מטילדה, מרקיזת טוסקנה

מטילדה, מרקיזת טוסקנהאיטלקית: Matilde di Canossa; סביבות 10461115; קרויה גם מטילדה מקנוסה) הייתה דמות פוליטית מרכזית בזירה האיטלקית ומקורבת לאפיפיורות הרפורמית. עמדה לצד האפיפיור גרגוריוס השביעי במשך כל שנות כהונתו. היא זכורה בעיקר בשל התפקיד הפוליטי המשמעותי שנטלה על עצמה בעימות בינו לבין היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. שיא העימות ביניהם התרחש בשנת 1077, באחוזה של מטילדה בקנוסה.

מטילדה, מרקיזת טוסקנה
לידה 1046
מנטובה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 ביולי 1115 (בגיל 69 בערך)
Bondeno di Roncore, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בזיליקת פטרוס הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Godfrey IV, Duke of Lower Lorraine (1070–?)
ולף השני, דוכס בוואריה (1089–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית קנוסה
אב בוניפאציו השלישי, מרקיז טוסקנה עריכת הנתון בוויקינתונים
אם Beatrice of Lorraine עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Beatrice of Lower Lotharingia
unknown daughter (?) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פורטרט של מטילדה רוזנת טוסקנה

רקע היסטורי עריכה

במהלך ימי הביניים התנהל ויכוח בין השלטון החילוני לשלטון הדתי אודות הסמכויות והעצמאות של הכנסייה מול השלטון החילוני, והוא הוכרע על-פי יחסי הכוחות בשטח. מאבק זה נקרא בשם מאבק האינווסטיטורה. האפיפיור גרגוריוס השביעי (חי בקירוב בין השנים 1020–1085, וכיהן כאפיפיור משנת 1073 ועד מותו) היווה דמות משמעותית במאבק שהתנהל בין הכנסייה לשלטון. הוא ניסה להעביר רפורמה שלכאורה לא הייתה כה מהפכנית, שכן היא ביקשה להוציא לפועל החלטות שהתקבלו במשך הדורות, אך למעשה החידוש שלה בא לידי ביטוי בשינוי הדפוסים המקובלים. ברפורמה זו האפיפיור קרא לחירות הכנסייה ולמתן סמכות מוחלטת לאפיפיור כבישוף האוניברסלי היחיד. בעיניו הכנסייה היא הגוף המארגן לכלל הנוצרים, המושתת על היררכיה וציות לאפיפיור. על כן, בעיניו אין עניין שלא בסמכותו של האפיפיור. לשם חירותו של האפיפיור ושל הכנסייה גרגוריוס טען שיש למגר את תופעת המינויים של אנשי כנסייה על ידי בעלי שררה חילונים, ושיש להעניק לכנסייה עצמאות כמערכת שיפוטית.

סוגיית הבחירות למשרות הרמות בכנסייה הייתה הגורם המידי לפרוץ המאבק החריף בין האפיפיור גרגוריוס השביעי ובין מלך הגרמנים היינריך הרביעי, המועמד לכתר האימפריאלי. מאבקה של האפיפיורות הרפורמית נתקל בהתנגדות עיקשת של גורמים אינטרסנטיים בתוך הכנסייה ומחוצה לה. על כן היה חשש שבעקבות תביעתו של גרגוריוס לחירות הכנסייה, השליטה האימפריאלית תאבד את אחיזתה על רוב המערכת המנהלית. בנוסף, חלק ניכר מאנשי הכנסייה ראו בקריאתו של האפיפיור כשבירת כלים, וכערעור המצב הקיים במשך מאות שנים. חלקם אף ראו בכך קריאה לאנרכיה. אם כך, גרגוריוס קיים שני מאבקים במקביל: מאבק פוליטי נגד הנרי הרביעי, השליט החילוני, ומאבק ישן, על אודות חירות הכנסייה. המאבק הראשון נגד היינריך הרביעי הביא על גרגוריוס את סופו הטרגי: לאחר חילופי דברים חריפים ביניהם, ולאחר מספר ניסיונות הדחה של היינריך הרביעי על ידי גרגוריוס, ב-13 במאי 1080 היינריך הגיע לרומא והדיח את גרגוריוס בתמיכתם של כמה בישופים אחדים שנותרו נאמנים להיינריך הרביעי. הוא מינה אפיפיור חדש, וזכה מידיו להכרתו האימפריאלית. גרגוריוס המודח מת כעבור זמן קצר מחוץ לרומא בסלרנו, בודד למדי. למרות תבוסתו, הוא הצליח להנחיל לדורות הבאים את הקריאה לרפורמה, שליוותה את תולדות הכנסייה במשך שנים רבות.

