מוקרנס
מֻקָרנָס (בערבית ובפרסית: مقرنس; בטורקית: Mukarnas; בספרדית: mocárabe) - עיטור דמוי נטיפי אבן מדורגים הנקראים בעברית "עיטור נטיפות".
סגנון המוקרנס פרח במצרים של המאה ה-12, עת שהייתה מוקד שליטתם של השושלת הפאטמית במזרח התיכון, כחלק מהתפתחות כללית באדריכלות הקשתות[1].
ייתכן שמקור העיטור באדריכלות הפרסית-סלג'וקית[1], והוא מעטר בדרך כלל את גומחת שער הכניסה למבנה ממלוכי מונומנטלי וכן מעברים וכרכובים כגון מבנה הנושא מרפסת או כיפה. נפוץ מאוד גם השימוש של מוקרנס כבסיס קשת זווית בפינת מבנה כיפתי. עומק המוקרנס (מספר שורות הנטיפים) מעיד על עושר המבנה ופארו. יש מבנים ובהם 15 שורות מוקרנס (המספר קשור כמובן גם לעומק גומחת השער - ה"פורטל (אנ')").
בעלי המלאכה שהתקינו את המוקרנס היו אומנים נודדים. הם חתמו על יצירותיהם במקום נסתר באמצעות סימן סתתים וכמה משמותיהם ידועים עד היום.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 אמנות אסלאמית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה