מנשה קדישמן
מנשה קדישמן (21 באוגוסט 1932 – 8 במאי 2015) היה צייר ופסל ישראלי, חתן פרס ישראל בתחום הפיסול.
 | |
| מנשה קדישמן (1954) | |
| לידה |
21 באוגוסט 1932 תל אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
8 במאי 2015 (בגיל 82) תל אביב-יפו, ישראל  |
| לאום | ישראלי |
| מקום לימודים | |
| תקופת הפעילות | 1947–2015 (כ־68 שנים) |
| תחום יצירה | ציור, פיסול |
| זרם באמנות | אמנות מושגית, פוסטמודרניזם |
| יצירות ידועות | ציורי כבשים, פסל התרוממות |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (1995) פרס אויגן קולב לגרפיקה ישראלית (1981) פרס קרן מנדל ואווה פונדיק לאמנות ישראלית (1984) פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול  |
|
www | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
מנשה קדישמן נולד בתל אביב לבלהה ובן-ציון קדישמן. למרות הרוח החלוצית של המשפחה, הייתה בבית אווירה תומכת לעיסוק באמנות. אביו נהג ליצור, כתחביב, חיתוכי אלומיניום בנושאי חלוצים. בנעוריו למד קדישמן ציור אצל אהרון אבני. לאחר מכן למד פיסול אצל משה שטרנשוס. במקביל היה קדישמן פעיל בתנועת הנוער "גורדוניה" (התנועה המאוחדת). בשנת 1950 נפטר אביו. קדישמן סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר המקצועי ע"ש מקס פיין בתל אביב.[1] עם גיוסו לצה"ל הצטרף ליחידת הנח"ל הראשונה, שהוקמה באותה עת. קדישמן הוצב בקיבוץ מעיין ברוך שבאצבע הגליל. הוא היה רועה צאן, דבר שהשפיע רבות על יצירותיו. זכרונותיו כרועה מתועדים וערוכים בדייקנות ברישומי פחם ועיפרון. התוכן בדרך כלל עוסק בכבשים. הכבשים צוירו בעיקר בסביבת גבול ישראל, גדרות תיל. מה שהשפיע עליו ביותר זו העובדה שגם הכבשים למעשה מוגבלות בגבול בינלאומי.
בשנים 1947–1950 למד פיסול אצל משה שטרנשוס, לאחר מכן אצל רודי להמן. היה חבר קיבוץ יזרעאל מספר שנים, אולם נאלץ לעזוב כי הקיבוץ סירב לממן את לימודיו האקדמיים. בשנים 1959–1960 בסט. מרטינ'ס סקול אוף ארט (אנ') אצל אנתוני קארו (אנ') (למד שם יחד עם בוקי שוורץ), ובסלייד סקול; שני המוסדות בלונדון. בשנות ה-60 חי ויצר בלונדון ואף החל להצליח שם.
בשנת 1968 ייצג את ישראל בדוקומנטה בקאסל, גרמניה, ובשנת 1978 הציג בביאנאלה של ונציה 18 כבשים שעל גבן צבע כחול בשם "פרויקט הכבשים: הטבע כאמנות והאמנות כטבע". מיצג זה שוחזר במוזיאון תל אביב לאמנות בתערוכה של יצירותיו שנפתחה בדצמבר 2005 ונקראה "צייר לי כבשה". התפרסם גם בציורי דיוקנאות הכבשים הצבעוניים שלו, אותם החל לצייר בשנת 1995; מאז יצר אלפי דיוקנאות מסדרה זו.
בפסליו הוא נהג להשתמש בברזל ובחומרים נוספים כדי ליצור אמנות סביבתית אפית. בתחילתה, בשנות ה-60, נהג לפסל בסגנון מופשט על ידי שימוש בצורות גאומטריות חדות, ובהמשך פיסל גם פסלים פחות מופשטים, בהם "עקדת יצחק", פסל רחוב עשוי פלדת קורטן שנמצא בתל אביב מול מוזיאון תל אביב ובניין בית המשפט.
פסל הרחוב שלו "התרוממות" עשוי פלדה וגובהו 15 מטר. הפסל נמצא בסמוך לבית תיאטרון "הבימה" בתל אביב, והוא סימן היכר בולט של סביבתו.
בשנת תשנ"ה (1995) נבחר לחתן פרס ישראל בתחום הפיסול. בשנת 2005 הוקרן בפסטיבל ירושלים הסרט "הכבשה הכחולה" (בבימוי דני דותן ודליה מבורך) המתעד את חייו ויצירתו.
בשנים 1976–1977 שיחק בסרטים בבימויו של זאב רווח "רק היום" ו"הגונב מגנב פטור" בתפקיד המהרישי.
קדישמן היה גרוש ואב לשניים. בנו, בן, הוא צייר. בתו השחקנית מאיה קדישמן הייתה נשואה לאמן ערן שקין.
