מכנף נאה
מִכְנָף נָאֶה (שם מדעי: Tipuana tipu (Benth.) Kuntze, קרוי גם Rosewood או Tipa) הוא עץ נשיר מותנה, יחיד בסוגו בעולם ממשפחת הקטניות (Fabaceae Juss.)[2][3]. בישראל הוא עץ תרבות גדול המאופיין בפרחיו הצהובים ובתרמיליו שמצוידים בכנף רחבה בעלת עורקים בולטים (מכאן שמו העברי). מכנף נאה שויך בעבר למשפחת פרפרניים (Papilionaceae). משפחה זו בוטלה ואוחדה עם משפחת הקטניות (Fabaceae) ברשימה הטקסונומית (APG III) בשנת 2009.
 מכנף נאה
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו־פסיגיים קדומים |
| סדרה: | קיטניתאים |
| משפחה: | קטניות |
| תת־משפחה: | פרפרניים |
| סוג: | מכנף |
| מין: | מכנף נאה |
| שם מדעי | |
 Tipuana tipuKuntze, 1914 | |
הוא קיבל את שמו מצורת פירותיו, הדומה לכנף. מקור שמו המדעי משמו בארץ מוצאו.
מאפיינים עריכה
מכנף הנאה הוא עץ גבוה, בעל קצב מהיר, בעל מערכת שורשים שטוחה (שמרימה מדרכות), גזע יחידי וצמרת מעוגלת ורחבה מאוד ולעיתים פרועה (22 מ'). העץ יכול להיתמר לגובה של בין 12 עד 15 מטרים ולהתפרס לרוחב של כ-12 מטרים. תקופת השלכת קצרה בחודשים אפריל-מאי. הלבלוב בחודש מאי והפריחה בחודש יוני. הבשלת הפירות בקיץ ונשירתם בראשית עונת החורף. הוא זקוק לשמש מלאה. הוא מעדיף חום, אינו צורך מים רבים ומתאים לכל סוגי הקרקע.
השורשים שטוחים (צומחים לצדדים ולא לעומק) והם עלולים להרים מדרכות ולפגוע ביסודות של מבנים.
הגזע זקוף ונוטה לעקמומיות עבה וצבעו חום-אפור בהיר, קליפתו מחוספסת וחרוצה. בסביבת גידולו הטבעית והמיוערת, למכנף הנאה גזע מרכזי אחד המתפצל למספר גזעי משנה בגובה של כמה עשרות מטרים. כאשר הוא נשתל כעץ נוי בשטחים פתוחים יותר, הוא נוטה לפתח גזעי משנה כבר בגובה הקרקע, אם הוא לא נגזם כראוי.
הענפים ארוכים, גמישים ונוטים כלפי מטה וקליפתם מחוספסת.
הלוואים קטנים, אינם קוצניים ונשירים.
העלים, שאורכם כ-20 ס"מ, מסורגים, ירוקים, מנוצים ובעלי 7 עד 15 זוגות עלעלים. בקצה העלה המנוצה יש עלעל בודד. ציר העלה דק והעלעלים סגלגלים או מעוגלים (בצורת אליפסה), שפתם תמימה, צבעם ירוק בהיר ואורכם כ-3.7 ס"מ.
הפרחים דו-מיניים, בלתי נכונה, פרפרניים (בצורת לוע של אריה), ריחניים, צופניים ומושכים דבורים. הם ערוכים באשכולות או במכבדים (תפרחות מסועפות) בקצות הענפים. בכל תפרחת כ-10 פרחים.
הגביע גלילי ו-5 שיניו קצרות ורחבות.
הכותרת פרפרנית, צבעם צהוב בהיר או ארגמני בהיר. 5 העלים מפורדים, מפרש הכותרת גדול סגלגל או עגלגל ובבסיסו כתם אדמדם-חום. המשוטים גדולים בהרבה מהסירה.
האבקנים, שמספרם 10 מאוחים לצינור הסדוק (השסוע) בחלקו העליון.
השחלה עילית בת עלה שחלה אחת ומגורה אחת. השליה עוברת לאורך תפר הבטן של השחלה.
