מוחמד אל-באקר
מֻחַמַּד אל-בַּאקִר אִבְּן עַלִי (ערבית: محمد الباقر) היה האימאם השיעי החמישי, נולד בשנת 676 במדינה. היה ממגבשי אסכולת המשפט השיעית (הג'עפרית), והיה אחראי לקיבוצם של רבים מהחדית'ים השיעיים.
 | |||||||||
| לידה |
10 במאי 676 אל-מדינה שבערב הסעודית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
28 בינואר 732 (בגיל 55) אל-מדינה שבערב הסעודית | ||||||||
| מדינה |
ח'ליפות אומיה  | ||||||||
| מקום קבורה | מסגד ג'נת אל-בקי שבמדינה | ||||||||
| בן או בת זוג |
פארוא בנת אל-קאסם | ||||||||
| שושלת האימאמים השיעים | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
משפחתו עריכה
מוחמד הוא בנם של עלי אבן חוסיין, ופאטמה בנת חסן. הוא היה האימאם הראשון ששושלת היוחסין ממוחמד, הגיעה אליו משני הוריו.
חדית' שיעי ידוע מספר כי אחד מידידיו האדוקים של מוחמד בשם ג'ביר אבן עבדאללה, שמע מהנביא כי הוא יפגוש את בנו (צאצאו) בשם מוחמד אבן עלי אבן חוסיין, מוחמד ביקש למסור לו דרישת שלום. יום אחד, כשג'ביר הזקן ביקר בביתו של עלי אבן חוסיין, ראה ילד קטן; כששאל מיהו, ענה עלי כי זהו בנו מוחמד, שיהיה האימאם אחריו. ג'ביר נישק את רגלו של הילד מוחמד, ומסר לו את דרישת השלום של הנביא מוחמד[1].
תכונותיו בראייה השיעית עריכה
לטענת מקורות שיעים שמו נובע מדמיונו לנביא מוחמד בתכונותיו, וכבר מגיל צעיר ידע מוחמד לענות על קושיותיהם הדתיות של המאמינים. כשגדל, היו לאל-באקר שדות וגנים למכביר, אך למרות זאת הוא נהג לעבוד, לאכול ולשוחח עם העובדים הפשוטים. כמו כן נחשב לאדם נדיב במתן הזכאת. בראיית השיעים, אל-באקר היה מאמין אדוק, אדם אמין שקיים את הבטחותיו, גלוי לב, טהור מבחינה רוחנית, ואהוב על כולם[2]. מקורות שיעיים מסוימים גם מייחסים לו יכולות ניסיות[3] (בדומה לאימאמים אחרים).
למדנותו עריכה
תקופתו של אל-באקר כאימאם התנהלה בשקט יחסי עבור הקהילה השיעית, מאחר שהח'ליפים האומיים התמקדו באיומים אחרים ליציבות שלטונם, ובייחוד כוחם העולה של בית עבאס. חששם של האומיים היה מוצדק, שכן ב-750, במהלך תקופתו של אל-באקר כאימאם השיעים, הצליחו העאבסיים להפיל את שלטונם.
מוחמד אל-באקר ניצל שלווה זו, והקים בתי ספר ללימוד האסלאם ותאולוגיה על פי הראייה השיעית. לטענת היסטוריונים שיעים, עד מותו של האימאם, בבתי הספר שהוקמו בהוראתו, למדו 25,000 תלמידים. הוא גם היא אחראי לקיבוצם של 400 ספרי חדית'ים שיעיים, וכתבים אסלאמיים שעסקו בתכונות האל, איכויות חכמי הדת, ונשמת המאמין.
כינוי השיעים את מוחמד, "אל-באקר" (חושף האמת, מגלה הסודות), נובע מהלמדנות הרבה שמיוחסת לו: על פי השקפתם הוא בחן את הידע האנושי, והגיע לאמת, כך שניתן יהיה להפיץ אותה ברבים.
מספר אמירות שלו עריכה
השיעים מייחסים למוחמד אל-באקר אמירות רבות, להלן חלק מהן:
- "המאמינים שלנו נחלקים לשלושה סוגים: אלה שמאמינים בנו אך תלויים באחרים; אלו שדומים לזכוכית, שעסוקים בדימוים החיצוני; אולם הסוג הטוב ביותר הם אלו שדומים לזהב, ככל שהם סובלים יותר, הם זוהרים יותר".
- "שיא השלמות הוא בהבנה מצוינת של הדת, סבלנות בעתות קשות וניהול החיים בהתאם לאמצעים של כל אדם, במידה הנכונה".
- "זכרו את חטאיכם הקודמים בחרטה עמוקה, ובחתירה למחילה".
מותו עריכה
בראיית השיעים, הח'ליפים הסונים חששו מהתגברות השפעתו של אל-באקר, ובדומה לשאר האימאמים, מוחמד אל-באקר הורעל למוות (על ידי משיחת רעל על אוכף סוסו), על פי הוראת הח'ליפים. הוא נקבר במסגד ג'נת אל-בקי שבמדינה, שמהווה כיום מוקד עלייה לרגל בקרב השיעים.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ ראו, למשל פה
- ^ לטענת מקורות שיעיים, המלומד הסוני שיח' מופיד טען כי "הוא (אל-באקר) היה מקושט ומעוטר בתכונות אנושיות חיוביות רבות כל כך, שאין ביכולתי לשבח אותו".
- ^ כך מסופר כי אדם שאל את האימאם אם יכולות הנביא מוחמד הועברו גם לאימאמים, ביניהן החייאת המתים, ריפוים של מצורעים והחזרת מאור העיניים לעיוורים. באקר טען כי בזכות האל, יש לו את היכולות הללו. אז הוא הניח את ידיו על עיניו של עיוור שישב לידם, והתפלל, ראייתו של העיוור חזרה אליו. ראו מהביוגרפיה המאוד אוהדת פה