מחוז כופרה
אַל־כּוּפְרָה (בערבית: الكفرة, באיטלקית: Cufra) הוא המחוז הגדול ביותר בלוב. בירתו א־גָ'ווף, אחד מנאות המדבר באגן אל-כופרה.[1] במחוז ישנו בית זיקוק לנפט גדול ליד אל ג'אוף.
 | |
| מדינה |
 לוב |
|---|---|
| בירת המחוז |
א־ג'ווף, לוב  |
| שטח | 483,510 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במחוז | 50,104 (2006) |
| קואורדינטות | 24°N 23°E / 24°N 23°E |
 | |
  | |
בסוף המאה ה-15, דיווח ליאו אפריקנוס על "נווה מדבר בארץ ברדואה", בו ביקר נווד שהגיע מאווג'ילה (ער'). ייתכן שמדובר על א־גָ'ווף או תאזרבו. נווה המדבר המתואר צוין בשם 'ברדואה' במפות המודרניות הראשונות.
היסטוריה עריכה
מקובל שמקור השם "כופרה" במונח הערבי 'כאפר' – כופר, בו התייחסו הערבים לתֻּבו (ער')(אנ')(צר') – שוכניו מקדם. רק בסביבות 1840 השתלטו על האזור בני שבט בדואי – א-זוַּיה, ובשנת 1931, בסיום מרד סנוסי (איט')(ער') נגד השלטון האיטלקי בלוב, כבש הגנרל רודולפו גרציאני את כופרה באמצעות כ־3,000 חיילי חי"ר וארטילריה, ובסיוע עשרים מפציצים.
גאוגרפיה עריכה
כופרה נמצאת בדרום-מזרח לוב וגובלת במצרים, סודאן (יחודי בלוב) וצ'אד. המחוז גובל במחוז אל־ואדי אל־גּדיד המצרי ממזרח, במדינה הצפונית (אנ') ובצפון דרפור שבסודאן מדרום מזרח, ובאזור בורקו אנדי טיבסטי שבצ'אד מדרום; בלוב עצמה, המחוז גובל במֻרזֻק (ער') ממערב, בא־ג'ופרה (ער') מצפון־מערב ובאל־ואחאת (ער') מצפון.
במחוז המדברי מספר ימות חול, בהן ימת החול כאלאנשיו וימת החול א-רביאנא.
אקלים עריכה
מחוז כופרה הוא חלק מקירנאיקה, האזור הגדול בלוב שרובו צחיח למחצה. באזור יורדים גשמים שנתיים של 130 מילימטרים בממוצע. אין בו נחלי איתן, אך הוא משופע במי תהום שנאגרו באקוויפר בעידנים קדומים ("מים פוסיליים").[2]
הטופגרפיה של המחוז: בעיקר מישור ומעט גלי, הגובה ממוצע סביב 423 מטרים. כ-91% מהאדמה מכוסה במדבר, 8.8% אדמות חקלאיות ו-0.1% מיוער. באזור ישנו אקלים מדברי. סופות אבק שנמשכות ארבעה עד שמונה ימים שכיחות למדי במהלך האביב.[3][4]
דמוגרפיה עריכה
לפי המפקד מ-2012, האוכלוסייה באזור מונה 157,747 שמתוכם 150,353 לובים. גודלו הממוצע של משק הבית היה 6.9 נפשות, ואילו גודל משק הבית הממוצע של הלא-לובים היה 3.7 נפשות. במחוז היו 22,713 משקי בית, מתוכם 20,907 משקי בית לוביים. צפיפות האוכלוסייה ברובע הייתה 1.86 נפשות לקמ"ר. לפי מפקד 2006, היו במחוז 13,313 אנשים פעילים כלכלית. 6,295 עובדי ממשלה, 2,178 מעסיקים, 6,454 עובדים בדרגה א. 85 עובדים במינהל המדינה, 85 בחקלאות, גידול בעלי חיים וייעור, 2,445 בחקלאות ובציד, 2,029 בחינוך, 1,558 במפעלים פרטיים, 584 בעבודה בתחום הבריאות והסוציאלי, 85 בייצור, 2,214 בעבודה טכנית ו-354 בשירותים. נרשמו לבתי ספר 17,364 תלמידים[5] על פי הדו"ח של ארגון הבריאות העולמי (WHO), היו מרפאה אחת למחלות מידבקות, מרפאת שיניים אחת, מרפאות כלליות, שלוש מרפאות חוץ, חמש בתי מרקחת, 16 מרכזי בריאות ראשוניים, ומרפאות כפריות.[6]
מינהל מקומי עריכה
במהלך שנת 2007 הועבר החלק הצפוני של מחוז כופרה למחוז אל-וואחאת שנוצר ב-1998. מלבד קבוצת נווה המדבר העיקרית של אגן כופרה, שייכים לאזור עוד ארבעה נאות, הנמצאים מצפון-מערב לאגן כופרה: רביאנה, בוזמא, ואדי זיגן ותאזרבו. נווה המדבר-העמקים של ג'בל Arkanu ואת ג'בל עווינאת שנמצא דרומית מזרחית באגן.[7] לוב הפכה עצמאית מהאימפריה הקולוניאלית בשנת 1951 והייתה עשירה במשאבי נפט.[8] בשנת 2012, המדינה פוצלה מנהלית ל-13 אזורים מ-25 העיריות המקוריות, אשר חולקו עוד ל-1,500 קומונות. נכון לשנת 2016 היו בלוב 22 חטיבות מנהליות בצורת מחוזות.[3]
לקריאה נוספת עריכה
- Bertarelli, L.V. (1929). Guida d'Italia, Vol. XVII (באיטלקית). Milano: Consociazione Turistica Italiana.
הערות שוליים עריכה
- ^ Francesca Di Piazza (2005). Libya in Pictures. Twenty-First Century Books. ISBN 0-8225-2549-6.
- ^ McColl, R. W. (2014). Encyclopedia of World Geography, Volume 1. Infobase Publishing. p. 543. ISBN 9780816072293.
- ^ 1 2 "Libya profile". 2016.
- ^ Otman, Waniss; Karlberg, Erling (2007). The Libyan Economy: Economic Diversification and International Repositioning. Springer Science & Business Media. pp. 1–3. ISBN 9783540464631.
- ^ "Census of Libya". General Information Authority, Libya. 2012.
- ^ "Health statistics of Libya". World Health Organization (WHO). 2007.
- ^ Bertarelli 1929, p. 515.
- ^ "Libya profile - Timeline". BBC. 2 באוגוסט 2016.
{{cite web}}: (עזרה)