מיכאל שווארץ

כימאי בריטי

מיכאל שווארץ (9 ביוני 1909 - 4 באפריל 2000) היה כימאי יהודי ממוצא פולני, בעל שם עולמי בתחומי הכימיה הפיזיקלית, מגלה פולימרים חיים. פעל באנגליה ובארצות הברית.

מיכאל שווארץ
Michael Szwarc
לידה 9 ביוני 1909
בנדין, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 באוגוסט 2000 (בגיל 91)
סן דייגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת מנצ'סטר עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט משה לוי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס הרמן מארק לכימיה פולימרית (1990)
  • ACS Award in Polymer Chemistry (1970)
  • פרס קיוטו לטכנולוגיה מתקדמת (1991)
  • מדליית הווארד נ. פוטס (1978)
  • עמית החברה המלכותית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו עריכה

מיכאל שווארץ נולד בעיר תעשייתית בדרום פולין בשם בנדין. הוא היה בן יחיד וקיבל את מיטב החינוך בעירו, סיים את הקולג' הטכנולוגי בוורשה ובשנת 1932 קיבל תואר בהנדסה כימית מטעם המכון הפוליטכני בעיר. בשנת 1933 הוא נשא לאשה את מריה פרנקל. בשנים 19331935 עבד בוורשה במשרת מהנדס כימי. בסוף שנת 1935 הוא עלה לארץ-ישראל ביחד עם אשתו.

שווארץ הועסק במחקר באוניברסיטה העברית בירושלים, שם גם סיים את לימודי הדוקטורט בכימיה אורגנית בהנחיית פרופ' משה ויצמן[1]. בסוף שנת 1945 עבר לאנגליה, והצטרף למחלקה לכימיה פיזיקלית באוניברסיטת מנצ'סטר שבראשות פרופ' מיכאל פולני.

במחקריו עסק בפירוליזה של פחמימנים. בתחילה בתרכובות בנזיל, לאחר מכן עבר לחקור את ניתוק הקשר מימן-פחמן בטולואן. במחקרים אלו הצליח להסביר את המכניזם של הפירוליזה. לאחר מכן הוא חקר ניתוק זה גם במיקרו-מולקולות אחרות[2]. את התוצאות הציג בשני מאמרים, במסגרת כנס החברה המלכותית על שם פאראדיי באוקספורד. מאמר אחד על ניתוק קשרי מימן פחמן בטולואן וקסילן ומאמר שני על היווצרות קסילילן (xylylene) והפילמור שלו[3].
בשנת 1947 הוא סיים דוקטורט נוסף בכימיה פיזיקלית, ושנתיים לאחר מכן זכה בתואר דוקטור למדעים (DSc) על עבודתו באנרגיית פירוק של קשרים כימיקלים שונים.

בשנת 1949 מונה לפרופסור עמית באוניברסיטת מנצ'סטר ומאוחר יותר מונה למרצה לכימיה פיזיקלית. בתפקיד זה שימש עד אפריל 1952[2]. אז עבר ל"מכללה ליערנות" באוניברסיטת סירקיוז (SUNY) בתפקיד עמית מחקר במחלקה לכימיה פיזיקלית ופולימרים. בשנת 1964 קיבל דרגת פרופסור מחקר באוניברסיטת זו ובשנת 1967 היה מייסדו ומנהלו הראשון של "המרכז לחקר הפולימרים" באוניברסיטה. בשנת 1966 נבחר לחבר החברה המלכותית ובשנת 1970 קבל את פרס החברה האמריקאית לכימיה, בכימיה של הפולימרים. במהלך עבודתו באוניברסיטת סירקיוז פרסם שלושה ספרים ולמעלה מ-500 מאמרים מדעיים[2]. בשנת 1980 הפך לפרופסור אמריטוס של האוניברסיטה.

