מוריץ קפושי
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: להתאים למקובל. | |
מוריץ קפושי בשמו הקודם כהן (בגרמנית: Moritz Kaposi, בהונגרית: Kaposi Mór, קאפושוואר, 23 באוקטובר 1837 - 6 במרץ 1902) היה רופא עור יהודי-הונגרי ממוצא אוסטרי שנודע כמזהה הראשון של כמה מחלות ותסמונות עוריות: סרקומת קפושי, אקזמה הרפטיקום וקסרודרמה פיגמנטוזום.
 | |
| צילום בסביבות שנת 1890 | |
| לידה |
23 באוקטובר 1837 קפושוואר,, במחוז שומוג' בממלכת הונגריה במסגרת האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
6 במרץ 1902 (בגיל 64) וינה, הקיסרות האוסטרית, במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| לאום | יהודי |
| מקום קבורה |
בית הקברות דבלינג |
| לימודי רפואה | אוניברסיטת וינה |
| התמחות | רפואת עור |
| תפקידים |
ראש קתדרה לרפואת עור ראש מחלקת עור בבית החולים הכללי של וינה |
| מחלקות ובתי חולים | בית החולים הכללי של וינה |
  | |
לפי הביוגרף שלו, י.ד. אוריאל, "בעת חייו הוכר מוריץ קפושי כאחד הרופאים הדגולים של האסכולה הווינאית לדרמטולוגיה, קלינאי עילאי ומורה מפורסם". היה בין הראשונים שביססו את היסודות המדעיים האנטומו-פתולוגיים של רפואת העור.
רקע משפחתי ושנות לימודיו עריכה
מוריץ או מור קפושי נולד בשנת 1837 בשם מוריץ כהן (Moritz Kohn) בקפושוואר, בדרום הונגריה, למשפחה יהודית ענייה. אביו נקרא סלומון כהן והאם - רוז'י (רוזה) לבית קראוס.[1] מוריץ כהן למד בבית הספר היסודי ואחר כך עוד ארבע שנים בגימנסיה בעיר הולדתו. את לימודי התיכון עשה בגימנסיה גרמנית בעיר ברטיסלאבה, אז פוז'ון, כיום בירת סלובקיה. בשנים 1855-1861 למד רפואה באוניברסיטת וינה. בשנת 1861 קיבל את התואר דוקטור ברפואה. בשנת 1862 היה לדוקטור בכירורגיה ובשנת 1866 קיבל את התואר מאסטר במיילדות.[1] בעבודת הגמר שלו "דרמטולוגיה ועגבת" (שפורסמה ב-1866), אותה כתב בהדרכתו של פרופ' פרדיננד פון הברה (1880-1816) הנחשב ל"אבי הדרמטולוגיה המודרנית", תרם קפושי תרומות חשובות בתחום.
הקריירה הרפואית עריכה
בשנים 1862-1867 עבד מוריץ כהן בכמה מחלקות של בית החולים הכללי (האוניברסיטאי) של וינה, כולל ביחידה לעגבת (סיפילולוגיה) בראשות פרופ' קרל לודוויג זיגמונד ובמחלקה לרפואת עור בניהולו של הברה. בפברואר 1869 הוא נשא לאישה את אחת מבנותיו של מורו, מרתה פון הברה. בינתיים המיר את דתו לנצרות רומית-קתולית ובחתונה נרשמה דתו כקתולית. ייתכן כי בעקבות נישואיו בשנת 1871 החליט גם לשנות את שם המשפחה היהודי כהן ל"קפושי", על שם מקום הולדתו, קפושוואר. יש סבורים כי אחת הסיבות לשינוי שם המשפחה היה הרצון לשם משפחה ייחודי, שכן חמישה מעמיתיו באוניברסיטה נקראו כהן. אחד מהם היה אף בעל שם זהה לחלוטין, Moritz Kohn ואחר נקרא Moritz Gohn.[2].
בשנת 1866 התמנה לדוצנט פריבאט (מרצה) ובשנת 1875 התמנה לפרופסור באוניברסיטה שבה למד. ב-1880 ירש מחמיו את ראשות הקתדרה לרפואת עור בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת וינה. מתחריו היו גיסו, האנס פון הברה, והעמיתים, גם הם ממוצא יהודי, היינריך אושפיץ ופיליפ יוזף פיק, לימים ראש המחלקה לדרמטולוגיה בפראג ושותף להקמת האיגוד הגרמני לדרמטולוגיה בשנת 1889.[2] הדרמטולוג הצרפתי ויליאם דיבריי, פרופסור בבורדו, העיר ברשעות ש"היו מספרים על קפושי שלקח את בתו של הברה, את ביתו, את הקתדרה שלו ואת לקוחותיו, ואת השאר השאיר לגיסו, האנס הברה".[3] בשנת 1881 הפך קפושי לחבר מועצת המנהלים של בית החולים הכללי של וינה ומנהל הקליניקה למחלות עור של מוסד זה. בשנת 1889 זכה לתואר של יועץ מלכותי (Hofrat). יחד עם המנטור שלו, הברה, חיבר קפושי בשנת 1878 את הספר "Lehrbuch der Hautkrankheiten" (ספר לימוד למחלות עור). אולם חיבורו העיקרי היה "Pathologie und Therapie der Hautkrankheiten in Vorlesungen für praktische Ärzte und Studierende (הפתולוגיה וטיפולן של מחלות העור בהרצאות לרופאים ולסטודנטים), שתורגמה לשפות רבות.
בשנת 1892 אירח קפושי את הכנס הבינלאומי לדרמטולוגיה בווינה ושימש כיושב ראש הכנס. בשנת 1889 נבחר לתפקיד סגן יושב ראש הכנס שהתקיים בפריז ובשנת 1896 שימש כמזכיר כנס רופאי העור בלונדון. בהמשך נבחר יחד עם הצ'ינסון ליושב ראש לשם כבוד של הכנס בפריז. בשנת 1900 הוצא לאור מוסף חגיגי של כתב העת "ארכיב פיר דרמטולוגי אונד סיפיליס" לכבוד מלאת 25 שנה למינויו של קפושי כפרופסור לדרמטולוגיה בווינה[4].
בבית החולים שלו השתלמו רופאים רבים, לרבות מנחם חודרה וג'ון אדיסון פורדייס.
קפושי נפטר בווינה בשנת 1902 בגיל 64, בעקבות אירוע מוחי שני.
לבני הזוג קפושי נולדו חמישה ילדים: שלושה בנים ושתי בנות.
גילוייו עריכה
קפושי תיאר לראשונה את הקסרודרמה פיגמנטוזום (xeroderma pigmentosum), הפרעה גנטית נדירה הידועה בימינו כנגרמת מליקוי בתיקון חיתוך נוקלאוטידים ("Ueber Xeroderma pigmentosum. Medizinische Jahrbücher, Wien, 1882: 619–633").
היה הראשון שחקר את הליפת של חולי השחפת (lichen scrofulosoroum) ואת הזאבת האדמנתית (Lupus erythematosus).
קפושי הוא אחד האחראים להנהגת הבדיקות הפתולוגיות באבחון מחלות העור.
בספריו תיאר קפושי את "הפריחה הווריצ'ליפורמית ע"ש קפושי", שהוא סיבוך זיהומי הרפטי של אקזמות.
קפושי פירסם מעל 150 ספרים ומאמרים.
סרקומת קפושי עריכה
שמו של קפושי נכנס להיסטוריה של הרפואה בשנת 1872 כשתיאר לראשונה את הסרקומה הנושאת את שמו. מדובר בסוג של סרטן עור שגילה אצל חמישה גברים מבוגרים ושהוא קרא לו "סרקומה נפוצה אידיופאתית עם פיגמנטציה". מאה שנים מאוחר יותר, גילוייה של מחלה זו אצל צעירים בניו יורק, סן פרנסיסקו ובערים אחרות של חופי ארצות הברית, היה אחד הסימנים הראשונים להופעת מחלה נגיפית חדשה הידועה בשם איידס (תסמונת הכשל החיסוני הנרכש). סרקומת קפושי נגרמת על ידי נגיף KSHV - נגיף הרפטי שנתגלה בשנת 1993, על רקע מגפת האיידס. כיום סרקומת קפושי הוא סוג הסרטן הנפוץ ביותר בחלק מאפריקה התת-סהרית.
קפושי דיבר בצורה שוטפת הונגרית, גרמנית, צרפתית ואנגלית. הוא השתלב היטב בחברה האוסטרית והיה מיודד עם אמנים רבים. אחד מהם, מטופלו, הצייר מקארט, צייר תמונה של אשתו, ואחר, הפסל קונדמן יצר פסל של אישה (שאשתו מרתה שימשה לו כמודל) המקשט את קברו של המדען.
פרסים ואותות הוקרה עריכה
- חבר המסדר האימפריאלי ע"ש לאופולד.
- תואר יועץ החצר (Hofrat).
- קצין לגיון הכבוד הצרפתי.
- 1882 - חבר באקדמיה לאופולדינה.
- 1900 - חבר מתכתב של האקדמיה הלאומית לרפואה של צרפת.
הנצחה עריכה
- רחוב ברובע 22 של וינה, וינה-דונאושטאט, נקרא על שמו Kaposigasse.
- המדליה החשובה ביותר של האיגוד ההונגרי לרפואת עור נקראת על שמו. Ungarischen Dermatologischen Gesellschaft.[2]
מבחר כתבים עריכה
- יחד עם פרדיננד פון הברה: Lehrbuch der Hautkrankheiten. 2 Bände. Enke, Erlangen 1872/1876.
(ספר לימוד למחלות עור - בשני כרכים)
- Pathologie und Therapie der Hautkrankheiten in Vorlesungen für praktische Ärzte und Studierende. Urban & Schwarzenberg, Wien 1880; 5. Auflage 1899.
(הפתולוגיה וטיפולן של מחלות העור בהרצאות לרופאים ולסטודנטים)
- Pathologie und Therapie der Syphilis (= Deutsche Chirurgie. Bd. 11). 2 Teile. Enke, Stuttgart 1881.
(הפתולוגיה והטיפול של העגבת)
- Handatlas der Hautkrankheiten. 3 Teile. Braumüller, Wien 1898–1900.
(אטלס לימודי של מחלות העור)
קישורים חיצוניים עריכה
- מאמר מאת ק. הולובר, סטלה פטוביץ'-פרנציץ' - מוריץ קפושי - הערכה היסטורית מחודשת, באתר החברה האוסטרית לדרמטו-ונרולוגיה(הקישור אינו פעיל)
K. Holubar, S.Fatovic-Ferencic Moriz Kaposi 1837-1902: a historical reappraisal