מחלת ליים

מחלה זיהומית נפוצה ומסוכנת

מחלת ליים (Borreliosis; Lyme Disease) היא מחלה הנגרמת לרוב על ידי חיידקים מהמין Borrelia burgdorferi, ולעיתים על ידי חיידקי Borrelia afzelii ו-Borrelia garinii (בעיקר באירופה).

מחלת ליים
Lyme disease
פריחת Erythema Migrans האופיינית למחלת ליים
פריחת Erythema Migrans האופיינית למחלת ליים
תחום מחלות זיהומיות עריכת הנתון בוויקינתונים
גורם Borrelia burgdorferi עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים erythema chronicum migrans, neuritis, חום, chronic neuropathic pain, דלקת קרום המוח, דלקת שריר הלב, מנינגואנצפליטיס, דלקת מפרקים, encephalomyelitis, הפרעת קצב, נמלול, כאב ראש, עייפות, ורטיגו, כאבי מפרקים, fasciculation, כאבי שרירים, קרדיומיופתיה היפרטרופית עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/330178 
DiseasesDB 1531
MeSH D008193
MedlinePlus 001319
סיווגים
ICD-10 A69.2
ICD-11 1C1G עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שלב המחלה המוקדם מתאפיין בכאב ראש, חום, עייפות, דיכאון ופריחה בעור הנקראת Erythema Migrans. אם החולה לא מקבל טיפול ייפגעו לרוב מערכות שונות בגוף כגון: מערכת העצבים, המפרקים ואף הלב. ברוב המקרים, אם החולה מאובחן בשלבי המחלה הראשונים ומקבל טיפול אנטיביוטי, הוא יחלים מהמחלה. אבחון מאוחר של המחלה או קבלת טיפול בלתי הולם יכולים לגרום לתסמינים חריפים, שיהיו קשים לטיפול.

היסטוריה עריכה

המחלה הוכרה לראשונה בארצות הברית ב-1975 בעיירה Lyme בקונטיקט, ועל שמה היא קרויה. מחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית החלה לחקור, לאחר ההתפרצות באותו מקום, סדרה ארוכה של מחלות חום בילדים. והממצאים היוו אישור לגילויה של מחלה חדשה.

החיידק Borrelia burgdorferi הגורם למחלה קרוי על שם החוקר וילי בורגדורפר (Willy Burgdorfer), שהיה הראשון לבודדו ב-1982. מחקרים אחרונים מאוניברסיטת באת' בבריטניה הוכיחו כי אותו חיידק קיים כבר מלפני עידן הקרח, והיה מצוי באירופה. ההנחה היא שציפורים העבירו קרציות שנשאו אותו לאמריקה.

תפוצת המחלה עריכה

 
מדינות שבהן דווחו מקרים של מחלת ליים

מחלת ליים הייתה שכיחה בצפון אמריקה ובאירופה. לאחרונה, פרסומים מבשרים כי המחלה מתפשטת בכל העולם ומצויה באפריקה, אוסטרליה ואסיה.

אזורי התפוצה של החיידקים משתנים, והם מאיימים בעיקר על מרכזי אוכלוסייה גדולים.

התפשטות המחלה מוסברת כאחת מתוצאות הלוואי של ההתחממות העולמית. מחלות שהיו מוגבלות לאזורים קטנים, נודדות לאזורים שהתחממו. על פי מחקר מדעי של החברה האמריקאית להגנת הטבע (WCS), מחלת הליים נמנית עם 12 המחלות הקטלניות ביותר, שעלולות להחמיר עם הזמן ואף אולי להתפרץ כמגיפות[1].

בישראל המחלה נדירה ביותר.

  • צפון אמריקה: בארצות הברית שכיחה המחלה בעיקר באזורים כפריים העשירים בצמחיית פראית, בחורשות וביערות. המחלה מצויה ב-49 מדינות מתוך ה-50 של ארצות הברית, אך היא שכיחה יותר בעשר מדינות, שבהן הממוצע להימצאות המחלה עומד על 31.6 בני אדם לכל 100 אלף איש.

רשימת מדינות שבהן שכיחות המחלה גבוהה עריכה

העברת המחלה עריכה

 
קרציה מהמין Ixodes scapularis המשמשת וקטור המעביר את המחלה

רוב בעלי החיים החיים בטבע, במשק חקלאי או בבית (כגון כלבים, כבשים, מכרסמים וציפורים), נושאים קרציות ופרעושים. חלק מקרציות ופרעושים אלה עלולים להיות פונדקאים נושאי חיידקים מסוכנים, אותם יעבירו לבני אדם. הקרציות אוהבות לחות ולכן ניתן למצוא אותן מתחת לעלים, בשדה ובצמחייה הנמוכה. הקרציות והפרעושים ניזונים מדם בעלי חיים ומדמו של האדם, וכך מעבירים אליהם גורמי מחלות שונים בזמן הנשיכה.

