ויקיפדיה

מי מפחד מהזאב הרע (סרט)

סרט

מי מפחד מהזאב הרע (באנגלית: Big Bad Wolves) הוא סרט מותחן-אימה ישראלי, משנת 2013, אותו כתבו וביימו אהרון קשלס ונבות פפושדו. זהו סרטם המשותף השני של השניים, לאחר "כלבת", שיצא בשנת 2010.[1] בסרט מככבים ליאור אשכנזי, רותם קינן, צחי גראד ודב גליקמן.

מי מפחד מהזאב הרע
Big Bad Wolves
בימוי אהרון קשלס
נבות פפושדו
הופק בידי תמי לאון
חיליק מיכאלי
אברהם פרחי
משה ולאון אדרי
תסריט אהרון קשלס
נבות פפושדו
עריכה אסף קורמן
שחקנים ראשיים ליאור אשכנזי
צחי גראד
רותם קינן
דובל'ה גליקמן
מוזיקה חיים פרנק אילפמן
צילום גיורא ביח
מדינה ישראלישראל ישראל
חברה מפיצה Magnet Releasing
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה ישראלישראל 15 באוגוסט 2013
משך הקרנה 110 דקות
שפת הסרט עברית
סוגה סרט אימה, סרט פשע עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו bigbadwolves
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסרט יצא לאקרנים בבתי הקולנוע בישראל ב-15 באוגוסט 2013. זכה לביקורות אוהדות מצד המבקרים ששיבחו בעיקר את צורת המשחק של אשכנזי ואת קטעי העינוי והמתח בסרט והיה להצלחה בקופות עם הכנסות של יותר מ-151 אלף שקלים.

עלילה עריכה

שלושה ילדים משחקים מחבואים בסמוך לצריף נטוש. אחת הילדות מחליטה להתחבא בתוך ארון, אך בסיום המשחק היא אינה נמצאת שם והילדים האחרים מוצאים רק את אחת הנעליים שלה. מיקי (ליאור אשכנזי), הוא בלש במשטרה הממונה על החקירה למציאת הילדה הנעדרת. הוא חוטף את דרור (רותם קינן), מורה לתנ"ך והחשוד העיקרי בחטיפה (בעקבות עדות ראייה), ומענה אותו במכות על מנת שיגלה לו היכן הילדה, בסיועם של רמי (מנשה נוי), מפקדו הישיר של מיקי, ושני בלשים נוספים (גיא אדלר וארתור פרי). תוך כדי שדרור חוטף מכות, מיקי מקבל הוראה לשחרר את דרור ולהתנצל בפניו (על אף שבמשטרה סבורים שהוא אכן החוטף).

זמן קצר לאחר מכן, מתגלה גופת הילדה הקטנה באמצע יער, כאשר היא ערופת ראש ועל גופה סימנים ברורים לאונס ועינויים. בעקבות הרצח, מיקי מודח מתפקידו מאחר שהממונה עליו צביקה (דביר בנדק) משוכנע שהפעלת האלימות על דרור בטרם הוכח כי הוא אשם, היא שהניעה אותו לרצוח את הילדה. בנוסף, לרוע מזלו של מיקי, ילד שעבר במקרה במקום וצילם את דרור חוטף מכות מעלה את הסרטון לאינטרנט. לאור הפגיעה בתדמית המשטרה לאחר הפצת הסרטון, מיקי ננזף ומושעה מתפקידו אך מבטיח למפקדו כי הוא ימשיך בחקירה בתור אזרח אך מפקדו מזהיר אותו לא להיתפס לאחר גילוי הגופה. הורי התלמידים מפעילים לחץ על מנהל בית הספר מאיר (עמי ויינברג), בטענה שהם אינם רוצים שחשוד בחקירת רצח ילמד את ילדיהם, דבר המוביל לפיטוריו של דרור. דרור השבור מנסה למצוא נחמה בזרועות אשתו, אך היא מנתקת עמו קשר ואף לא מאפשרת לו לראות את ילדתו, שיש לה יום הולדת באותו יום. בסצנה לאחר מכן רואים את דרור מביא לילדה בבגדי בלט עוגה. מיקי רודף אחרי דרור ואחר מרדף דרור נתקע במעבר דק ומחושמל על ידי מיקי. כל אותו זמן גידי אביה של הילדה שנרצחה עוקב אחר הנעשה למרות שתכנן לחטוף את דרור בעצמו. מיקי מכניס את דרור המעולף לתא המטען של רכבו ונוסע אל חורשה בה הוא אומר לדרור לחפור בור דרור חופר ונעמד בבור בזמן שמיקי מאיים עליו באקדחו. לפתע מיקי מתעלף על ידי מכה מאת חפירה בידיו של גידי. גידי מכניס את מיקי לתא המטען ולאחר מכן מעלף את דרור בעזרת אותה את חפירה. גידי מסיע את שניהם לביתו שקנה באזור נידח ליד כפר ערבי. גידי קושר את דרור במרתף ומנהל שיחה עם מיקי ולאחר מכן הם מחליטים על שיתוף פעולה.