ביוגרפיה עריכה

מטילדה מקנוסה נולדה בשנת 1046 בעיר לוקה שבמחוז טוסקנה שבאיטליה. לאחר ההתנקשות באביה, בוניפאציו השלישי, מרקיז טוסקנה, בשנת 1052, ומותם של אחיה ואחותה הבכורים, מטילדה נשארה היורשת היחידה לאחוזה של אביה. שנתיים לאחר מכן אימה של מטילדה, ריצ'לידה, התחתנה עם דוכס בשם גודפרי, שהיה האויב של היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. היינריך לכד את מטילדה ואימה כבנות ערובה בשנת 1055 בגרמניה, אך באותה השנה יישב את ההדורים עם גודפרי, והשיב אותן לביתן בטוסקנה כמה חודשים טרם מותו. כשאביה החורג, גודפרי, נפטר בשנת 1069, מטילדה התחתנה עם בנו, גודפרי. לאחר מותו של בנם בינקותו, היא עזבה את בעלה הראשון בשנת 1071, ושבה לאיטליה. שם היא שלטה עם אימה ריצ'לידה על אחוזתם, עד מותה בשנת 1076.

אביה של מטילדה תמך במשך שנים רבות בשליט הגרמני, עד שהחל לתמוך באפיפיור במאבק שחילק את איטליה. מטילדה, בדומה לאביה, תמכה גם היא במוסד האפיפיורות, והיא אף הפכה לחברה קרובה של האפיפיור גרגוריוס השביעי, ותמכה בו במאבקו נגד היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בשנת 1076 התקיים מאבק משפטי בין מטילדה לקיסר אודות הנחלות שירשה מאביה. הקיסר שפט לרוב לפי החוק הגרמני, שלפיו האדמות שהבת יורשת מועברות לבעלה. במהלך זה הוא ביקש לנטרל את מטילדה מכוחה ומהשפעתה, בכך שינשל אותה מאדמותיה ומהשליטה בהן. בתגובה מטילדה שכרה את שירותיו של עורך-הדין והמשפטן המפורסם פפו, שהיה משויך לקידום הוראת המשפט הרומי באוניברסיטה הראשונה בבולוניה. פפו טען שלפי החוק הרומי יש אפשרות שהבת תירש את נכסי אביה, וכך מטילדה תוכל לשלוט בנכסים שירשה. ואכן, בעזרת החוק הרומי מטילדה ופפו גברו על רצונו של הקיסר. מלבד פפו, מטילדה ואימה ריצ'לידה היו מקושרות גם למשפטן אירנריוס, תלמידו של פפו, ששניהם זוהו עם תחייתו של החוק הרומי שאירעה במאה ה-11.

בינואר 1077 התקיים שיא העימות בין הקיסר לאפיפיור: גרגוריוס נפגש עם היינריך הרביעי בטירתה של מטילדה שבקנוסה, שם האפיפיור השפיל את הקיסר בכך שהיה עליו לחכות שלושה ימים בשלג מחוץ לטירה, עד שהאפיפיור הסכים להיפגש עמו. לבסוף האפיפיור קיבל את סליחתו לאחר סיגוף. אירוע זה נודע בשם ההליכה לקנוסה.

משנת 1080 מטילדה לחמה לסירוגין בקיסר היינריך בהיותה מפקדת על צבא, לצד האפיפיור גרגוריוס (במאבקה של האפיפיורות). בנוסף לסיוע הצבאי, מטילדה סייעה כלכלית לאפיפיורות. בשנת 1082 היא שלחה חלק מהאוצרות המפורסמים מטירתה בטוסקנה לרומא, כדי לממן את המבצעים הצבאיים של האפיפיור.

בגיל 43, בשנת 1089, מטילדה נישאה בשנית משיקולים פוליטיים ומדיניים, לוולף החמישי הצעיר ממנה בשנים רבות (נראה שהיה בן 17), בן למשפחת האצולה אסטה, דוכסה של בוואריה. משפחתו של ולף הייתה האויבת של הקיסר היינריך הרביעי ותמכה באפיפיור, וההתקשרות איתם הייתה חיונית למטילדה כדי להפיל את הקיסר היינריך משלטונו. לאחר שש שנים בהם לא נולדו להם ילדים, מטילדה ווולף נפרדו. היינריך הרביעי תמך בוולף בריב בינן לבין מטילדה. לאחר הפרידה מטילדה המשיכה במאבקה בקיסר, ובשנת 1093 עודדה את בנו של היינריך, קונרד, למרוד באביו ולשלוט באיטליה. מהלך זה לא מיגר את שלטונו של היינריך באופן סופי, אך הוא הוביל להמשך המלחמה בין הקיסר למטילדה, ולהחלשת שלטונו באיטליה. לאחר ניצחונות רבים של צבאה של מטילדה, היינריך הרביעי נפטר בשנת 1106, מנוצח. בשנת 1110 עשתה מטילדה הסכם שלום עם יורשו של היינריך הרביעי, היינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, כשהיא הורישה לו את האדמות שבבעלותה. זאת אף על פי שהיא כבר תרמה אותן למוסד האפיפיורות. צעד זה עורר קונפליקט בין האפיפיורות לבין השלטון.

