מימיר
במיתולוגיה הנורדית, מימיר (נורדית עתיקה: Mímir) מִים (נורדית עתיקה: Mímr), או מִימִי (נורדית עתיקה: Mími) הוא ענק הקשור לחכמה. שמו של מימיר מוזכר בשירה הסקאלדית, במספר שירים מהאדה הפואטית ובשני כתבים של המלומד האיסלנדי בן המאה ה-13 סנורי סטורלוסון, בסאגה על בני אינגלינג מתוך מחזור העולם ובאדה הפרוזאית.
אדה פואטית עריכה
באדה הפואטית, לקט שירים איסלנדי שעלה על הכתב במאה ה-13 ששיריו חוברו בתקופות מוקדמת יותר, "מימיר" מוזכר בשירים "חזון הנביאה" (Vǫluspá) (בגרסת כתב היד "קודקס רגיוס", ולא בגרסת כתב היד "האוקסבוק", שיש בה הבדלים מהותיים מגרסת הקודקס רגיוס),[1] ב"זמר המוקדם של הלגי הונדינגסבאני" (Helgakviða Hundingsbana in fyrri), וב"לחש גרואה" (Gróugaldr), החלק הראשון של השיר "הבלדה של סוויפדאג" (Svipdagsmál), שיר שנמצא רק בכתבים בני המאה ה-17, ושתקופת חיבורו המוקדמת יותר לא ידועה בדיוק.[2] "מים" מוזכר ב"חזון הנביאה", הן בגרסת הקודקס רגיוס והן בגרסת ההאוקסבוק, וב"בלדה של סיגרדריווה" (Sigrdrífumál). "מימי" מוזכר בשיר "הבלדה של פיולסווין" (Fjǫlsvinnsmál), החלק השני של השיר "הבלדה של סוויפדאג".[3] בכל האזכורים של "מים" ו"מימי" באדה הפואטית, הכוונה הייתה כנראה למימיר, כשם חלופי.[4]
חזון הנביאה עריכה
"חזון הנביאה" הוא שיר המציג מידע רב אודות היקום המיתולוגי הנורדי דרך התנבאות של רואה המנהלת שיח עם האל אודין. בבית 28 בשיר בגרסת הקודקס רגיוס, מימיר מוזכר. לאחר שהנביאה מכריזה כי היא יודעת-כל, היא מספרת שהיא יודעת גם כיצד אודין החביא את עינו במעיין של מימיר:
בָּדָד יָשַׁבְתִּי / כְּשֶׁבָּא אַלּוּף הָאָזִים
הַבָּא-בַיָּמִים / וְהִבִּיט בְּעֵינָי:
"מַה תְּאַוֶּה לָדַעַת? / מַה תִּבְחָנֵנִי?
אוֹדִין, אֲנִי יוֹדַעַת, / אֵיפֹה הִצְפַּנְתָּ עֵינְךָ!"
יָדַעְתִּי כִּי צְפוּנָה / עֵינוֹ שׁל אוֹדִיןבְּמַבּוּעוֹ שֶׁל מִימִיר / הַמְּהֻלָּל בַּכֹּל;
מֵי-דְבַש יְגַמֵּא / מִימִיר לַבְּקָרִים
מֵעֵרְבוֹנֹו שֶׁל אוֹדִין, / – הֲתָבִינוּ שְׁאָר דְּבָרַי?[5]
בתים אלו לא מופיעים בגרסת ההאוקסבוק לאדה הפואטית.
