מוריץ פישר (תעשיין)

מוריץ פישר, פרקשהאזי (התוספת לשם מסמנת תואר אצולה) (בהונגרית: Farkasházi Fischer Móric) (טָטָה, 25 במרץ 1799 – טטה, 15 בפברואר 1880) היה תעשיין יהודי-הונגרי, יצרן חרסינה (פורצלן), אביר מסדר פרנץ יוזף; ייסד למעשה את תעשיית החרסינה של הרנד בהונגריה והפך אותו למותג עולמי של ייצור כלי פורצלן.

מוריץ פישר
Fischer Móric
מוריץ פישר
מוריץ פישר
מוריץ פישר
לידה 25 במרץ 1799
טטה
פטירה 15 בפברואר 1880 (בגיל 80)
טטה
מדינה הונגריה
מקום קבורה בית הקברות יהודים בטאטא עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע יצרן פורצלן תעשיין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוח זיכרון על קיר בית פישר בטטה
צנצנת דקורטיבית של הרנד
אוצרות כלי פורצלן של הרנד

ביוגרפיה עריכה

אביו, וולפגנג פישר, הגיע משלזיה להונגריה במאה ה-18. הוא בנה בית מלאכה קטן ושילם את מס סובלנות (מס שהוטל על יהודים והבטיח את היתר שהיתם במדינה) ליוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בנו, מוריץ פישר, נולד בעיר טטה. הוא נפטר באותו בית בשנת 1880 .

מפעל הפורצלן עריכה

בשנת 1826, בעיירה קטנה בשם הֶרֶנְד במערב הונגריה, הקים וינס סטינגל "מפעל חרסינה". הוא ביצע ניסיונות בייצור כלי אבן וחרסינה, אך נכשל במאמציו. בהיעדר הון להשקעה, קיבל כשותף את מוריץ פישר מטטה בשנת 1839. באותה תקופה המפעל עסק עדיין בניסיונות ייצור של כלי אבן וחרסינה. שנה לאחר מכן הפך פישר לבעלים היחיד של המפעל. תוך שנה הוא בנה את בנייני המפעל בהרנד ורכש את הציוד החשוב ביותר שנדרש לייצור. חומרי הבעירה וחלקו העיקרי של חומרי הגלם שנדרשו נרכשו באזור הרנד. באותה תקופה הועסקו כבר 54 ציירי חרסינה במפעל, וביניהם זרים רבים, למען ההצלחה האמנותית והעסקית.

לאחר שהצליח בייצור חרסינה קשה מתאימה, הפכו השלמות והאיכות לסמל המסחרי של ייצור החרסינה של הרנד. עם איכויות אלה רכש מפעל הפורצלן הרנדי מוניטין אירופי רב. מוצריו הוצגו בתערוכת המלאכה ההונגרית הראשונה בשנת 1842, שם לאיוש קושוט שיבח את החרסינה: "סימן משמח להתפתחות מבורכת של תעשיית מולדתנו". באותה השנה זכה פישר בתואר "מפעל קיסרי, מלכותי מיוחס לפורצלן". בשנת 1843 שנת השגשוג הראשונה של המפעל נפלה עליו צרה גדולה. יש להניח כי בשל הצתה פרצה שרפה גדולה שהרסה חלק מהמפעל. אף על פי כן, בתערוכה הלאומית באותה השנה, מפעל הרנדי הופיע שוב וזכה במדליית זהב. מוצריו הוצגו גם בתערוכת וינה בשנת 1845, בתערוכה העולמית הראשונה בלונדון בשנת 1851, בתערוכת ניו יורק בשנת 1853, ובתערוכת פריז בשנת 1855.

בשנת 1851 בלונדון ובשנת 1867 בפריז ביריד העולמי זכה המפעל להכרה כזו שבקרב לקוחותיו היו כבר לא רק משפחות עשירות רבות (משפחת רוטשילד, אסטרהזי, בתיאני, אפוני), אלא גם בתי מלוכה אירופיים. ולפי שמות : המלכה האנגלית ויקטוריה, הקיסרית הצרפתית יוג'ניה, הצאר הרוסי אלכסנדר השני, הקיסר האוסטרי ומלך הונגריה פרנץ יוזף, ואחיו מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו.

מפעל תעשיית החרסינה של הרנד עבר לייצור איכותי בזמן הטוב ביותר. המשפחות האריסטוקרטיות של אירופה ומחוצה לה הפקידו בידי מוריץ פישר את החלפת מערכות כלי האוכל הסיניות ואלה של מייסן החשובות שלהן במוצרי הרנדי, אמון זה שמר פישר באיכות ללא פשרות של מוצריו. ב -22 באפריל 1866 העניק המלך ההונגרי פרנץ יוזף תואר אצולה וסמל משפחתי למוריץ פישר, הבעלים היחיד של מפעל הפורצלן הרנדי, שהפך גם לאביר מסדר פרנץ יוזף. בתערוכה העולמית בפריס בשנת 1867 פישר קיבל את מדליית הכסף לפורצלן של הרנד, ופישר קיבל גם את אות מסדר הכבוד הצרפתי. לאחר מותו ב־15 בפברואר, בנו סמואל השתלט על ניהול המפעל שנפתח לייצור המוני במקום איכות ותחכום, אך מהבחינה הזו הם לא יכלו להתמודד עם חרסינה הצ'כית הזולה. באותם ימים עבד המפעל בשם פישר & נובל.

בשנת 1884 נרכש המפעל על ידי המדינה יחד עם אביזריו, בשל החובות שצבר בתיווכו של השר הרוזן פאל סצ'ייני ומזכיר המדינה מטלקוביץ'. בנוסף לפטור ממס ל־12 שנים והלוואה ללא ריבית שניתנה באותה השנה שונה שמו ל"הרנד פורצלן בע"מ". המפעל נמכר לאחר מכן ליזמים פרטיים. משנת 1916 עד לתחילת 1920 לא הייתה פעילות ייצור במפעל. משנות שנות ה-30 של המאה ה-20 זכה הפורצלן של הרנד שוב להצלחה בינלאומית. לאחר מלחמת העולם השנייה הולאמה בשנת 1948. המפעל הופרט בשנת 1993.

ספרות עריכה

  • פסלים, לוחות זיכרון ואנדרטאות Wehner Tibor: Tatai szobrok, emlékművek, emléktáblák. – Tata: József Attila Megyei Könyvtár, 1980
  • אומנות הפורצלן של הרנד Sikota Győző : Herend porcelánművészete. 3. kiadás – Budapest: Műszaki Könyvkiadó, 1984

מידע נוסף עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מוריץ פישר בוויקישיתוף