מארק רותקו

אמן אמריקאי

מארק רותקו (אנגלית: Mark Rothko‏; 25 בספטמבר 1903 - 25 בפברואר 1970) היה צייר אנרכיסט[1] יהודי-אמריקאי, יליד לטביה. אביו, יעקב רוטקוביץ' היה יהודי ליטאי יליד מיכלישקי (Mikailiškės). רותקו השתייך והיה ממייסדי זרם האקספרסיוניזם המופשט, שכונה גם "אסכולת ניו-יורק", והוא נחשב לאחד מגדולי ציירי שדות הצבע.

מארק רותקו
Markuss Rotkovičs
לידה 25 בספטמבר 1903
דאוגבפילס, גוברמנטת ויטבסק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 25 בפברואר 1970 (בגיל 66)
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Маркус Яковлевич Ротковичe עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה East Marion Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • אוניברסיטת ייל (1921, 1923)
  • תיכון לינקולן (יוני 1921)
  • ליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אקספרסיוניזם מופשט עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Orange, Red, Yellow, No. 3, No. 3, No. 4, No. 5, No. 2, Rothko Chapel, No. 1, Orange and Yellow, No. 10, No. 6 (?) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Mary Ellen Beistle עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Kate Rothko, כריסטופר רותקו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו עריכה

רותקו נולד בשם מרקוס רוטקוביץ' בדווינסק (דוגאבפילס) שבלטביה, אז חלק מאימפריה הרוסית, למשפחה יהודית. בשנת 1913 היגרה משפחתו לפורטלנד שבאורגון, בצפון-מערב ארצות הברית, שם למד בבית הספר התיכון. למד באוניברסיטת ייל במשך שנה בלבד.

בשנות התבגרותו התעניין רותקו בפוליטיקה. בשנות רדיפות הסנטור ג'וזף מקארתי, לאחר תקופת רוזוולט, נמנע רותקו מלבטא את דעתו הפוליטית והשקפת עולמו החברתית ביצירתו האמנותית, כמו ציירים אמריקאים אחרים ובתוכם גם אמנים יהודיים רבים. קל היה להם להתכנס בתחומי האמנות המופשטת, הציור הטהור והבלתי–פיגורטיבי.

רותקו נותר אלמוני למדי עד שנת 1960, והתקיים מהוראת האמנות.

יצירתו עריכה

רותקו, שהיה בין מייסדי אסכולת ניו יורק, התבלט בהתמקדותו ברגשות בסיסיים ונהג למלא את ציוריו על פי רוב במספר קטן של צבעים בולטים, כמעט ללא פרטים גלויים לעין. בכך ניתן לראות בו סמן מקדים לאמנות שדות הצבע שמשתמשים במשטחי צבע נרחבים ככלי עיקרי להבעה. יצירתו נחשבת לרוב אקספרסיוניסטית ומופשטת, למרות שרותקו לא הסכים להיכלל תחת תוויות. הוא התעקש שאינו אמן אבסטרקט ושתיאור זה לא מדויק, בדיוק כמו תיאורו כאמן שדות צבע. רותקו אמר- "המטרה היחידה שלי היא לבטא רגשות אנושיים בסיסיים... טרגדיה, אקסטזה, אבדון וכולי... והעובדה שהמון אנשים נשברים בבכי כשמציגים להם את התמונות שלי מראה שאני יכול להעביר את הרגשות האנושיים הבסיסיים האלה... האנשים שבוכים לפני התמונות שלי חווים את אותה החוויה הרוחנית שהייתה לי, כשציירתי אותן. ואם אתה, כמו שאתה אומר, מתרגש רק מהיחסים בין הצבעים- אז פספסת את הפואנטה."

בשביל רותקו, צבע הוא "רק כלי". מטרת ציור שדות הצבע היא לבטא רגשות אנושיים ודתיים באופן טהור.

בתחילת דרכו בשנות ה-30 של המאה העשרים חבר עם האמנים אדולף גוטליב ובארנט ניומן לצייר מילטון אייברי. הם הרבו לבקר את אייברי בביתו שבניו יורק ונסעו יחדיו בקיץ לטיולים לגלוסטר ולדרום וורמונט הרחק משאון העיר. הם ציירו נופים ושם התוודעו לכל הנושא של שדות צבע. החבורה נהגה להתחלק יחדיו בתשלום למודל אותה הרבו לרשום ולצייר.

רותקו הציג בציוריו אווירה עצובה המשקפת את הצד האפל של האנושות המודרנית לאחר מלחמת העולם השנייה. ב-1935 הקים יחד עם הצייר אדולף גוטליב את קבוצת הציירים הידועים בשם "העשרה" (The Ten). לפי קטלוג התערוכה בגלריה בה הציגו, המשימה של הקבוצה הייתה "להפגין כנגד האקוויוולנטיות היוקרתית של האמנות האמריקנית וכנגד ציור ליטרלי (literal, פשוטו כמשמעו)." הקבוצה ראתה עצמה כיורשים של האוונגרד האירופאי, שהונהג על ידי אמנים כמו מונדריאן.