גידי (צחי גראד), אביה של הילדה שנרצחה, מרגיש אשם במות בתו כי לא אסף אותה כפי שתוכנן ביום שבו היא נחטפה, ולכן הוא חש שהמעט שהוא יכול לעשות זה להשיב את ראש בתו שהוחבא בידי הרוצח. הוא מחליט לקחת את החוק לידיים ולהוציא מדרור בדרכיו את תיק החקירה של שרשרת רציחות המבוצעות על ידי רוצח פסיכופת אותו הוא מכנה "הזאב". שיטתו של הזאב ברציחות מורכבת מפיתוי הילדות על ידי עוגה או ממתקים, הרדמתן, אינוסן, שבירת אצבעותיהן, עקירת ציפורניהן ועריפת ראשן. גידי מאיים על דרור שיספר לו היכן הוא קבר את ראשה של בתו, אחרת הוא יבצע עליו את כל הפעולות אותן דרור ביצע על הילדות שרצח. דרור המבועת טוען לחפותו בכל פעם שהוא מקבל הזדמנות לדבר, אך גידי אינו מאמין לו ומתחיל בעינויים. במהלך החקירה, גידי עולה מן המרתף ומשאיר את מיקי לבד במרתף עם דרור לכמה דקות. בעת שהותו עם מיקי, מספר לו דרור כי הוא בעצמו אבא לילדה קטנה ולכן אין סיכוי שהוא יפגע כך בילדות של אחרים. מיקי, אשר גם הוא אב לילדה, מתחיל לגלות ספק בדבר אשמתו של דרור. גידי מבחין בהססנות שמיקי מפגין בעקבות שיחתו עם דרור, וקושר גם אותו במרתף בכוונה להמשיך בחקירה לבדו.

במהלך שהותם לבד בפעם השנייה, מיקי אומר לדרור לשקר ולהודות באשמתו על מנת להרוויח זמן. לקראת הערב, אביו של גידי, יורם (דב גליקמן), מגיע לביקור לא צפוי, ולמרות ניסיונותיו של גידי להסתיר את הנעשה במרתף, מעשיו נחשפים. גידי מסביר לאביו שדרור הוא רוצח נכדתו, והשניים מסכימים לשתף פעולה. לאחר שהוא מעונה בעזרת מבער, דרור נשבר ומספר לגידי שהוא קבר את ראשה של בתו באגף חדש שבונים חצי קילומטר מהבית ספר בו הוא לימד. ההודאה היא שקר שנועד להרוויח זמן ולאפשר למיקי ודרור לברוח. גידי נוסע למקום שדרור תיאר לו, אך במקביל אביו נרדם לאחר שהוא אוכל בטעות עוגה עם סם הרדמה שגידי הכין בשביל דרור. מיקי משתחרר מאזיקיו אבל אינו משחרר את דרור בטענה שהוא יעכב אותו במצבו. דרור מזהיר את מיקי שאם הוא יעזוב אותו כאן הוא יצטער על זה כל חייו, מיקי מתעלם מן האיום ובורח. הוא נתקל בצעיר ערבי על סוס (קייס נאשף) ומבקש ממנו שיחת טלפון למפקדו. מפקדו, צביקה, מספר לו שאשתו נמצאת איתו, וזו מספרת למיקי שבתם הקטנה נעדרת כבר כמה שעות (מהשעה שמיקי לא אסף אותה משיעור בלט), וכי היא אינה עונה לפלאפון שלה. באותו זמן, גידי אינו מוצא דבר במקום אליו שלח אותו דרור. הוא נתקף כעס בעודו מבין שדרור שיקר לו, וחוזר לביתו על מנת להרוג אותו. הוא תופס מסור חלוד ומתחיל לערוף את ראשו של דרור בעוד הוא בהכרה מלאה. מיקי הנחרד חוזר לדירה במטרה לגלות מדרור היכן נמצאת בתו. זה מאוחר מדי, וברגעיו האחרונים בחיים דרור מסתכל בעיניו של מיקי בשקט, מחייך, ומת.

