מוחמד החמישי, מלך מרוקו

מוחמד החמישי
محمد الخامس
	מוחמד החמישי בביקור ממלכתי בארצות הברית, בשנת 1957
	מוחמד החמישי בביקור ממלכתי בארצות הברית, בשנת 1957
לידה	10 באוגוסט 1909; פאס, מרוקו
פטירה	26 בפברואר 1961 (בגיל 51); רבאט, מרוקו
מדינה	מרוקו
מקום קבורה	המאוזוליאום של מוחמד החמישי
בן או בת זוג	לאלה עבלה בנת טאהר; לאלה בהיה
השושלת העלאווית
תואר	סולטאן מרוקו, מלך מרוקו
אב	יוסף, סולטאן מרוקו
צאצאים	חסן השני; לאלה אמינה; לאלה מליכה; עבדאללה בן מוחמד החמישי; לאלה פאטימה א-זוהרא; לאלה עאישה; לאלה נוזהה
	1955–1961; (כ־6 שנים)
	חסן השני ←
	1927–1953; (כ־26 שנים)
	→ יוסף, סולטאן מרוקו
פרסים והוקרה
	צלב גדול של לגיון הכבוד; מסדר אבן סעוד; מסדר אומיה; צווארון מסדר התהילה התוניסאי; צווארון של מסדר קרלוס השלישי; מסדר חוסיין בן עלי; מסדר ההצטיינות; Grand Collar of the Order of the Nile; חבר מסדר השחרור; מפקד ראשי בלגיון ההצטיינות; Imperial Order of the Yoke and Arrows ;

ערך זה עוסק בסולטאן מרוקו. אם התכוונתם לסולטאן האימפריה העות'מאנית, ראו מהמט החמישי.

מוחמד החמישי בִּן יוּסף (בערבית: محمد الخامس; 10 באוגוסט 1909 – 26 בפברואר 1961) היה סולטאן מרוקו תחת הכיבוש הצרפתי בשנים 1927–1953, ומלך מרוקו העצמאית מ-1955 עד 1961. נחשב לאבי האומה המרוקאית ומשחררה מהקולוניאליזם הצרפתי.

רקע עריכה

מוחמד החמישי הוא בנו של יוסף, סולטאן מרוקו. הוא היה המלך העשרים בשושלת העלאווית המולכת במרוקו מאז אמצע המאה ה-17.

הוא נמנה עם תובעי העצמאות של מרוקו, והוגלה ממרוקו עם משפחתו על ידי השלטון הצרפתי למדגסקר. במקומו הובא לארמון ברבאט מוחמד אבן ערפאת, קרוב רחוק של מוחמד בן יוסף, שהיה אז כבן 70. הגלייתו של מוחמד בן יוסף הגבירה את שאיפות העצמאות העממיות, המונים יצאו לרחובות להפגנות בכל הערים הגדולות במרוקו, התעמתו עם השוטרים והצבא הצרפתי ודרשו להחזיר את המלך מהגלות. ב-1 באוקטובר 1955, אחרי התפטרות מוחמד אבן ערפאת מהשלטון, החליטה ממשלת צרפת לאפשר את חזרתו של מוחמד בן יוסף למרוקו יחד בנו מולאי חסן (לימים המלך חסן השני) ולבטל את משטר החסות הצרפתי. בעקבותיה ביטלה גם ספרד את משטר החסות שלה, על החלקים שבהם שלטה, והמדינה זכתה לעצמאות. מרוקו התקבלה לאו"ם ב-3 במרץ 1956, והצטרפה לליגה הערבית. לאחר קבלת העצמאות המדינית שינה מוחמד החמישי את תוארו מ"סולטאן" ל"מלך". למרות מאבקו לעצמאות, הצליח המלך מוחמד החמישי לשמור על יחסי קרבה ושיתוף עם צרפת, מעצמת החסות לשעבר.

יחס למיעוט היהודי עריכה

קיימת מחלוקת האם מוחמד החמישי הגן בפועל על היהודים אל מול משטר וישי במהלך מלחמת העולם השנייה או, לחלופין, האם היה חותמת גומי של השלטון הצרפתי.^[1] לאחר תבוסת צרפת לגרמניה הנאצית וייסוד משטר וישי ביולי 1940, גברו חששותיהם של היהודים במרוקו מפני הבאות. למרות שעמד בראש מדינת חסות שנשלטה על ידי הממשלה הצרפתית, בפגישה שנערכה בין המלך למנהיגים היהודים באותה תקופה הוא הצהיר שהוא מחויב לדאוג לשלום נתיניו היהודים. למרות הצהרותיו, בשנים 1940–1941 החקיקה האנטי-יהודית שיושמה בצרפת נאכפה גם במרוקו, על ידי צווים מלכותיים עם חותמת המלך עליהם.^[2]^[3]^[4] משטר וישי תכנן לנקוט בהמשך צעדים חמורים אף יותר נגד יהודי צפון אפריקה, אך מבצע לפיד ושחרור מערב צפון אפריקה על ידי האימפריה הבריטית בשלב מוקדם יחסית של המלחמה מנע את המשך התדרדרות המצב.

בשנת 1948 התרחשו פרעות בערים אוג'דה וג'ראדה נגד היהודים, זמן קצר לאחר שמוחמד החמישי נשא נאום אנטי-ציוני חריף, מה שפגע בתדמיתו החיובית בקרב היהודים.^[5]

עם קבלת העצמאות, המלך קרא למנהיגים היהודים ואמר להם שכפי שהבטיח להם בעבר, ליהודים יינתנו אותן הזכויות כמו למוסלמים.^[^{דרוש מקור]} בנאומו הראשון לאחר קבלת העצמאות חזר על כך שיינתן חופש דת מלא לכל נתיניו כולל היהודים. מספר יהודים קיבלו תפקידי מפתח במשרדים ממשלתיים ושר הדואר היה יהודי.

המלך היה מודע לגלי עלייה ההמונית ממרוקו לישראל אך תמיד חזר על כך שמרוקו זקוקה ליהודיה. כאשר הופיע בפני המלך אחד המנהיגים מהקונגרס היהודי העולמי כדי לשכנע אותו לשחרר את היהודים הוא ענה לו: "היהודים חיים על אדמת המגרב הברוכה זה אלפי שנים. גם לפני בוא האסלאם, הם חיו בינינו בכבוד ובהערכה, ועל פועלם למען מרוקו הם יישארו קרובים ללבי תמיד. אפילו שיעברו למדינות רחוקות היהודים של מרוקו ימשיכו להיות נתינים שלנו, ואנו חייבים להגן עליהם אפילו בהיותם רחוקים מאיתנו. אנחנו נלווה אותם בדרכם החדשה עם הרבה כבוד וחששות ושאלוהים יסלח להם על טעותם”.

מנהיגי הקהילה היהודית הקטנה החיה במרוקו כיום, סרז' ברדוגו ואנדריי אזולאי, פנו ליד ושם כדי שמוחמד החמישי יירשם כחסיד אומות העולם עבור מה שהם הגדירו כ"הערכה על פועלו בהצלת יהודי מרוקו בזמן השואה". עמדת יד ושם היא כי המלך מוחמד החמישי אינו עומד בקריטוריונים של "פנייה רשמית של הנאצים להסגרת היהודים", מאחר שבהצהרותיו ומעשיו המלך לא העמיד עצמו בסכנת חיים.

לקריאה נוספת עריכה

אסרף ר., יהודי מרוקו - תקופת המלך מוחמד החמישי, הוצאת ספרי חמד - ידיעות אחרונות, 1997
prof. mohammed hatimi, historien, le «bon roi» pour les juifs