מלחמת העצמאות של שוודיה
מלחמת העצמאות השוודית (שוודית: Befrielsekriget "מלחמת השחרור"), הייתה מלחמת אזרחים, שבמהלכה הצליח האציל השוודי גוסטב ואסה להדיח את כריסטיאן השני, מלך דנמרק מתפקידו כעוצר איחוד קאלמאר. ואסה הוכתר כמלך החדש של שוודיה ב-6 ביוני 1523 בעיר סטראנגס. בשנת 1522 הצטרפה העיר ההנזית לובק, לצד השוודים במלחמה. לאחר כיבוש סטוקהולם ביוני 1523 שוודיה הוכרזה רשמית כמדינה עצמאית, ובספטמבר אותה שנה שוחררה גם פינלנד השוודית. באמנת מאלמה שנחתם ב-1 בספטמבר 1524, שוודיה התנתקה רשמית מאיחוד קאלמאר.
 | ||||||||||
| גוסטב ואסה וצבאו צועדים אל תוך העיר סטוקהולם לאחר כניעתה | ||||||||||
| מלחמה: מלחמות שוודיה-דנמרק | ||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 1521–1523 (כשנתיים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | סקנדינביה | |||||||||
| תוצאה | אמנת מאלמה: עצמאות שוודיה, פירוק איחוד קאלמאר, וויתור שוודיה על תביעותיה על חבלי גוטלנד, סקונה, הלנד ובלקיניה | |||||||||
| ||||||||||
רקע עריכה
כריסטיאן השני, מלך דנמרק ובעל בריתו, הארכיבישוף השוודי גוסטב טרול, נצר למשפחת אצילים בולטת שתמכה באיחוד, ניסו לחסל את מפלגת סטור הבדלנית בקרב האצולה השוודית על ידי הוצאה להורג של מספר גדול מהם במרחץ הדמים בסטוקהולם. המלך לא היה פופולרי גם בשל הטלת מיסים גבוהים על האיכרים. יתר על כן, אצילים ופשוטי העם גרמנים ודניים החזיקו ברוב הטירות השוודיות וזה עורר את האצילים השוודים.
כלכלה עריכה
ברקע היה מאבק כוחות כלכלי על תעשיית הכרייה והמתכת בברגסלגן (אזור הכרייה העיקרי של שוודיה במאה ה-16) שהוסיף משאבים כספיים גדולים הרבה יותר ליכולת הצבאית, אך גם לתלות חזקה, לסכסוך שכבר נמשך עשרות שנים על איחוד קאלאמר. מאבק כלכלי, בו מומנו הצדדים על ידי:
- יעקב פוגר (תעשיין עשיר ביותר בתעשיית הכרייה והמתכת ביבשת) שניסה השתלטות עסקית לא ידידותית על ברגסלאגן, בעל ברית עם האפיפיור לאו העשירי (עם הארכיבישוף השוודי גוסטב טרול) ומקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה עם כריסטיאן השני, מלך דנמרק / נורווגיה, בטענה שהוא מלך האיחוד (גם בשוודיה), שם נישואיו בשנת 1515 עם איזבלה מאוסטריה אישרו את הברית.
- ברית ערי הנזה (כולל העיר החופשית ליבק) אשר החזיקו בפועל מונופול סחר בשוודיה באזור ברגסלאגן, ושיתפו פעולה עם העוצרים של שוודיה סטן סטורה הצעיר ומאוחר יותר גוסטב ואסה, אשר גרם להם להיות תלויים מאוד על ברית ערי הנזה.
כיבוש שוודיה המתוכנן על ידי כריסטיאן השני, עם השתלטותו המיועדת של פוגר על הענף בברגסלאגן, מומן בנדוניה גדולה מאוד, עבור אשתו של כריסטיאן השני, במימון פוגר. מאוחר יותר פרש פוגר מהקרב בשנת 1521 לאחר שהפסיד לגוסטב ואסה בקרב ווסטראס (והשליטה על הספנות מברגסלאגן). לפיכך, כריסטיאן השני איבד את המשאבים לנצח במלחמה נגד גוסטב ואסה, אך גם איבד את המשאבים כדי לשמור על מעמדו בדנמרק (נגד פרדריק הראשון, מלך דנמרק 1523).
