כחודש לאחר פטירתו קנה בנו הרב משה לרבי מלובביץ' ספר התורה קטן לעילוי נשמתו.

נקבר בניו יורק בבית הקברות מונטיפיורי, בחלקת אגודת חסידי חב"ד בסמיכות לאוהל חב"ד לובביץ'.

אישיותו עריכה

על אישיותו המיוחדת של הרב כותב הרב מרדכי לוברט מתלמידי ישיבת חכמי לובלין, אשר גלו לשנגחאי בתקופת מלחמת העולם השנייה: ". הרב אשכנזי, מחסידי חב"ד, רב מקורי כמו שהורגלנו בבית, זקנו ופיאותיו המלאים מעטרים את פניו וטלית קטן, גדולה מכסה את בגדיו העליונים, עצם מראהו נתן לנו חיזוק גדול... הרב אשכנזי היה אהוב ומקובל על כולם, בעל מידות טובות, ולב רחום..."[1]

הרב שמחה עלברג, כותב בספרו עיני העדה: ”.. ההגדרה הקולעת וההולמת אותו ביותר היא: "איש חסיד וטוב לב, שכל כוונתו לשם שמים" זו הייתה תכונתו הנפשית בה התבלט בין עולם הרבנים, כאשיות מפוארה.. עשרים ושלוש שנים היה הרב אשכנזי רב בשנגחאי בכל אותם שנים עסק בתורה בקדושה ובטהרה, קדושים היו ימיו וקדושים היו לילותיו.. כמה עבודת השם הייתה בכל תפילת שמונה עשרה שלו בימי חול.. יהודי קדוש היה בשנגחאי, ושמו היה הרב מאיר אשכנזי..” ([2])

משפחתו עריכה

בנו הרב משה, בתו מלכה מילנר (אשת ר' צבי הירש מילנר), בתו אסתר פאנק.

מנכדיו הם הרב מרדכי שמואל אשכנזי שהיה רבו של כפר חב"ד, והרבנית מלכה וילשאנסקי אשת הרב יוסף יצחק וילשאנסקי, ראש ישיבת חב"ד בצפת. נינו הרב מאיר אשכנזי, רבה הנוכחי של כפר חב"ד.

עץ משפחתי עריכה

 
 
הרב מאיר אשכנזי
 
 
 
 
 
 
 
הרב משה אשכנזי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב מרדכי שמואל אשכנזי
 
מלכה
 
הרב יוסף יצחק וילשנסקי
 
 
 
 
הרב מאיר אשכנזי


לקריאה נוספת עריכה

  • יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - ניו-יורק, בהוצאת חזק, תשע"ג.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הרב מרדכי לוברט, ספר מלחמות יהודה - קדשים, ניו יורק, ה'תש"ס.
  2. ^ הרב שמחה עלברג, עיני העדה, כרך ג' עמוד א'רעו