בשנת 1979, לאחר פרישתו מאוניברסיטת סירקיוז, הצטרף למכון לוקר לחקר פחממנים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס והמשיך בפעילותו המדעית. הוא עבד עם רבים מתלמידי דוקטורט ופוסט דוקטורט שלו ופרסם יותר מ-40 מאמרים מדעיים. בשנת 1990 קיבל את פרס Herman F. Mark Division of Polymer Chemistry של החברה האמריקאית לכימיה. בשנת 1991 הוענק לו פרס קיוטו.

מחקרים עריכה

בראשית עבודתו בארצות הברית הוא המשיך את מחקריו בפולימר פרה-קסילן, עבודותיו אלו הביאו ליצירת פולימרים חדשים שנמצאים בשימוש עד היום תחת השם המסחרי Galaxyl Parylene. בנוסף החל ביחד עם עמיתו למקצוע ויויאן סטנט (Vivian Stannett) לחקור תהליכי פעפוע של גזים דרך קרום העשוי מפולימרים, מחקרים אלו הביאו לפיתוח של ממברנה שדרכה עוברים מים במהירות לכיוון אחד ואילו לכיוון ההפוך הם עוברים באיטיות[2]. מחקרים נוספים ערך ביחד עם ד"ר משה לוי, לימים פרופסור במכון ויצמן, וד"ר רלף וילקוביץ על פולימריזציה יונית של סטירן, עבודות שהביאו לגילויים של חומרים הנקראים בשם "פולימרים חיים". פולימרים אלו ממשיכים לגדול ולהתפתח כל עוד מספקים להם חומרי בנייה מתאימים. כל המולקולות שגדלו באותה מערכת גדלו לאותו אורך. כיוון שהמדענים היו יכולים לשלוט באורך הזה (באמצעות אספקת חומרי הבנייה), הם היו יכולים לשלוט בתכונותיהם הפיזיקליות של הפולימרים. את סיכום עבודתם פרסם מיכאל שווארץ במאמר שמעורר תגובות עד היום[4]. תגלית זו התפתחה במשך 50 השנה הבאות, והשפיעה על מעבדות ואוניברסיטאות רבות ללכת בעקבות פרופסור שווארץ ולהרחיב את תהליך הפולימריזציה לחומרים נוספים. כיום הפולימרים החיים מהווים בסיס חשוב בתעשיית הפלסטיקה והגומי הסינתטי, תגלית זו שימשה גם מנוף לפיתוח ארכיטקטורה מיקרו-מולקולרית ויישומים ננוטכנולוגיים שונים[1].

חברות כימיקלים רבות הציעו לו להיות יועץ קבוע בחברותיהם. פרופסור שווארץ הפך ליועץ בחברת דאו כימיקלים, חברת דאו-קורנינג, חברת יוניון קרביד (Union Carbide Co) וחברת 3M, משרות בהן החזיק גם לאחר פרישתו[2].

תחביביו היו נגינה בפסנתר ושחייה במים פתוחים. תחביבו השני הוא שהביא למותו בשנת 2000 בשעה שיצא לשחייה במימי האוקיינוס ולא חזר. מיכאל שווארץ השאיר אחריו אישה, שתי בנות ובן.

פרסים ואותות הוקרה עריכה

תואר ארגון שנה
פרופסור של כבוד (honoris causa') מכון פסטר 2000
פרס קיוטו קרן אינאמורי - יפן 1991
פרס המחלקה לכימיה של הפולימרים החברה האמריקאית לכימיה 1990
חבר מלא האקדמיה הפולנית למדעים 1988
מדליית זהב אגודת בנג'מין פרנקלין 1978
פרופסור של כבוד (honoris causa') מכון פסטר 1978
פרס בינלאומי בהנדסת חומרים פלסטיים קרן אינאמורי 1972
פרס Witco בכימיה של הפולימרים האגודה האמריקנית לכימיה 1969
חבר החברה המלכותית 1966
חבר ועדת פרס נובל 1968 – 1972
חבר של כבוד החברה היפנית לפולימרים 1991