הגידול החד במימון והתלות הכספית גרמו לכך שלעיתים הצדדים יוכלו לעמוד בקצב גדול יותר של שכירי חרב יקרים, מה שמסביר את התנודדות הכוח ושינויים מהירים במצב במהלך המלחמה. העלויות היו משמעותיות ואחרי ניצחון כריסטיאן השלישי, מלך דנמרק עם גוסטב ואסה בנקמת הדם של הרוזן בסקאניה ודנמרק בשנת 1536, הכסף נעלם, והשפעת הכנסייה הקתולית וליגת ערי הנזה במדינות הנורדיות נגמרה.
במהלך המלחמה שוודיה הצטרפה לרפורמציה הפרוטסטנטית, ועל ידי הלאמת הכנסיות ורכושן יכלה לממן את הוצאות המלחמה.
המלחמה גם שחררה את שוודיה מתלות כלכלית ופוליטית בינלאומית ומהשפעת אויבים גלויים. עצמאות שנמשכה עד כה במשך 500 השנים האחרונות (ביטחון / שלום מקומי מאז 1523, ללא צבאות זרים על אדמתה למעט באזורי גבול ושלום כללי במשך 200 שנה מאז 1814). מלחמת שחרור זו נתפסת על ידי השוודים בהערכה רבה כשורש העצמאות הפוליטית והכלכלית, המבנה והארגון של החברה שלה כיום. נתפס על ידי השוודים כ"שינוי פרדיגמה" לאומי שבו יסודות השקפות החברה השתנו באופן קיצוני למה שהן כיום.
אירועי המלחמה עריכה
המרד עריכה
בשנת 1520, גוסטב ואסה נסע למחוז השוודי דלרנה, במסווה של איכר כדי להימנע מגילוי על ידי הסיירים של המלך כריסטיאן. בדצמבר הגיע גוסטב ואסה לעיר מורה, שם ביקש מהאיכרים את עזרתם במרד נגד כריסטיאן השני. האיכרים סירבו לבקשתו, ולכן גוסטב ואסה החליט לנסוע צפונה כדי למצוא אנשים שיתמכו במרד שלו. זמן קצר לאחר מכן הגיעו כמה פליטים למורה, שם סיפרו לאיכרים על האכזריות של כריסטיאן השני ואנשיו. אז החליטו אנשי מורה למצוא את גוסטב ואסה ולהצטרף למרד שלו. הם שלחו שני גולשים מיומנים למצוא אותו, ואכן הם מצאו אותו בסלן. השליחים וגוסטב חזרו למורה, שם בערב ראש השנה, 1521, מונה גוסטב ואסה ל"הוביצמן" (מפקד) על ידי שליחים מכל הקהילות בצפון דלרנה.
בפברואר יצא גוסטב ואסה ממורה עם כמאה איש וכבש את קופרברג. זמן קצר לאחר מכן הצטרפו האיכרים של ברגסלאגן למרד. צבאו של גוסטב ואסה גדל כעת ליותר מ-1,000 איש.
כשהידיעה על המרד השוודי הגיעה לכריסטיאן השני, הוא שלח כוח של לנדקנכטן לרסק את המרד. באפריל 1521 התעמתו כוחות האיחוד עם אנשיו של גוסטב ואסה במעבורת ברוננבק, וצבא המלך נמחץ. ניצחון זה שיפר מאוד את המורל של המורדים השוודים. בדלרנה הוקם מנטה חירום במטרה לייצר את מטבעות הנחושת הדרושות למימון המלחמה.
צבא המורדים המשיך דרומה לווסטראס, אותה כבשו. כאשר דברי ההצלחה של גוסטב ואסה התפשטו ברחבי שוודיה, תומכי משפחת סטור החליטו להצטרף למרד. עד סוף אפריל 1521, גוסטב ואסה שלט ב-דלרנה, Gästrikland, Närke, ו-Västmanland. כתוצאה מהצלחותיו הצטרפו תומכים רבים לצבאו. מרידות נוספות התרחשו בחלקים נוספים של שוודיה, כמו במחוזות סמולנד ווסטרגוטלנד שביטאלנד. מנהיגי האצולה של יטאלנד הצטרפו לכוחותיו של גוסטב ובאוגוסט, בודסטנה, הם הכריזו עליו כעל עוצר שוודיה.
