מלחמת הקסטלמארזים
מלחמת הקסטלמארזים (באיטלקית: Guerra castellammarese), הידועה גם בשם מלחמת העולם של המאפיה, הייתה מאבק דמים בין צוותו של ג'וזפה מסרייה לבין צוותו של סלבטורה מרנזנו על השליטה במאפיה האמריקאית בניו יורק בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20. המלחמה נקראת כך על שם העיירה קסטלמארה דל גולפו בסיציליה, שם נולד מרנזנו. המלחמה הייתה אחד האירועים החשובים בתולדות הפשע המאורגן בארצות הברית, והסתיימה עם חיסולו של ג'וזפה מסרייה ב-15 באפריל 1931, והכתרתו של מרנזנו ל"בוס כל הבוסים" (מאיטלקית: capo di tutti capi) - המנהיג העליון של המאפיה. למרות זאת, זמן קצר לאחר ניצחונו, נרצח מרנזנו על ידי לאקי לוצ'יאנו. לאחר הרצח, החליטו לוצ'יאנו וחברו מאיר לנסקי להקים את המועצה, גוף בו יושבים הבוסים של חמש המשפחות של המאפיה האמריקאית ותפקידה למנוע מלחמות דומות ולתכלל את הפעילות הפלילית של כלל הארגונים.
| תאריכי הסכסוך | פברואר 1930 – 15 באפריל 1931 (כשנה ו־10 שבועות) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ניו יורק | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון הפלג של סלבטורה מרנזנו | |||||||||||||
| ||||||||||||||
  | ||||||||||||||
בעקבות מלחמה זו המאפיה האמריקאית אורגנה מחדש במבנה בו היא מחזיקה כעת, כאשר מרנזנו נחשב האב המייסד של שיטת חמש המשפחות, ולאקי לוצ'יאנו המייסד של המועצה. בזכות שיטה ארגונית זו הפכה המאפיה האמריקאית לאחד מארגוני הפשע החזקים בעולם.
הרקע למלחמה עריכה
מתחילת שנות ה-20 של המאה העשרים עמד ג'וזפה מסרייה בראש עולם הפשע המאורגן של האיטלקים בניו יורק. הוא צבר את כוחו במשך העשור, כאשר בסופו כבר היה השליט הבלתי מעורער של המאפיה, הרבה הודות לחיסולים הרבים שביצע. כאשר עלה בניטו מוסוליני לשלטון באיטליה ב-1922, הוא החל לרדוף את המאפיה הסיציליאנית - דבר שגרם לרבים מהמאפיונרים הצעירים (שרובם היו מבני קסטלמארה דל גולפו) להגר לארצות הברית. זמן קצר לאחר הגירתם של הצעירים, נוצר בניו יורק פלג של המאפיה הסיציליאנית ששאף להדיח את מסרייה משלטונו. ב-1925, החליט הבוס הגדול של המאפיה בסיציליה - דון קאשו פרו, להרחיב את עסקיו ולשלוט גם על הארגון שפעל בניו יורק. לשם פעולה זו, הוא שלח לארצות הברית את סלבטורה מרנזנו, שכבר אז נחשב לבכיר מאוד בארגון. מרנזנו התיישב בברוקלין, שם כבר התמקמו חבריו מספר שנים קודם לכן, והחל לנגוס בשליטתו הבלעדית של מסרייה.
מהצד השני של המערכה ניצב לאקי לוצ'יאנו, מאפיונר צעיר ששימש כמפקד במשפחת מסרייה. לוצ'יאנו שגדל במנהטן, טיפח קשרים עם אנשים רבים בעולם התחתון הניו-יורקי, כשרובם היו בכלל יהודים ואירים. מסרייה, שהיה שייך לדור המאפיונרים הישן (כונו "הפיטים המשופמים" בשל שפמיהם המטופחים), התנגד ליצירת קשר עם מאפיונרים שאינם איטלקים - גישה שלוצ'יאנו וחבורתו (שכונו "הטורקים הצעירים") לא הסכימו לה. בנקודה זו, הפכה מלחמת הקסטלמארזים בראש ובראשונה למאבק בין-דורי, ורק לאחר מכן למאבק שליטה בין מסרייה למרנזנו. הטורקים הצעירים, שרצו להרחיב את עסקיהם ונעצרו על ידי הבוסים המבוגרים, החליטו לרקום בריתות עם שני הפלגים ושאפו להשתלט על אחד מהם.