מספריו עריכה

  • Carbanions, Living Polymers, and Electron Transfer Processes Michael Szwarc, Interscience Publishers, a division of John Wiley and Sons, Inc., New York, 1968. 695 pp.
  • Ions and Ion Pairs in ChemistryVols I and II, 1972, 1974 Wiley Interscience, NY ISBN 0-471-84307-5
  • Symposium on Ions and Ion Pairs and Their Role in Chemical Reactions, 1979, Pergamon Press
  • Ionic Polymerization and Living Polymers 1993 (co-auther M. v. Beylen) Chapman & Hall; ISBN 0412036614
  • Living Polymers and Mechanisms of Anionic Polymerization (Advances in Polymer Science) January 18, 1983, Springer; ISBN 978-3-540-12047-6

ממחקריו עריכה

המאמרים המצוטטים קשורים באופן ישיר או עקיף, לנושאים המתוארים לעיל.

  • 1950 Chem. Rev. 47, 75.
  • 1951 J. Polym. Sci. 6, 319.
  • ‎1952 (With M. T. Jaquiss) Nature 170, 312.
  • ‎1955 (With M. Levy) J. Am. Chem. Soc. 77, 1949.
  • ‎1956 (With M. Levy & R. Milkovich) J. Am. Chem. Soc. 78, 2652.
  • Living polymers. Nature 178, 1168.
  • ‎1958 (With L. A. Errede) Q. Rev. Chem. Soc. 12, 301–312.
  • ‎1959 (With J. H. Binks) In Theoretical organic chemistry (IUPAC Kekul Symposium), p. 277. London: Butterworths.
  • ‎(With D. H. Richards) Trans. Faraday Soc. 55, 1644.
  • ‎1961 (With L. Herk & M. Feld) J. Am. Chem. Soc. 83, 2998.
  • ‎1962 (With S. N. Khana & M. Levy) Trans. Faraday Soc. 58, 747.
  • ‎(With R. Asami, S. N. Khana & M. Levy) Trans Faraday Soc. 58, 1821.
  • 1968 Carbanions, living polymers and electron transfer reactions. New York: John Wiley & Sons.
  • 1972 ‎(With G. Levin & C. Stuphen) J. Am. Chem. Soc. 94, 2652.
  • ‎(With H. D. Connor & K. Shimada) Macromolecules 5, 801.
  • 1973 ‎(With G. Levin & T. A. Ward) J. Am. Chem. Soc. 96, 270.
  • (18) In 22nd Nobel Symposium on ESR applications to polymer research (ed. P. O. Kinell & B. Rigby), p. 291. New York: John Wiley & Sons.
  • 1974 Chem. Phys. Lett. 28, 540.
  • Chem. Phys. Lett. 34, 503.
  • ‎1974 (With J. Jagur-Grodzinski) In Ions and ion pairs in organic reactions (ed. M. Szwarc), pp. 94–101. New York: John Wiley & Sons.
  • ‎1975 (With T. A. Ward & G. Levin) J. Am. Chem. Soc. 97, 258.
  • ‎(With S. Sorensen & G. Levin) J. Am. Chem. Soc. 97, 2341.
  • ‎(With K. Shimada) J. Am. Chem. Soc. 97, 3313.
  • ‎(With K. Shimada) J. Am. Chem. Soc. 97, 3321.
  • ‎(With K. Shimada & Y. Shimazato) J. Am. Chem. Soc. 97, 5834. 1976 Polym. Sci. Eng. 16, 473.
  • 1996 Ionic polymerization fundamentals. Cincinnati, OH: Hanser Gardner Publications.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 הסיפור שלא נגמר, באתר מכון ויצמן
  2. ^ 1 2 3 4 5 Michael Szwarc
  3. ^ 1947 Discuss. Faraday Soc. 2, 39
  4. ^ Nature 178, 1168 - 1169, 24 November 1956