יצירתו של רותקו מאופיינת ביצירת משטחים גדולים המחלקים את בד הציור לרצועות רוחב. רצועות אלו, הנוצרות בעזרת צורות גאומטריות מלבניות, מצוירות כך ששוליהן מתמזגים זה בזה. בין ציוריו המוקדמים ניתן אף למצוא מוטיבים גאולוגיים המאירים את יצירתו המופשטת והמאוחרת יותר. רותקו היה סודי לגבי שיטת העבודה שלו, וסריקות של עבודתו הראו שהשתמש בדבק ובביצים שעורבבו יחד עם צבעי השמן. יצירותיו מתאפיינות בשקיפות כתוצאה משימוש בשכבות ומצבע שמן מדולל בטרפנטין. הם כמעט תמיד בעלי ממדים ענקיים מכיוון שרותקו רצה ליצור ציור שיעטוף את הצופה ויהווה עבורו חוויה חשובה. בנוסף, הוא המליץ להתבונן בעבודותיו בקרבה המרבית שמאפשר המוזיאון למקסום החוויה הרוחנית והרגשית.

בתחילת שנות היצירה שלו בטכניקת שדות הצבע (שנות ה-60) הרבה להשתמש באדום וצהוב, וככל שהדיכאון שלו החמיר כך התרחק מצבעים אלו והשתמש בסגול, כחול ואף שחור.

בשנת 1958 הזמין האדריכל פיליפ ג'ונסון סדרה של ציורי קיר מרותקו, למסעדת "ארבע העונות" (אנ') בניו יורק. הפרויקט הושלם כעבור שנה, אך רותקו לא שבע נחת מהעובדה שציוריו ישמשו רקע לארוחות גורמה, ולא יזכו לתשומת הלב הראויה. משום כך, בחר, כעבור שנים, להעביר תשע מתוך העבודות האלו לגלריית טייט בלונדון, שאותה העריך מאוד. הציורים הגיעו לידי גלריית טייט ביום בו נודע על מותו של רותקו והוצגו בחלל מיוחד עם תאורה שעוצבה על ידיו. מאוחר יותר, עם בניית הבניין החדש, הועברו הציורים אליו לחלל תצוגה דומה, שמאפשר למבקרים להתרשם מיצירתו של רותקו באופן שביקש.

בשנת 1967 שב רותקו לשתף פעולה עם ג'ונסון ב"קפלת רותקו" ביוסטון, טקסס, שבעבורה יצר 14 יצירות המרכיבות ביחד מיצב.

התאבדותו ומורשתו עריכה

לאחר מאבק ארוך עם מחלת הדיכאון, בנוסף לבעיית השכרות, שאפיינה רבים מחבורת האמנים חברי "אסכולת ניו-יורק", שלח רותקו יד בנפשו על ידי שיסוף ורידי ידיו בסטודיו שלו בניו יורק, ב-25 בפברואר 1970.

בנובמבר 2005, שנים אחרי מותו, שבר ציור של רותקו משנת 1953, "מחווה למאטיס" (שמן על בד), את שיא המחיר לציור שלאחר מלחמת העולם, בהשיגו מחיר של 22.5 מיליון דולר.

במאי 2007 נמכר ציור אחר של רותקו, "מרכז לבן" (אנ') משנת 1950, ב-72.8 מיליון דולר, במכירה פומבית של אמנות בת זמננו שקיים בית המכירות סותבי'ס בניו יורק, ובכך קבע שיא חדש במכירה פומבית, הן לעבודה של רותקו והן ליצירת אמנות עכשווית. רוכש הציור הנחשב לאבן דרך בהתפתחותו של האמן, היה המיליארדר דייוויד רוקפלר, שרכש אותו ב-1960 ושילם עליו 10,000 דולר בלבד.

זרם האבסטרקט המופשט נחשב לתנועת האוונגרד האמריקאית הראשונה ושינה את פני האמנות האמריקאית. רותקו היה לאמן משפיע וחשוב שהיווה השראה לאמנים רבים אחריו, ביניהם הציירת אגנס מרטין, ששיבחה אותו על "הגיעו לאפס המוחלט כך ששום דבר לא יכל לעמוד בדרכה של האמת".

כתב יד גנוז של רותקו על פילוסופיית האמנות שלו בכותרת "The Artist's Reality", הובא לדפוס בידי בנו כריסטופר וראה אור בהוצאת אוניברסיטת ייל במהלך 2006.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Chave, Anne. Mark Rothko, 1903-1970: A Retrospective. New Haven: Yale University Press, 1989.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מארק רותקו בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה