מוחמד חוסיין הייכל

מוחמד חוסיין הייכל (בערבית: محمد حسين هيكل; 20 באוגוסט 1888 – 8 בדצמבר 1956) היה אחד מגדולי האינטלקטואלים של מצרים בעת החדשה ושל העולם הערבי בכלל.

מוחמד חוסיין הייכל
محمد حسين هيكل

לידה	20 באוגוסט 1888 אל-מנצורה, מצרים
פטירה	8 בדצמבר 1956 (בגיל 68) קהיר, מצרים
מדינה	מצרים
לאום	מצרי
עיסוק	משפטן, סופר, עיתונאי, פוליטיקאי, הוגה דעות
מקום לימודים	סורבון
שפות היצירה	ערבית, צרפתית
יצירות בולטות	"זינב", "חיי מוחמד" ("חיאת מחמד")
הושפע מ	אחמד לוטפי א-סייד, קאסם אמין, מוחמד עבדו, אוגוסט קונט, היפוליט טיין
השפיע על	טה חוסיין, תאופיק אל-חכים, נגיב מחפוז
צאצאים	פאיזה הייכל

קורות חייו

מוחמד חוסיין הייכל נולד בכפר אל-ע'נאם שליד מנצורה בדלתא של הנילוס כבן למשפחת בעלי קרקעות. רכש השכלה דתית מסורתית, ובין השנים 1905 עד 1909 למד משפטים בבית-הספר הצרפתי בקהיר, שם התיידד עם אחמד לוטפי א-סייד והחל לפרסם מאמרים ראשונים לעיתון "אל-גרידה" של "מפלגת האומה" ("חזב אל-אמה"), שייסד לוטפי א-סייד. באותה תקופה, בעידודו של לוטפי א-סייד, החל הייכל ללמוד ספרות ערבית וספרות אירופאית. עם קבלת רישיון עריכת-הדין נסע הייכל לפריז על-מנת להמשיך בלימודיו לדוקטורט. בצרפת התוודע לתרבות ולמחשבה הצרפתית אשר תעצב בעתיד את הגותו. בשנת 1912 חזר למצרים והחל לעבוד כעורך-דין במנצורה. כאשר נסגר העיתון "אל-גרידה" עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נמנה עם מייסדי העיתון "אל-סופור" (הסרת הרעלה), שבו ניכרת השפעתו הרבה של קאסם אמין על הגותו של הייכל. הייכל גם כתב מאמרים ומסות עבור עיתון זה, לצד שיעורים שהעביר באוניברסיטה המצרית בקהיר במהלך תקופה זו.

פעילותו הציבורית

אחרי המרד הלאומי של 1919 עזב הייכל את עיסוקו כעורך-דין והחל את פעילותו במפלגת "הליברלים החוקתיים" ("חזב אל-אחראר אל-דוסתריין") שם שימש כאידאולוג הראשי של המפלגה. הייכל התמסר לעבודתו העיתונאית והפוליטית והיה לעורך כתב העת "אל-סיאסה" של מפלגת "הליברלים החוקתיים". הייכל נבחר מטעם המפלגה לפרלמנט המצרי ולסנט ואף כיהן כשר החינוך בין השנים 1938 עד 1942. מאוחר יותר נבחר גם ליושב ראש הסנט המצרי עד שפורק בעקבות מהפכת הקצינים החופשיים. כמו כן יסד הייכל בשנת 1926 את השבועון "אל-סיאסה אל-אוסבועיה", אשר מילא תפקיד מרכזי בחיי התרבות והספרות במצרים של שנות העשרים.

עבודתו הספרותית

בשנת 1913 פרסם הייכל את יצירתו החשובה ביותר, "זינב" , אשר נחשבת בעיני רבים לרומן המצרי-ערבי הראשון. הספר פורסם תחת שם העט "פלאח מצרי". ברומן משתקפת תפישת הלאומיות של הייכל, וניכרת בו רומנטיזציה של דמות הפלאח המצרי הקשור לאדמתו. הייכל הוסיף לפתח את הלאומיות הטריטוריאלית מבית מדרשו של לוטפי א-סייד בכך ששם דגש על העבר הפרעוני כמודל בניית זהות לאומית ודגש על הדם הפרעוני הזורם בפלאח המצרי. כמו כן, בהשפעתו של קאסם אמין, ביקר הייכל בספרו את מעמדה הנחות של האישה המצרית. לקראת שנות השלושים החלה התקרבות בהגותו של הייכל לגוונים אסלאמיים-לאומיים. גישה זו ניכרת במיוחד בחיבורו הביוגרפי על חיי הנביא מוחמד, "חיאת מחמד" משנת 1935, בספריו על אודות ההח'ליפים הראשונים, ובספרו שכתב לאחר שביצע את מצוות החג' "משכן ההתגלות" ("פי מנזל אל-וחי") משנת 1937.

פעילותו האינטלקטואלית

מוחמד חוסיין הייכל האמין כל חייו ברעיונות הקדמה המדעית והחילוניות. מבחינה פילוסופית היה פוזיטיביסט והושפע עמוקות מהסוציולוג הצרפתי אוגוסט קונט. במישור הלאומי הייכל הושפע מאוד מרעיון הלאומיות הטריטוריאלית של אחמד לוטפי א-סייד, ממנה גיבש את רעיון הספרות המצרית הלאומית (אל-אדב אל-קומי), שאותה ראה כמרכזית בעיצוב התודעה המצרית הלאומית. על-פי הייכל, על הספרות המצרית להשתחרר מכבלי הספרות הערבית וליצור ספרות ילידית מקומית ממש כשם שהספרות האמריקאית התפתחה בשונה מן הספרות האירופאית בהשראת הנוף והתרבות הלאומית המקומית. סביב רעיון הספרות הלאומית ניכרת גם השפעתו של הפילוסוף הצרפתי היפוליט טיין על הייכל, שטען כי יצירה ספרותית משקפת את מצבו הנפשי של היוצר בסביבה נתונה. הייכל תבע בנוסף להטמיע יסודות של הלשון המצרית המדוברת (עאמיה) בתוך הלשון הערבית הספרותית, תוך פישוט והגמשת לשון הכתיבה וסיגולה לחיים המודרניים. הייכל אומנם הקדיש לנושא הספרות הלאומית רק מספר מצומצם של מאמרים, אך אינטלקטואלים ועיתונאים רבים שעבדו ופרסמו בעיתונו של הייכל ,"אל-סיאסה אל-אוסבועיה" כדוגמת נגיב מחפוז, תאופיק אל-חכים וחוסין פוזי, היו אחראים להפצתם ולהנחלתם של מוצרים ספרותיים מקומיים דרך מאמריהם וכתביהם. הקבוצה הדינמית של "אסכולת אל-סיאסה אל אוסבועיה" עיבדה את הרעיונות של הייכל מבחינה תאורטית ופרקטית' והפכה אותם למוצרי תרבות זמינים בתקשורת המודפסת.

קישורים חיצוניים

• מחמד חסין היכל (1888-1956), דף שער בספרייה הלאומית