מנשה קדישמן נפטר ב-8 במאי 2015, בגיל 82, ונטמן בבית הקברות קריית שאול.[2]
הנצחה עריכה
במסגרת המיזם של עיריית תל אביב להנצחת אמנים ואנשי תרבות תושבי העיר, נקבעה לוחית זיכרון על ביתו ברחוב בר כוכבא 2.
גלריית תמונות עריכה
-
-
-
-
-
-
-
-
נגנית חליל
מכון ון ליר, ירושלים -
פרומתאוס
פלדת קורטן
מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות, תל אביב -
עקדת יצחק, אוניברסיטת תל אביב -
זוג ציפורים, רח' אסתר המלכה, תל אביב -
הפסל "שלכת" במוזיאון היהודי בברלין -
אנדרטת המחתרות רמת גן -
שני ציורים של קדישמן מוצגים בחלון ראווה של חנות בכיכר רבין.
_(4).JPG)
.jpg)
השכלה עריכה
- 1950-1947 - פיסול, עם הפסל משה שטרנשוס
- 1954 - פיסול, עם הפסל רודי להמן
- 1960-1959 - אמנות, בית הספר לאמנות "סנט מרטין", לונדון
- 1961 - אמנות, בית הספר לאמנות יפה סלייד, לונדון.
פרסים והוקרה עריכה
- 1960 - קרן התרבות אמריקה-ישראל
- 1961 - מלגה מטעם קרן סיינסבורי, לונדון
- 1967 - פרס ראשון לפיסול, הביאנאלה של פריז
- 1978 - פרס סנדברג מוזיאון ישראל, ירושלים
- 1980 - מלגה מטעם קרן תרבות אמריקה-ישראל
- 1981 - פרס אויגן קולב לגרפיקה ישראלית, מוזיאון תל אביב
- 1981 - פרס חבר השופטים, הביאנאלה הנורווגית הבינלאומית להדפס, פרדריקשטאט
- 1984 - פרס קרן מנדל פונדיק לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב
- 1990 - פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו, תל אביב
- 1995 - פרס ישראל בתחום הפיסול
- 2002 - עמית כבוד, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
אמנות במרחב הציבורי עריכה
ישראל עריכה
|
ארצות הברית עריכה
קנדה עריכהגרמניה עריכה
הולנד עריכהיפן עריכה
|
איור ספרים עריכה
- יבי, נגד שירה ומכתמים, מו"ל: רצון-טוב, ירושלים, 1979.
- יהודה אראל, דורון בא תשמע סיפור, מו"ל: י. אראל, תשמ"?
- יהודה אראל, רוני בואי תשמעי סיפור, מו"ל: י. אראל, תשמ"?
- יהודה אראל, מיכל בואי תשמעי סיפור, מו"ל: י. אראל 1989.
- שנינו אהבנו שירת כוכבים, שירים מאת אברהם חלפי, תרגם ליידיש יוסף ארליך, עיטר מנשה קדישמן, מכון הברמן למחקרי ספרות, לוד, תשנ"א 1991.
- דן מירון, מול האח השותק: עיונים בשירת מלחמת העצמאות בלויית י"ב רישומים מאת מנשה קדישמן, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992.
- חיים נגד, סיור באזור האסור, (שירים), מו"ל: תג, בת-ים, תשנ"ד, 1994.
- משה שמיר, אברהם בבוקר, עם שלושה פיתוחי מתכת של מנשה קדישמן, הוצאת אבן חושן, תשנ"ו, 1995.
- אליעזר כגן, על גדות הלתה, הוצאת תג, תל אביב, תשנ"ח, 1998.
- חיים חפר, אף מילה רעה <כמעט>, (מקאמות), הוצאת זמורה ביתן, תשנ"ח, 1998.
- יבי, מחוץ לקונצנזוס: אולי בזכות הכוסית הטובה תימנע המלחמה הבאה, שירים וכתמים, מבוא: יצחק בן אהרון, הוצאה לא ידועה, 1998.
- אליעזר כגן, גבעת המורה: 81 מרובעים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בני-ברק, 2000.
- ש. שפרה, עלילות גלגמש: סיפור הידידות...בין גלגמש המלך וידידו אנכידו..., איור ביחד עם בלהה קדישמן, הוצאת עם עובד, תש"ס, 2000.
- אריה בן-גוריון (ליקט וערך),אל תשלח ידך אל הנער: שירים ודברי הגות על העקידה, הציורים: מנשה קדישמן, כתר הוצאה לאור, ירושלים, 2002.
- שולמית חוה הלוי, אות הבל, מוציא לאור כרמל, ירושלים, תשס"ג, 2003.
- יאיר רחלי, דיור מוגן - סיפורים, הוצאת חלונות, תל אביב, תשס"ה, 2004.
- פנינה עמיר, קול ובראשית, הוצאת כרמל, ירושלים, תשס"ה, 2004.