בהמשך השיר, כחלק מנבואתה המפורטת אודות הרגנרוק, הנביאה מספרת ש"בניו של מים" יהלכו כאשר האל היימדאל יתקע בשופרו, הגיאלארהורן, ושבנוסף שאודין ידבר אל "ראשו של מים":
בְּנֵי-מִים נֶחְפָּזִים, / קוֹלָהּּ הַצָּלוּל
שֶׁל קֶרֶן-גְּיַאלַר / מַכְרִיז עַל הַסּוֹף;
הֵימְדַל תּוֹקֵעַ בְּקוֹל, / הַשּׁוֹפָר בָּאֲוִיר,
אוֹדִין מְדַבֵּר / עִם רֹאשׁוֹ שֶׁל מִים.[5]
בית זה מופיע גם בגרסת ההאוקסבוק לאדה הפואטית.[8]
הבלדה של סוויפדאג עריכה
השיר "הבלדה של סוויפדאג" מורכב משני שירים. בראשון, "לחש גרואה", הגיבור סוויפדאג מעיר את אמו בקברה והיא אומרת תשעה לחשים כדי להגן עליו. בלחש האחרון, היא מאחלת לבנה שהוא יקבל שכל ורהיטות מ"לבו של מימיר". בשיר השני, "הבלדה של פיולסווין", סוויפדאג מגיע למבצר של ענקים, ופוגש שם שומר המזדהה בשם פיולסוויד' (Fjǫlsviðr, שם חלופי לפיולסווין) שאינו מעוניין בבואו. סוויפדאג שואל את השומר מספר שאלות, מביניהן "איך קוראים לעץ המפזר את ענפיו בכל הארצות". פיולסוויד' משיב ששם העץ הוא "העץ[א] של מימי" (Mímameiðr):[9]
"מיממיד שם העץ, ואין איש היודע
מהיכן שרשִיו נפתלִים,
לא תוכל לו האש וברזל לא יוכל,
אי לדעת אם אי פעם יפל."[10]
— תרגום אריה סתיו
באחת מהתשובות האחרות שלו, פיולסוויד' מזכיר את "העץ[א] של מימי" בתור העץ שעליו יושבת העוף ויד'ופניר (Viðófnir).[9]
הבלדה של סיגרדריווה עריכה
ב"בלדה של סיגרדריווה", בהמשך לעלילה של "הבלדה של פאווניר" (Fáfnismál) הגיבור סיגורד מעיר את הוולקיריה סיגרדריווה משנתה ומבקש ממנה ומבקש ממנה עצה. סיגרדריווה משיבה במתן כשפים רוניים. לאחר שהיא מספרת על כישוף הקשור לחכמה, סיגרדריווה מזכירה את "מים": הרופט (Hroptr, שם חלופי לאודין), על פי סיגרדריווה, עמד על פני צוק עם "חרבו של ברימיר" וקסדה, כשראשו של מים דיבר, "בחכמה את המילה הראשונה", ואמר את ה"אותיות הנכונות".[11]
אדה פרוזאית עריכה
באדה הפרוזאית, מופיע פירוט מקיף יותר אודות המיתוס של מימיר מאשר האזכורים האגביים באדה הפואטית. מימיר (או מים, כשם חלופי) מופיע בספרים "ההטעיה של גילבי" (Gylfaginning), "שפת השירה" (Skáldskaparmál) ו"האטטאל" (Háttatal). בנוסף מופיעים מספר צירופי מילים של "מימיר" ביחד עם מילה אחרת.[12]
ב"הטעיה של גילבי", גנגלרי, מלך שוודי מיתי, הולך לאסגארד ומוצא שם שלוש דמויות, "הנעלה" (Hár), "הנעלה באותה מידה" (Jafnhár), ו"שלישי" (Þriði). גנגלרי שואל אותם שאלות אודות המיתולוגיה הנורדית, ובדרך זו מציג הספר מידע רב אודות העולם המיתולוגי. באחת השאלות שלו, גנגלרי שואל מה הוא המרכז או המקום הקדוש ביותר של האלים, והנעלה משיב לו שזהו עץ המילה יגדראסיל. גנגלרי מבקש להרחיב, והנעלה באותה מידה מספר לו, בין היתר, ש"מתחת לשורש שמגיע אל ענקי הכפור" נמצאת הבאר של מימיר, שמכילה בתוכה בינה וחכמה, ושאדון הבאר הוא מימיר. על מימיר הוא מוסיף שהוא משכיל מאוד בשל העובדה שהוא שותה מהבאר בעזרת השופר גיאלארהורן. עוד הוא מספר שאודין (בקטע זה "Alfǫðr") הלך לשם וביקש משקה יחיד מהבאר, אבל הוא לא קיבל את המשקה עד שהוא הקריב את עינו כשבועה. הנעלה באותה מידה מצטט את הבית מ"חזון הנביאה" (Vǫluspá) שבו הנביאה אומרת כי היא יודעת שעינו של אודין צפונה בבאר של מימיר.[13]
