מגדלנה אבקאנוביץ'
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
מגדלנה אבקאנוביץ' או מרתה מגדלנה אבקאנוביץ'-קוסמובסקה (בפולנית: Magdalena Abakanowicz, Marta Magdalena Abakanowicz-Kosmowska; 20 ביוני 1930 – 20 באפריל 2017) הייתה פסלת ואמנית סיבים[1] פולנייה, נחשבת לאחת מאמניות הסיבים החשובות. אבאקנוביץ כיהנה כפרופסור באקדמיה לאמנויות יפות בפוזנן עד שנת 1990 והייתה פרופסור אורח באוניברסיטת UCLA בשנת 1984. חיה ופעלה בוורשה.
 | |
| לידה |
20 ביוני 1930 פאלנטי, הרפובליקה הפולנית השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
20 באפריל 2017 (בגיל 86) ורשה, רפובליקת פולין |
| מקום קבורה |
בית הקברות הצבאי פובונזקי |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות היפות, ורשה |
| תחום יצירה |
אמנות סיבים, פיסול, עיצוב טקסטיל |
| זרם באמנות |
אמנות עכשווית |
| יצירות ידועות |
Manus Ultimus, Puellae, Birds of Knowledge of Good and Evil, Nierozpoznani |
| פרסים והוקרה |
קצין מסדר האמנויות והספרות (1999) פרס הרדר (1979) מפקד מסדר האמנויות והספרות (2004) מדליית זהב להצטיינות בתרבות (2005) מפקד עם כוכב של מסדר פולוניה רסטיטוטה (1998) אביר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (2000) עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר (2010) אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה צלב ההצטיינות המוזהב פור לה מריט צלב הכסף של ההצטיינות אביר במסדר פולוניה רסטיטוטה |
|
www | |
  | |
רקע משפחתי ושנות ילדותה עריכה
מגדלנה אבקאנוביץ' נולדה כמרתה אבקאנוביץ' בכפר פאלנטי (Falenty), כ-11 ק"מ דרום מזרחית מוורשה. אביה, קונסטנטין, היה רוסי בעל שורשים טטריים. בימי המהפכה הרוסית ב-1917, כמעט כל בני משפחתו נהרגו. האב ואחיו, נמלטו לפולין. שם נשא קונסטנטין לאשה את הלנה דומשובסקה, אמה של האמנית, שהייתה בת למשפחה פולנית מיוחסת ואמידה. האם הייתה מאוכזבת משום שרצתה ללדת בן שיוכל לרשת את הרכוש הרב של המשפחה ויחסה כלפי הילדה היה נוקשה. ככלל, האמנית גדלה תוך יחסים מרוחקים עם הוריה, וחונכה בבית על ידי אומנות ומורים פרטיים ולא הורשתה להיות בקשר עם ילדים זרים. אולם מילדותה, אהבה לטייל ביערות שמסביב והטבע הילך עליה קסם רב יותר מהלימודים.
שנות המלחמה עריכה
הפלישה הגרמנית לפולין ב-1939 שינתה את אורח חייה. נאסר עליה לצאת ליער שבו התחבאו פליטים ופרטיזנים וגם כנופיות אלימות. על כל צרה שלא תבוא לימד אותה אביה לירות ברובה. יום אחד בשנת 1943, ירה גבר שיכור באמה ופצע אותה קשות בזרוע. בתקופה שלאחר מכן השגיחה הבת על אמה וחלמה ללמוד את מקצוע הסיעוד.
בשנת 1944, כשהתקרבה החזית לאזור מגוריהם, חששו הוריה מהתקרבות הצבא הסובייטי, והחליטו לברוח לוורשה. אולם, אחרי 1 באוגוסט, בעקבות המרד הפולני בוורשה, היה הדיכוי הגרמני אכזרי וחלקים רבים בעיר נשרפו בלהבות. בעת פשיטה גרמנית, מרתה בת ה-14 הלכה לאיבוד ואיבדה קשר עם הוריה. המשפחה התאחדה כעבור חודשיים במילאנובק, כפר קטן על יד ורשה. בו הוקם בית חולים ארעי בבית הספר בשביל לטפל בפצועים, והילדה עזרה לאחיות בו.