מהלך המלחמה עריכה
המערכה הראשונה עריכה
המלחמה החלה בשני אירועים שונים שקרו בפברואר 1930. הראשון היה הוראתו של מסרייה להרוג את גספר מילאזו, שבאותם ימים שימש כנשיא סניף דטרויט של האיחוד הסיציליאני והיה חבר בפלג הקסטלמארזים. ההוראה לרצח הגיעה משום שמילאזו חבר לג'ו איילו (נשיא סניף שיקגו של האיחוד הסיציליאני), שהיה יריבו של אל קפונה - בן בריתו של מסרייה. האירוע השני היה רציחתו של גאטנו ריינה בפקודת מסרייה. ריינה, ששימש כחבר בכיר בצוותו של מסרייה, נחשד על ידו בבגידה לכיוונם של הקסטלמארזים ועל כן החליט להרוג אותו. מסרייה שלח למשימה את ויטו ג'נוביז, שירה בריינה מחוץ לביתו שברובע הברונקס. הרצח הסתבר כטעות טקטית של מסרייה, משום שכל בני משפחתו של ריינה העבירו את תמיכתם למרנזנו והקסטלמארזים.
מספר חודשים לאחר מכן, ביולי של אותה שנה, נרצח קורבן נוסף מפלג הקסטלמארזים. היה זה ויטו בונוונטרה - מראשי המחנה הקסטלמארי ואחד מאנשיו הקרובים של מרנזנו. החיסול, שהגיע בהוראתו של ג'וזפה מורלו, היווה הצלחה גדולה בקרב המחנה של מסרייה, שחשב שפעולה זו תרגיע את הקסטלמארזים ותסיים את המלחמה.
המערכה השנייה עריכה
חודש לאחר רציחתו של בונוונטרה, יצאו הקסטלמארזים לפעולת נקם. הם רצחו את ג'וזפה מורלו, שהיה אחד מהמאפיונרים המכובדים באותה תקופה ומתכנן הרצח של בונוונטרה, במשרדו במזרח הארלם. שבועיים לאחר מכן, ספג מסרייה מכה נוספת, כאשר ג'וזף פינזולו - האיש שמונה למפקד במקומו של גאטנו ריינה, נרצח על ידי אנשיו של ריינה. למרות המכה הקשה שספג, תגובתו של מסרייה הגיעה במהירות. באוקטובר 1930, הוא הורה לחסל את ג'ו איילו, ששימש כאיש הקשר של הקסטלמארזים בשיקגו. רציחתו של איילו הייתה גם חלק ממלחמת הכנופיות בשיקגו, כשלאחר הרצח התייצב אל קפונה - בן בריתו של מסרייה, כשליט של העולם התחתון בעיר.
המערכה השלישית עריכה
בנובמבר 1930, תכננו הקסטלמארזים לפגוע נואשות במסרייה, כנקמה על רציחתו של ג'ו איילו. הם רצחו את אלפרד מינאו וסטיב פרג'ינו, שני מאפיונרים בכירים בצבאו של מסרייה. בעקבות הרצח, החל גל עריקה מהכנופיה של מסרייה לזו של מרנזנו והקסטלמארזים. בפברואר 1931 נרצח ג'וזף קטניה - בכיר נוסף בארגון של מסרייה, שהחל לחשוד כי יש בוגד בתוך המחנה שלו. מסרייה שם את האצבע המאשימה על לוצ'יאנו, והחליט להרוג אותו. לוצ'יאנו נחטף על ידי אנשיו של מסרייה, נדקר עשרות פעמים והושלך לחוף הים כדי להתבוסס בדמו.
למרות הפציעה הקשה, לוצ'יאנו שרד את ניסיון ההתנקשות, ואחרי מספר שבועות בבית החולים הוא שוחרר לביתו. כשחזר לביתו הוא קיבל דיווח ממאיר לנסקי שמסרייה הוא זה שניסה להורגו, ובנוסף הוא זכה לכינוי "לאקי", בזכות המזל שהשאיר אותו חי.
המערכה הרביעית עריכה
מיד עם חזרתו לפעילות, נפגש לוצ'יאנו עם מרנזנו והציע לחסל את מסרייה, בתמורה לשליטה במשפחת מורלו-טרנובה - משפחתו של מסרייה שהייתה הגדולה ביותר במאפיה בארצות הברית. מרנזנו שקיווה לסיים את המלחמה, הסכים להצעה ושלח את לוצ'יאנו לפעולה. בימים המעטים שבין ההחלטה להתנקשות, ניסה מסרייה להגיע להסכם שלום עם הקסטלמארזים, אך אלו סירבו.
ב-15 באפריל 1931, נפגשו לוצ'יאנו ומסרייה במסעדה בקוני איילנד, כביכול על מנת להרגיע את היחסים ביניהם. בזמן הישיבה, נכנסו למסעדה אנשיו של לוצ'יאנו (בהנהגתו של באגסי סיגל), והחלו לירות לכיוונו של מסרייה. לפי האגדה, באותו הזמן שהה לוצ'יאנו בשירותים. מיד לאחר הרצח, ברחה החבורה ומעולם לא נתפסה. רצח זה סימל את סיומה של מלחמת הקסטלמארזים ואת ניצחונו של סלבטורה מרנזנו.
רציחתו של מרנזנו עריכה
מספר ימים לאחר ניצחונו, הבין מרנזנו שכדי לשמור על יציבות יש צורך בהקמת מסגרת מסודרת שתפעל ותתנהל כמו המאפיה בסיציליה. בנוסף, החליט מרנזנו ליצור את מבנה המאפיה האמריקאית כמו שהיא מוכרת כיום: בוס, סגן, קונסיליירי (יועץ), קאפו וחיילים. לעצמו הוא נתן התואר "Capo di tutti capi" - בוס כל הבוסים. הוא כינס ישיבה גדולה כדי לחגוג את ניצחונו, ובה הגדיר את חמש המשפחות של ניו יורק וראשיהן, ראשי המשפחות היו: לוצ'יאנו, שקיבל את השליטה בארגון של מסרייה, אלברט אנסטסיה, ג'וזף בוננו, טומי לוצ'זה, וג'וזף פרופצ'י.
מהר מאוד החל מרנזנו לחשוש מלוצ'יאנו והבין שהפתרון היחיד שבו יוכל לשמור על תוארו הרם, יהיה לרצוח אותו. לוצ'יאנו, שהיה המאפיונר בעל הקשרים הרבים ביותר, שמע על תוכניתו של מרנזנו והחליט להקדימו. בספטמבר 1931, חצי שנה בלבד לאחר סיום מלחמת הקסטלמארזים, נרצח סלבטורה מרנזנו במשרדו שבמנהטן על ידי ארבעה מחבריו של לוצ'יאנו.
לאחר הרצח, החליטו לוצ'יאנו (שהיה לבוס החזק ביותר בניו יורק) ולנסקי להקים את מועצת המאפיה, שתפקידה היה להשליט סדר במשפחות, למנוע מלחמות ביניהן ולהפוך את המאפיה לארגון ממוסד כמו חבריהם בסיציליה. תחת קורת גג אחת ובחסות לוצ'יאנו, התאחדו חמש המשפחות מניו יורק שגיבש מרנזנו ביחד עם משפחות נוספות מכל רחבי ארצות הברית למוסד מאורגן ומסודר.
התייחסויות בתרבות הפופולרית עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- Carl Sifakis, The Mafia Encyclopedia, New York: Checkmark Books, 2005, ISBN 9780816056958
- Selwyn Raab, Five Families: The Rise, Decline, and Resurgence of America's Most Powerful Mafia Empires, St. Martin's Griffin, 2006, ISBN 9780312361815
- David Critchley, The Origin of Organized Crime in America: The New York City Mafia, 1891-1931, New York: Routledge, 2008, ISBN 9780415990301
- Mike Dash, The First Family: Terror, Extortion, Revenge, Murder and The Birth of the American Mafia, New York: Ballantine Books, 2010, ISBN 9780345523570