מטילדה נפטרה בשנת 1115, בגיל 69, ונקברה בעיר מנטובה שבאיטליה. בשל הכבוד שרחשה לה האפיפיורות, עצמותיה הועברו לקבורה ברומא בשנת 1634 על ידי האפיפיור אורבנוס השמיני בבזיליקת פטרוס הקדוש.

קריירה צבאית עריכה

הישגיה הצבאיים של מטילדה היו משמעותיים מבחינה היסטורית. מעבר לניצחונותיה הרבים במאבקה בקיסר היינריך הרביעי, היא הייתה בין הנשים החזקות בימי הביניים מבחינה צבאית. רוב ההיסטוריונים לא דייקו בנוגע למעורבותה של מטילדה במבצעים הצבאיים של חייליה (הם מרחיבים או ממעיטים בתיאורים ללא ראיות מספקות). [דרוש מקור] לפי העדויות לא ניתן לדעת בוודאות שמטילדה השתמשה בעצמה בנשק או לבשה שריון צבאי, אך ניתן לדעת בבירור שהיא פיקדה על צבא. התשתית התרבותית שאפשרה לאישה לפקד על צבא נבעה מהתפיסה שרווחה בימי ה[אימפריה הרומית], לפיה אין צורך שמפקדים צבאיים יפלסו את דרכם לתפקיד זה באמצעות שירותם כחיילים. אותן עמדות כוח יכולות היו להינתן להם על ידי ירושת נכסים משמעותיים (בדומה למטילדה).

קיימות עדויות לכך שמטילדה הייתה דמות משמעותית למורל החיילים, שכן מתואר שהיא עודדה את חייליה לקראת הקרב ונחמה אותם כשהפסידו. בנוסף, המקורות אכן מאששים את היותה גם מפקדת צבאית, שמתכננת את מבצעיה בעצמה, שמחליטה החלטות הרות גורל, שמתייעצת עם המפקדים הזוטרים, שבודקת מה מצבם של חייליה ושמחדירה בהם משמעת. יש עדויות לכך שהיא אף הובילה את הכוח הצבאי שלה בעצמה.

אישיות עריכה

לא בכדי מטילדה זכורה כאחת הנשים המשפיעות והמרתקות בימי הביניים. עוד מילדותה היא הייתה מוקפת באנשים שהחליטו החלטות טקטיות ואסטרטגיות באופן יום-יומי. סביבה זו השפיעה עליה, והכשירה אותה במובן מסוים לתפקידה העתידי כמפקדת צבאית וכשחקנית ראשית במשחק הפוליטי בין האפיפיור לקיסר. עצמאותה של מטילדה באה לידי ביטוי בניהול אחוזתה בטוסקנה, שכללה גם ניהול משפטי של תושבי אדמותיה, בפיקודה הצבאי המרשים, במאבקיה המשפטיים בקיסר ובבחירת בן-זוגה: מטילדה הייתה אחת מהנשים הבודדות שהצליחו, על-אף התערבות המשפחה ועיכובי החוק והנוהג בחברה בה חיה, לבחור בעצמה את בן-זוגה.

מעבר לכך, מטילדה זכורה כמפקדת בעלת אישיות מרשימה וסוחפת. מסופר כי חלק מחייליה נשארו עמה אף כשהפסידה בחלק מהקרבות במאבקה בקיסר. בנוסף, היא זכורה גם כגברת בעלת מצפון, שתרמה בנדיבות לכנסייה.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • שחר, שולמית. המעמד הרביעי – האשה בחברת ימי הביניים. תל אביב: זמורה-ביתם, 1990.
  • מנשה, סופיה. הכנסייה הקתולית בימי הביניים – אידאולוגיה ופוליטיקה, כרך ג'. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2006
  • Hay, David John. The Campaigns of Countess Matilda of Canossa (1046-1115): An Analysis of the History and Social Significance of a Woman's Military Leadership. A Thesis for the Degree of Doctor of Philosophy, the Department of Medieval Studies, University of Toronto, 2000

קישורים חיצוניים עריכה