בשנים הראשונות של השלטון הקומוניסטי עריכה
אחרי מלחמת העולם השנייה הופקע רכוש המשפחה על ידי השלטונות הקומוניסטים החדשים. משפחת אבקאנוביץ' עברה לגור בעיר טצ'ב בפומרניה, בשטחים שפונו מהאוכלוסייה הגרמנית, שם הייתה מודעות פחותה לשורשיה האריסטוקרטיים. המשפחה חייתה בעוני; האב עבד זמן מה כפקח בחקלאות ובהמשך ניהל יחד עם אשתו קיוסק לעיתונים. הילדים הורשו ללכת לבית הספר. בשנים 1945–1947 למדה אבקאנוביץ' בגימנסיה בטצ'ב ולאחר מכן שנתיים נוספות בבית הספר התיכון לאמנויות בגדיניה. בביקור בשנת 1948 ב"תערוכת השטחים המשוחררים" שהתקיימה בוורוצלב התלהבה מחפצי האומנות המודרנית שהוצגו בה.[2]
בגיל 19 התקבלה מרתה ללימודי ציור על חומרי טקסטיל באקדמיה לאמנויות של גדנסק שנפתחה זמנית בעיר סופוט. היא התקבלה למגמה זאת אחרי שהמדריך שלה לפיסול טען כי אינה מתאימה למגמת הפיסול מפני ש"חסר לה חוש הצורה".[3]
בגיל 20 שינתה את שמה למגדלנה מתוך תקווה לחיים חדשים. גמלה בלבה ההחלטה ללמוד בעיר הבירה ורשה ועל מנת להגשים את תוכניתה מכרה את מעיל החורף שלה. ב-1950 התקבלה ללימודים באקדמיה לאמנויות יפות בוורשה והתגוררה במעונות הסטודנטים בתנאי דוחק. לעיתים לנו שם 16 סטודנטיות בחדר אחד. היא פרנסה את עצמה בעבודות מזדמנות, אפילו ממתן תרומות דם, דבר שזיכה אותה במרק חינם בחדר האוכל של האקדמיה. היא לא רווחה נחת מהלימודים שהתנהלו באותה תקופה ברוח הריאליזם הסוציאליסטי תוך מגבלות רבות על החופש האמנותי. עם זאת, דאגה לסיים את לימודיה על מנת שתוכל להתקבל לאיגוד האמנים הפלסטיים. חברות באיגוד היוותה תנאי לעבודה בתחום האמנותי. עם מוריה, שהשפיעו עליה בתחום אמנות האריגה והרקמה, ההדפסים ועיצוב הסיבים, נמנו אנה סלדזייבסקה, אלאונורה פלוטימסקה ומריה אורבנוביץ'. אבקאנוביץ' מצאה עבודה כמעצבת במפעל משי במילאנובק ובלילות המשיכה לצייר בחדר שהוקצה לה באקדמיה בוורשה. בעידוד אחד ממוריה השתתפה בתחרות "צפליה" (Cepelia) לעבודות יד ואמנות עממית וזכתה בפרס לעיצוב. בשנת 1956 התחתנה עם המהנדס יאן קוסמובסקי.