בסצנת הסיום של הסרט נראה רמי (בלש במשטרה ומחליפו של מיקי) עוזב את דירתו של דרור לאחר שהוא מודיע כי אין בה ממצאים מיוחדים. המצלמה ממשיכה לחדר פנימי, שם נראית ילדה מוטלת על המיטה.

שחקנים ודמויות עריכה

דמיות ראשיות עריכה

דמויות משנה עריכה

הפקה עריכה

הסרט הופק על ידי UCM בשיתוף יונייטד קינג ובתמיכת קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב - פרויקט קולנוע.

למרות שהסרט הופק בתקציב מוגבל בקנה מידה עולמי, הפסקול הוקלט עם התזמורת המטרופוליטנית של לונדון, שהקליטה גם עבור סרטים כדוגמת "קיק אס" ו"כנופיות ניו יורק". בין אנשי הצוות נמנו המעצב האמנותי ערד שאואט ("הערת שוליים") והצלם גיורא ביח.

ביקורות עריכה

הסרט זכה לאהדת המבקרים הן בישראל והן ברחבי העולם והשתתף בפסטיבלים נחשבים.[2] אורי קליין (הארץ) כתב כי הסרט מעיד על עשייה קולנועית מיומנת וכי הוא מהווה "אבן דרך משועשעת בתולדות הקולנוע הישראלי". שמוליק דובדבני (ynet) כתב על הסרט כי הוא "יצירה מסוגננת להפליא, משובצת בקטעי הומור שחור עסיסיים, וכזו שממצבת את קשלס ופפושדו בחזית עושי הסרטים בארץ". במאי הקולנוע קוונטין טרנטינו הגדיר את הסרט "כטוב ביותר בשנה החולפת" בפסטיבל הסרטים של פוסן, ואף עזר בהפצתו ברחבי העולם.[3][4]

מועמדויות וזכיות בפרסים עריכה

הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר ובפרס התסריט המצטיין בפסטיבל "פנטסיה" במונטריאול. הסרט היה מועמד ל-11 פרסי אופיר, מתוכם זכה בחמישה, בקטגוריות: הצילום, העיצוב האמנותי, המוזיקה, הפסקול והאיפור. ב-26 ביוני 2014 זכה הסרט בפרס סאטורן לסרט הזר הטוב ביותר ולפסקול הטוב ביותר.[5]

לקריאה נוספת עריכה

  • פבלו אוטין, שיעורים בקולנוע - שיחות עם יוצרות ויוצרים ישראלים, הוצאת אסיה, 2017, הפרק "מי מפחד מהזאב הרע / שיחה עם אהרון קשלס ונבות פפושדו".
  • עידו רוזן. פחדים לאומיים בסרטי האימה בקולנוע הישראלי. עבודת גמר לשם קבלת תואר M.A. אוניברסיטת תל אביב, 2017.
  • Ido Rosen. "National Fears in Israeli Horror Films." Jewish Film & New Media 8.1 (2020): 77-103

קישורים חיצוניים עריכה

ביקורות

הערות שוליים עריכה

  1. ^ טומי מל, "מי מפחד מהזאב הרע": ישראל מדממת החוצה, באתר ynet, 25 באפריל 2013
  2. ^ ישי קיצ'לס (ישראל היום), 16 באוגוסט 2013
  3. ^ מערכת ערוץ התרבות, ‏בזכות טרנטינו: "מי מפחד מהזאב הרע" כובש את העולם, באתר ‏מאקו‏, 6 בנובמבר 2013
  4. ^ Quentin Tarantino Calls Israeli Thriller ‘Big Bad Wolves’ the “Best Film of the Year”‎
  5. ^ ynet, "מי מפחד מהזאב הרע" זכה בסאטורן, באתר ynet, 27 ביוני 2014
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מי_מפחד_מהזאב_הרע_(סרט)&oldid=38459985"