בחירתו של גוסטב כעוצר גרמו לאצילים שוודים רבים, שעד אז נותרו נאמנים למלך כריסטיאן, לחצות את הקווים. חלק מהאצילים, שעדיין נותרו נאמנים למלך הדני, בחרו לעזוב את שוודיה, בעוד שאחרים איבדו את חייהם. כתוצאה מכך, איבדה המועצה המלכותית של שוודיה רבים מחבריה הוותיקים שהוחלפו בתומכיו של גוסטב. רוב הערים הבצורות והטירות נכבשו על ידי אנשיו של גוסטב, אך המעוזים המוגנים ביותר, כולל סטוקהולם, נותרו עדיין בשליטה דנית. ב-1522, לאחר משא ומתן בין אנשיו של גוסטב לבין נציגי העיר ליבק, הצטרפה העיר ההנזאית למלחמה כנגד דנמרק. חורף 1523 עמד בסימן של תקיפת הכוחות המשותפים באזורים שבשליטת הדנים והנורווגים בסקונה, בהאלנד, בבלקיניה ובבוהוסלן. במהלך החורף, הודח כריסטיאן השני והוחלף בפרדריק הראשון. המלך החדש תבע בגלוי את הכתר השוודי לעצמו וקיווה שליבק תנתק את קשריה עם המורדים השוודים. העיר הגרמנית, שהעדיפה שוודיה עצמאית על פני איחוד קאלמאר חזק בשליטת דנמרק, ניצלה את ההזדמנות והפעיל לחץ על המורדים. העיר רצתה להבטיח לעצמה זכויות סחר עתידיות וכן ביטחונות להלוואות שהיא העניקה למורדים. המועצה המלכותית וגוסטב הבינו שתמיכתה של ליבק היא חיונית. כתוצאה מכך החליטה המועצה לבחור בגוסטב כמלך.
בחירה כמלך עריכה
בחירתו הטקסית של גוסטב אריקסון כמלך שוודיה התקיימה כאשר מנהיגיה של שוודיה התכנסו בסטרנגנס ביוני 1523. עם בחירתו של גוסטב על ידי חברי המועצה, הוא נועד עם שני הנציגים של ליבק. הנציגים הגרמנים תמכו במינוי ללא היסוס וקבעו שזהו רצון האל. גוסטב הצהיר שהוא חייב להיכנע לרצון ההשגחה העליונה. בפגישה עם המועצה המלכותית, הוא הכריז על הסכמתו לקבל על עצמו את המינוי. בטקס שהתקיים לאחר מכן, בהנהגתו של הדיאקון של סטרנגנס, נשבע גוסטב את השבועה המלכותית. ביום המחרת הוכרז גוסטב כמלך, אם כי הוא עדיין לא הוכתר. ב-1983, לזכרו של יום זה, ה-6 ביוני, הוכרז יום זה כחג הלאומי של שוודיה.
כיבוש סטוקהולם עריכה
זמן קצר לאחר האירועים ב-1523 בסטרנגנס, הוצא מכתב הרשאה לליבק ולבעלות בריתה בברית ערי הנזה, שכעת שוחררו מתשלום מכסים בסחר שלהן עם שוודיה. הסכם, שנוסח על ידי נציגיה של ליבק, נחתם עם המגינים הדנים בסטוקהולם. ב-17 ביוני נכנסו המורדים לעיר הבירה. בחג אמצע הקיץ, נכנס המלך גוסטב בהדרת כבוד לשער הדרומי של העיר. החגיגות שנערכו לאחר מכן, כולל מיסת הודיה בקתדרלת סטוקהולם, נוהלו על ידי פדר יקובסון. גוסטב היה יכול כעת להיכנס לתפקידו בטירת שלושת הכתרים.
סוף המלחמה עריכה
אחרוני הנאמנים לכריסטיאן החזיקו עדיין במצודות בפינלנד, אז עדיין חלק משוודיה. במהלך קיץ וסתיו 1523 נכנעו כולם. ב-24 באוגוסט 1524 הגיע גוסטב למאלמה כדי להשיג הסכם עם פרדריק מלך דנמרק. ב-1 בספטמבר 1524 נחתמה אמנת מאלמה, שבה שוודיה התנתקה מאיחוד קאלמאר. בהסכם מאלמה היו הן צדדים שליליים והן צדדים חיוביים מבחינתו של גוסטב. משמעותו של ההסכם היה שממלכת דנמרק-נורווגיה הכירה בשוודיה העצמאית. תקוותיו של גוסטב להשיג לעצמו מחוזות נוספים (יטאלנד ובלקיניה), עלו בתוהו. ההסכם סימן את קיצה של מלחמת העצמאות השוודית.
קישורים חיצוניים עריכה
- מלחמת העצמאות השוודית (בשוודית)