רבות מעבודותיה המוקדמות של אבקאנוביץ' אבדו או ניזוקו בשל מעברי המגורים התכופים שלה. שרדו רק כמה רישומים עדינים של צמחים. בין השנים 1956–1959 יצרה את העבודות הראשונות הידועות: סדרות של תמונות גדולות בגואש, ציורים בצבעי מים על נייר ויריעות בד תפורות ביחד. עבודות אלו, שכונו "ביומורפיות", תארו צמחים דמיוניים, צפורים, דגים אקזוטיים וצדפות. כדברי יואנה אינגלוט, עבודות אלה הצביעו על הקסם שהילכו על אבקאנוביץ' עולם הטבע על תהליכיו של לבלוב, גדילה, פריחה, ונביטה. הן נראות כמו סופגות בתוכן את עצם אנרגיית החיים, תכונה שהפכה לצביון קבוע של אמנותה"
המשך הקריירה האמנותית עריכה
אחרי מותו של סטלין ובמיוחד אחרי שנת 1956, תחת הנהגתו של גומולקה, עברה פולין הקומוניסטית תפנית תרבותית וחברתית דרמטית. נוצרה אווירה של ליברליזציה גם בתחום צורות ותכני האמנות, כאשר שיטות האמנות הסטליניסטיות הפכו יעד לביקורת מפורשת מצד השלטונות הפולניים. ביטוי חשוב של החופש שהוענק לאמנים הפולנים היה ההיתר לנסוע לערים מערביות כמו פריז, ונציה, מינכן או ניו יורק, על מנת לחוות התפתחויות אמנותיות מחוץ לגוש המזרחי. ליברליזציה זו של האמנויות וההשראה מצורות אמנותיות אחרות השפיעה במידה ניכרת על יצירותיה המוקדמות של אבקאנוביץ'. היא התחילה לאמץ גישה גאומטרית ומובנית יותר. אף על פי שלא קיבלה במלואה את הגישה הקונסטרוקטיביסטית, היא חיפשה שפה אמנותית משל עצמה ובאופן שתהפוך את עבודתה ליותר טקטילית, אינטואיטיבית ואישית. בנסיבות אלה החליטה לאמץ את האריגה כדרך נוספת לחיפוש אמנותי.
באביב 1960 הציגה אבקאנוביץ' תערוכת יחיד ראשונה בגלריה "קורדגרדה" (Kordegarda) בוורשה. בין היצירות שהביאה היו סדרות של ארבע עבודות אריגה יחד עם אוסף של ציורים בגואש ובצבע מים. נתקלה בהתנגדויות מצד ההנהלה בגלל האופי המופשט של עבודותיה. אולם מריה לשקייביץ, מדריכה לעבודות אריגה, שהספיקה להציץ ביצירות דרך החלון הפתוח, התרשמה מאוד מהן וקידמה את שילוחה של האמנית ל"ביאנלה הבינלאומית לגובלנים" שהתקיימה ב-1962 בלוזאן שבשווייץ. היא העמידה לרשותה של אבקאנוביץ' נול גדול במרתף ביתה. אולם העבודות שנועדו להצגה בביאנלה היו צריכות להיות בממדים של 12 מ"ר. על מנת לארוג את עבודותיה נאלצה אבקאנוביץ' להיעזר בחבלי כביסה. הגובלנים שהציגה בלוזאן היא ונציגים אחרים של האסכולה הפולנית עוררו שערורייה בגלל חדשנותם והועלו איומים בהטלת חרם על הביאנלה מצד גורמים שמרנים.[4] לבסוף זכתה בהצלחה רבה עם יצירתה "קומפוזיציה עם צורות לבנות". ב-1965 זיכו אותה פסליה העשויים סיבים בפרס בביאנלה בסאו פאולו בברזיל. בין השנים 1965 - 1988 עבדה האמנית בדירת החדר שלה שהייתה לה גם לסטודיו בדירתה בקומה העשירית של שיכון בוורשה. שם יצרה את סדרתה "Alterations".
היא קראה לרקמותיה התלת-ממדיות "אבקאנות" לפי שם משפחתה. יצרה סדרות של פסלים - "ראשים" (1975), "גבים" (1976-1980), "אמבריולוגיה" (1980), "קתרסיס" (1986). הציגה ברחבי העולם ציורים, רישומים וכן פסלים בחומרים נוספים ויצירותיה הפכו לנשוא חיקוי בארצות רבות באירופה ובאמריקה. החל משנת 1964 עבדה מגדלנה אבקאנוביץ' עם האסיסטנטית שלה, סטפניה זגודקה. משנת 1965 לימדה באקדמיה לאמנויות בפוזנן, ובין השנים 1974–1990 כיהנה בה כפרופסור. בעלה היה שותף ליצירתה, עזר לה במציאת פתרונות טכניים שונים, וערך ביבליוגרפיה מקיפה של עבודותיה. בני הזוג עברו בשנת 1988 לדירה עם סטודיו רחב ידיים.