כשקרציות מהמינים Ixodes scapularis ו-Ixodes pacificus נושכות אדם, הן מעבירות לגופו חיידקים מסוג Borrelia מהמערכת Spirochaete. חיידקים מחוללי המחלה הללו אינם גורמים לקרציות ולבעלי החיים הנושאים אותם לחלות במחלה: החיידקים חיים בתוך הקרציה ומגיעים לגפי הפה שלה. גפי הפה מנקבים את עור הקרבן ומוצצים את דמו; כשהקרציות נושאות החיידקים מעבירות אותם לאדם, הוא יחלה במחלה.

במקביל למציצת הדם מפרישה הקרציה לאזור הנשיכה חומרים נוגדי קרישה, מעכבי מערכת החיסון וכן אנטי דלקתיים. חומרים אלה מסייעים לקרציה להמשיך למצוץ דם מבלי שהנפגע מרגיש את הנשיכה.

רוב הקרציות אינן נגועות בחיידקים, לכן מרבית הנשיכות לא יגרמו לזיהום. מאידך, תסמיני המחלה עלולים להופיע בכל זמן לאחר תקופת הדגירה, שיכולה להיות ארוכה. הקרציות או החרקים הנגועים בחיידק פעילים בחודשים אפריל עד נובמבר. המחלה מועברת בנשיכה בלבד ולכן איננה מדבקת.

מניעת המחלה עריכה

שיטת המניעה הטובה ביותר - היא מודעות לסכנה והימנעות מחשיפת העור לקרציות ופרעושים.

  1. יש לבדוק אם בעלי החיים סביב הבית והמשק נושאים קרציות ולטפל בהם בתכשירים נגד קרציות המותאמים לחיות. יש להיזהר מבעלי חיים שמסתובבים חופשיים בשטחי הבר ומתקרבים לשטחים המיושבים.
  2. יש להימנע מלהיכנס למקומות מועדים לקרציות, במיוחד בחודשי האביב והקיץ.
  3. במקרים בהם לא ניתן להימנע ממקומות מועדים לקרציות, יש להשתמש בבגדים מגינים: בגדים בהירים, חולצה ארוכת שרוולים, מכנסים ארוכים ומגפי גומי (רצוי בהירי צבע) על מנת שיהיה קל לזהות את הקרציה הכהה ולהימנע מנשיכה. את החלק התחתון של המכנסיים יש להכניס לנעליים למניעת עקיצת הקרציה בגפיים התחתונות. יש לחבוש כובע.
  4. תכשירים: תכשירי הגנה למריחה על העור מסוג DEET מגינים היטב על העור מפני נשיכה. החומר מתאים הן לילדים והן למבוגרים. יש להשתמש בהתאם להמלצות הרפואיות למניעת רעילות. כמו כן ניתן להספיג את הבגדים ב"פרמטרין" שהורג קרציות.
  5. מומלץ לבדוק את הגוף פעם ביום.
  6. אם מוצאים קרציה יש להסירה באמצעות פינצטה בלבד, ולחטא היטב באלכוהול את האזור בגוף וכן את הפינצטה. יש לגשת לרופא אפילו אם היא הוסרה. הרופא ישקול מתן טיפול אנטיביוטי.

תסמינים עריכה

התסמינים שונים ועשויים להופיע זמן רב אחרי נשיכת הקרציה. במקרים רבים הרופאים עלולים לטעות באבחון, ומאבחנים את התופעה כשפעת או מחלה אחרת.

הסימנים הראשונים של מחלת ליים דומים לשפעת. התסמינים מופיעים החל מיום אחד עד שלושים ימים לאחר הנשיכה. החולה יחוש בעייפות, צמרמורת, חום, כאבי ראש, כאבי שרירים ופרקים ונפיחויות בבלוטות הלימפה. ברוב המקרים תופיע גם פריחה בעור. החיידקים שחודרים לעור גורמים לזיהום הנראה כעיגול אדום בקוטר 1.5 ס"מ. העקיצה יכולה להיות נפוחה או שטוחה, העיגול האדום הולך וגדל כשהמרכז הולך ונעשה בהיר בעוד שסביבו נוצר מעגל אדום. הצורה הסופית היא של טבעת במרכזה אזור בהיר. הפריחה אינה כואבת אך אזור העקיצה חם. חלק מהחולים מפתחים תסמינים קלים ומתעלמים ממאפיינים אלו.