לקראת סוף "ההטעיה של גילבי", מימיר מוזכר שוב, בהקשר של תשובתו של הנעלה לשאלתו של גנגלרי על הרגנרוק. על פי הנעלה, כשיקרו אירועי הרגנרוק, היימדאל יתקע בשופר ה"גיאלארהורן", והאלים יערכו אספה. אז אודין ירכב לבאר של מימיר וייתיעץ עם מימיר לבדו ובשם אנשיו.עץ המילה יגדראסיל ירעד ולא יהיה דבר מלא פחד בשמים או בארץ.[14]
ב"שפת השירה", ישנן כמה פריפרזות פואטיות (קנינגים) המתייחסים לאודין בתור "חברו של מימיר". בפרק השני של הספר, המשורר אגיל סקלגרימסון מצוטט כמתייחס אל אודין בתור "חברו של מים", ובפרק השלישי משורר אחר מצוטט כמתייחס לאודין באותו השם. ב"האטטאל", בהסבר על קנינגים, מובא כדוגמה קנינג המתייחס לאודין כחברו של מים.[15] בפריפרזה פואטית ליוטון, בפרק ה-18 של "שפת השירה" מוזכר "מימיר-ערמומי", ושמו גם מופיע ברשימה של ענקים.[16] בנוסף "מימיר" הוא חלק מכמה צירופי מילים המתייחסים לשמיים המוזכרים באדה הפרוזאית.[12]
מחזור העולם עריכה
מימיר מופיע בשני פרקים מהסאגה על בני אינגלינג מתוך מחזור העולם, ספר שכיתבתו מיוחסת להיסטוריון האיסלנדי סנורי סטורלוסון. בתחילת הסאגה, סנורי מספר על האלים בצורה אוהמריסטית, המציגה את הישויות המוכרות מהמיתולוגיה הנורדית כבני אנוש המהלכים על פני הארץ המוכרת. בפרק הרביעי, מסופר על מלחמת האסיר-ואניר. בתום המלחמה, על פי המסופר בסאגה, האסיר שלחו את הוניר לוואניר בתמורה לניורד ופריי בנו ואת מימיר האסיר שלחו בתמורה לקוואסיר. מימיר מתואר בתור "אדם פיקח מאוד". הסיפור ממשיך בכך שכשהוניר הגיע לוואנאהיים הוא במידית נהיה מושל, ומימיר תמיד אמר לו מה לעשות. כשהוניר היה נוכח בדיונים שבהם מימיר לא היה נמצא, הוא תמיד נתן לאחרים לקבל את ההחלטות, ובעקבות זאת הוואניר חשדו שהאסיר לא היו הוגנים בחילופים שלהם.[17]
הסיפור ממשיך בכך שהוואניר לקחו את מימיר וערפו את ראשו ושלחו אותו לאסיר. אודין לקח את הראש ומרח עליו צמחי מרפא שמנעו ממנו להתכלות, ובעזרת לחשים גרם לכך שהראש של מימיר ידבר "ויאמר לו דברים סודיים רבים".[18]
בפרק השביעי של הסאגה, המתאר את כוחותיו המיוחדים של אודין, מימיר מוזכר שוב. אודין, על פי הסאגה, הרבה להיות לצד ראשו של מימיר, וזה אמר לו חדשות רבות אודות העולמות האחרים.[19]
לקריאה נוספת עריכה
- אדווארד פטיט, The Poetic Edda, A Dual-Language Edition, קיימברידג': אופן בוק, 2023
- קרולינה לרינגטון, The Poetic Edda, אוקספורד: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2014
- אליסון פינליי ואנתוני פולקס, Heimskringla: Volume I, לונדון: החברה הוויקינגית למחקר צפוני, 2011
- אנתוני פולקס, Edda, לונדון: אוורימאן, 1995
קישורים חיצוניים עריכה
- אריה סתיו, שירת הצפון, מבחר האדה האיסלנדית באתרו האישי של סתיו
ביאורים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ פטיט, עמ' 747
- ^ פטיט, עמ' 831
- ^ פטיט, עמ' 869
- ^ פטיט, עמ' 857, 68, 231
- ^ 1 2 שאול טשרניחובסקי, מן האדה האיסלנדית, באתר פרוייקט בן יהודה
- ^ פטיט, עמ' 44
- ^ פטיט, עמ' 48
- ^ פטיט, עמ' 758
- ^ 1 2 פטיט, עמ' 831-860
- ^ סתיו, עמ' 325
- ^ לארינגטון, פרק THE LAY OF SIGRDRIFA
- ^ 1 2 פולקס, עמ' 247
- ^ פולקס, עמ' 17
- ^ פולקס, עמ' 54
- ^ פולקס, עמ' 68, 71, 168
- ^ פולקס, עמ' 84
- ^ פולקס ופינליי, עמ' 7-8
- ^ פולקס ופינליי, עמ' 8
- ^ פולקס ופינליי, עמ' 10