יצירות עריכה
- א.אבקאנות (1975-1966) עבודות מונומנטליות תלת-ממדיות הדומות לבגדים, עשויות סיבים, תלויות בתקרה, רכות וניתנות לקיפול, גסות במגע. נארגו ממגוון רחב של סיבים, כולל חבלי סיסאל שנאספו בנמלים, וחוטיהם נפרמו ונצבעו. מייקל בנסון התייחס אל ה"אבקאנות" לא רק כאל עצמים אלא גם כאל מרחבים.
ה"אבקאנה האדומה" שלה, המזכירה פרפר, ועשויה סיסאל, נמצאת כעת במוזיאון הלאומי לאמנויות בוורוצלב. "אבקאנה סגולה" בצורת ערווה של אשה - נמצאת במוזיאון המלאכה האמריקאני American Craft Museum בניו יורק.
- ב.אמבריולוגיה Embriology) (1980)) מברונזה או אבן - עבודות בעלות חומר רך, רצף של כ-800 חפצים דמויי תפוחי אדמה ממולאים בגדלים שונים, מכוסים בשקים או השופכים את פנימיותם. בהדרגה החפצים נעשים יות ויותר קשיחים אבל הם עשויים חומרים שבירים או פגיעים. הם מוצגים בישיבה או בעמידה, לובשים צורות של גבים, ידיים, ראשים
- ג.מרחבים להתבוננות הוזמנו ביפן, איטליה, ישראל (בנגב), קוריאה
- קתארסיס (1985) דמויות ברונזה, באוסף ג'וליאנו גורי, על יד פיסטויה, באיטליה
- פסלים הומנואידים בשנות 1970 - 1980 פיסלה אבקאנוביץ' סדרות פסלים פיגורטיביים ולא פיסוגרטיבים עשויים ב בדי שק חזקים תפורים וחתוכים יחד וקושרים באמצעות שרפים סינתטיים. עבודות אלה בעלות אופי ייצוגי יותר מפסלים קודמים אבל עדיין יש בהן הפשטה ודו-משמעות.
- Alterations (1974-1975) - 12 דמויות אדם חסרות ראש וחלולות יושבות בשורה.
- ראשים (1974-1973) סדרה של תורות ענקיות, מוצקות, המזכירות ראשי אדם נטולי פנים
- גבים (1980-1976) - סדרת שמונים פסלים שונים בצורת גבים של בני אדם
- המון The Crowd I ) I) (1987-1986) כחמישים דמויות עומדות
- תריסר גושים דמויי ביצה בגדלים שונים - הוצגו בביאנלה בווינה ב-1980
לפי מלגוז'אטה קיטובסקה-לישאק, העבודות ה"הומנואידיות" משנות ה-1970–1980 מתמקדות בחברה האנושית ובטבע ככוליות ובמקומם בעולם המודרני. ריבוי הדמויות מייצג בלבול ואלמוניות, איבוד אינדיבידואליות. מסבירים זאת בהקשרים של החיים במשטר הקומוניסטי שבו היצירתיות והשכל דוכאו לא פעם לטובת מה שנחשב האינטרס בקולקטיבי.
בישראל עריכה
.jpg)
פסלים שלה "נגב" (1987) מוצגים בגן האמנות ע”ש בילי רוז של מוזיאון ישראל.
בשנת 1991, השתתפה בתערוכת 'אמנות הסיבים הפולנית בת-זמננו'[5] ב'משכן לאמנות' עין חרוד.
לקריאה נוספת עריכה
- Brenson, Michael, Magdalena Abakanowicz's Abakans, Art Journal. Volume 54. Issue: 1, 1995
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מגדלנה אבקאנוביץ'- מגדלנה אבקאנוביץ', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Constantin Prut - Dicţionar de artă modernă Editura Albatros, Bucureşti, 1982, (ברומנית)
פרק בספר Joanna Inglot - The Figurative Sculpture of Magdalena Abakanowicz Regents of the University of California, 2004 p. 23-39
- תקציר של המאמר של מייקל בנסון - " אבקאנות"(הקישור אינו פעיל)
- מאמר מאת ריטה רייף על מגדלנה אבקאנוביץ'
The Jackboot Has Lifted. Now the Crowds Crush, By Rita Reif, The New York Times, June 3, 2001
- מגדלנה אבקאנוביץ' במוזיאון מטרופוליטן בניו יורק
- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתה ה-93 של מגדלנה אבקאנוביץ', באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)