אם לא מטפלים מיד במחלה ונלחמים בחיידקים, יתפתחו לאחר מספר חודשים סימפטומים נוספים שיחמירו את מצב הגוף. החיידקים יתפשטו בכל הגוף וישפיעו על תפקודם של איברים שונים. הכאבים יהפכו לכרוניים כעבור מספר חודשים.

המחלה עלולה לגרום לחלק או לכל הסממנים הבאים:

כמו כן תיתכנה הפרעות קוגניטיביות כמו חשיבה מעורפלת והפרעות בזיכרון.

יש הקושרים את מחלת הליים לאוטיזם, לתסמונת העייפות הכרונית (Chronic Fatigue Syndrome CFS), למחלת הלגיונרים ועוד.

תסמיני המחלה בכלבים וחתולים עריכה

מרגע ההידבקות במחלה ועד להופעת התסמינים יכול לחלוף אצל חלק מחיות המחמד זמן רב, עד למעלה משנה. במשך תקופה ממושכת זו עלולה המחלה להתפשט מאוד בגוף החיה. תופעות:

  1. סירוב לאכול וחוסר תיאבון.
  2. סימני כאב בלתי מוגדר עד כדי הימנעות מתנועה.
  3. צליעה.
  4. חום גבוה.

בהיעדר טיפול, הסימנים עשויים להיעלם עם הזמן, ולהתעורר מחדש כעבור מספר שבועות או חודשים.

אבחון עריכה

אם מסירים את הקרציה במהלך 24 השעות הראשונות מרגע העקיצה - הסבירות להדבקה נמוכה מאוד. אף שהממצאים הקליניים מספיקים לאבחנת המחלה - דרושות בדיקות מעבדה לאישור אבחנה זו: ניתן לאתר נוגדנים כנגד חיידקי B.burgdorferi,‏ B.afzelii ו-B.garinii בבדיקת דם ייחודית. יש לערוך בדיקות מעבדה ולעיתים לשאוב נוזל מהמפרק המודלק לאיתור נוגדנים כנגד החיידקים. אם בבדיקה הספציפית זוהו הנוגדנים יש לבצע בדיקת מעבדה נוספת לאישור הממצא. כשקיימת דלקת מפרקים מסיבה לא ידועה, ושתי בדיקות הדם המוזכרות למעלה חיוביות לנוכחות החיידקים, נקבעת האבחנה.

טיפול וחיסון עריכה

כיוון שהפתוגנים הגורמים למחלה הם חיידקים, הטיפול במחלה הוא אנטיביוטי. הטיפול האנטיביוטי ניתן דרך הפה במשך ארבעה שבועות. האנטיביוטיקה המומלצת בדרך כלל היא אמפיצילין או דוקסצילין לשלושה עד ארבעה שבועות. אם מסתיים טיפול אחד של אנטיביוטיקה והדלקת טרם חלפה, לרוב ממתינים שישה שבועות, שאחריהם ניתן להסיק כי הטיפול נכשל. במקרה כזה, ניתן להוסיף טיפול אנטיביוטי נוסף.

מעל 80% מהחולים במחלה יבריאו לאחר מתן סבב טיפול אנטיביוטי בודד או כפול. במקרים אחרים יידרש טיפול בתרופות נוגדות דלקת. אם הקרציה שהתה פחות מ-24 שעות על הגוף ואין תסמינים, לא ניתן טיפול אנטיביוטי. אם מופיעים סימני זיהום, הטיפול האנטיביוטי יעצור את התרבות החיידקים וימנע התפתחות המחלה.

בארצות הברית שווק חיסון בין השנים 1998 ו-2002. החיסון נגד זן מסוים של Borrelia burgdorferi הגן על 75-80% המאוכלוסייה המחוסנת. לפי המחקרים האחרונים השפעת החיסון לא נמשכת לאורך זמן. חברות הביטוח הרפואי סירבו לממן את החיסון. כמו כן התפשטו שמועות בלתי מבוססות ביחס לבטיחות החיסון. השמועות וסירוב חברות הביטוח הרפואי לכיסוי עלות החיסון גרמו למכירות חלשות והפסקת השיווק. צוותי מחקר של אוניברסיטת צפון קרוליינה והמרכז לבקרת מחלות ומניעתן ממשיכים במחקר אודות החיידק ובדיקת התנהגותו.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מחלת ליים בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.