הפרי כנפית - תרמיל בלתי נפתח, בעל עוקץ וכנף קרומית, רחבה ושטוחה שעורקיה בולטים מאוד וגודלה 3 עד 5 ס"מ. הפרי נושר בצורה סיבובית מהעץ. פריו של העץ הוא זרע עטוף במעטה סיבי וקשה המתרחב למבנה דמוי כנף (ומכאן שמו). כאשר הפרי מבשיל הוא מתייבש וצבעו משתנה מירוק לחום. הוא נושר מהעץ בצורת סחרור. מבנה הזרע לכאורה, מאפשר לרוח לשאת אותו למרחקים ניכרים מהעץ. אבל, בגלל כובד הזרע מרבית הפירות נושרים בקרבת עץ האם ובצילה ובדרך-כלל אינם מתפתחים לעץ.
הזרעים 1 עד 3 בקצה הקרוב לעוקץ התרמיל. הם נובטים בקלות.
בית גדול ותפוצה עריכה
מקורו של המכנף הנאה הוא מצפון בוליביה עד דרום ארגנטינה, שם הוא מצוי ביערות הגלריה של האנדים, כמעט בכל התנאים המצויים שם – מגובה פני הים עד גובה 2,900 מטר, באזורים יבשים יחסית ובאזורים שכמות הגשם השנתית בהם מגיעה ל־2,500 מ"מ. הוא מעדיף אדמות מנוקזות היטב, אך אינו בוחל גם באזורים אחרים. הוא עמיד גם למגוון טמפרטורות ומסוגל לשרוד גם כשהטמפרטורה צונחת ל־5 מעלות מתחת לאפס.
צמיחתו המהירה של העץ הופכת אותו לבחירה מועדפת לתוכניות ייעור מחדש, למניעת סחף וכשובר רוח. הוא נחשב לצמח אור מלא, עמיד בקרה, בשרב, בגיר ובמליחות. בישראל הוא גדל בכל האזורים ובקרקעות שונים. הריבוי באמצעות זרעים באביב ובקיץ[4]. בדומה לצמחים אחרים ממשפחת הקטניות, מכנף נאה סופח חנקן בשורשיו, והדבר הופך אותו למטייב קרקעות. המכנף הנאה הוא אחד מצמחי המספוא העיקריים בבוליביה, ויתרונו העיקרי הוא העובדה שהוא אחד המקורות היחידים למספוא בעונת החורף היבשה. העץ המופק ממנו הוא איכותי, ומשמש לבניית רהיטים ולהפקת עץ ופחם לבערה.
המכנף הנאה משמש כעץ נוי בכל רחבי העולם. העץ הובא לארץ ישראל בשנת 1911, עת ניטע במושבה מגדל על ידי אוטו ורבורג. הוא נקלט היטב ונפוץ כעץ נוי בעיקר בשנות השבעים והשמונים של המאה ה־20. במהדורה הראשונה של ספר הצמחים הפולשים בישראל (2010 עמוד 46-47) הוא הוגדר כצמח מאוזרח בישראל ברמת איום 1. היות שהוא הוכנס לרשימת העצים הפולשים עלה עליו הכורת ואף הפסיקו לשתול אותו. במהדורה השנייה והמורחבת מכנף נאה הוסר מרשימת העצים הפולשים כי הוא אינו מהווה סכנה למערכות האקולוגיות בישראל[5].
תמונות נוספות עריכה
-
פריחת המכנף הנאה -
עלים ופירות צעירים של מכנף נאה -
עץ מכנף נאה בפריחתו בצד דרך -
פרי בתקריב -
פרחי מכנף נאה שנשרו ומכסים את מרפסת הכניסה לבית -
קישורים חיצוניים עריכה
- מכנף נאה, באתר ITIS (באנגלית)
- מכנף נאה, באתר NCBI (באנגלית)
- מכנף נאה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- מכנף נאה, באתר Tropicos (באנגלית)
- מכנף נאה, באתר GBIF (באנגלית)
- מכנף נאה, באתר The Plant List (באנגלית)
- מכנף נאה, באתר IPNI (באנגלית)
- מכנף נאה באתר ספריית הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים
הערות שוליים עריכה
- ^ מכנף נאה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Tipuana tipu, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 6-2022
- ^ Tipuana tipu, POWO (2022). "Plants of the World Online. Published on the Internet, 2022
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 212
- ^ ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, הצמחים הפולשים בישראל, מהדורה שנייה מורחבת ומעודכנת, ירושלים: דן פרי, 2019, עמ' 77