- מנשה קדישמן מצייר הגדה של פסח, הוצאת ויצו - תנועה ציונית בינלאומית של נשים מתנדבות לשפור החברה בישראל, תל אביב, 2005.
- עשי וינשטיין, ספורי כבשים, קריית גת, קוראים, 2005.
- אבי אליאס, אלוהים ואיש שמן בג'יפ צהוב, עריכה: לאה שניר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.
- הדסה טל, שיר ערש לתינוק שכמעט, הוצאת כרמל, ירושלים, תשס"ה, 2005.
- רחל חלפי, מקלעת השמש: משירים תת-ימיים ואחרים, (1975), ועד נוסעת סמויה (1999), מסות: דן מירון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.
- בטין אמיר, כל אשר לי, (שירים), תרגום מצרפתית: אהרן אמיר, הוצאת כרמל, ירושלים, תשס"ו, 2006.
- פנינה עמית, צדפים קונכיות ומלחמה, מוציא לאור אבן חשן, רעננה, תשס"ט, 2009.
- אלעזר גלעד, אין פה דבר רק נוף, מו"ל לא ידוע, 2009.
- אמנון שמוש, גלויות מעולם האמת: הגיגים, מאמרים, אמרות כנף, הוצאת מסדה, תש"ע, 2010.
- חיים נגיד, ימינה לסמטת גן-עדן, (מבחר שירים), הוצאת ספרא, תל אביב, 2012.
- פנינה עמי, שברים - שירים, ספרא בית הוצאה לאור, איגוד כללי של סופרים בישראל, 2013.
- 'שרה יודפת, המיתר ממשיך לנגן, הוצאת סער, תל אביב, 2015.
ספרים וקטלוגים אודות יצירתו עריכה
- נורית שילה-כהן (אוצרת), מתקשרים עם קדישמן, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1979.
- אדוארד פריי (אוצר), מיתוס וגלגולו: ציור ופיסול מונומנטלי של מנשה קדישמן, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1987.
- יגאל צלמונה, מנשה קדישמן: לידה ופסלים אחרים 1990-1988, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1990.
- מארק שפס, Menashe Kadishman: Sculpture and Drawings, גלריה Annely Juda Fine Art, לונדון, 1992.
- אירית מילר, מנשה קדישמן: מרישום לפיסול, אודיטוריום חיפה, עיריית חיפה, 1994.
- פייר רסטאני, מרדכי עומר, קדישמן, הוצאת גוטסמן ומוזיאון תל אביב לאמנות, 1996.
- ארטורו שוורץ, מרדכי עומר, דן מירון, אמנון ברזל ואחרים, Menashe Kadishman - Shalechet, הוצאת Charta, מילאנו, ומוזיאון Suermondt-Ludwig, אאכן, 1999.
- מאירה פרי-להמן (אוצרת), מנשה קדישמן: עמק העצבות, סיכום ביניים, 2014-2012, גלריה עירונית כפר סבא, 2014.
סרט דוקומנטרי עריכה
- דני דותן, דליה מבורך (בימוי), הכבשה הכחולה, 2005.
לקריאה נוספת עריכה
- רן שחורי, Art in Israel, הוצאת סדן, תל אביב, 1974.
- בנימין תמוז (עורך), דורית לויטה, גדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, הוצאת מסדה, 1980.
- עמוס קינן (עורך), אדם ברוך, בנימין תמוז, שלמה שבא, גדעון עפרת, יגאל תומרקין ואחרים, אמנות הפיסול בישראל: חיפוש הזהות, המוזיאון הפתוח תפן, 1988.
- גדעון עפרת, One Hundred Years of Art in Israel, בולדר, קולורדו, 1998, Westview Press.
- מרדכי עומר, "מנשה קדישמן: המילה תסוכך על החושך", בתוך: אמנות ישראלית בת-זמננו - מקורות וזיקות, הוצאת עם עובד, תל אביב, 2002.
- מרדכי עומר (אוצר), מיכל היימן, תמר הרמן, גופי-עצמי, בתוך: 60 שנות אמנות בישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2008.
- גליה בר-אור, אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, המשכן לאמנות עין חרוד, 2009.
- יגאל צלמונה, 100 שנות אמנות ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010.
- אריק קילמניק, גדעון עפרת ואירנה גורדון, 100 שנות אמנות הדפס בישראל, סדנת ההדפס ירושלים, 2015.
- אמיתי מנדלסון, זה האיש - ישו באמנות הישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2016.
- אליק מישורי, מ"אפקים חדשים" ל"רוח אחרת" אמנות ישראלית 1988-1948, הוצאת למדא האוניברסיטה הפתוחה, 2019.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מנשה קדישמן (באנגלית)
גיבור תרבות: תוכנית רדיו המוקדשת כולה למנשה קדישמן, בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת: להאזנה- מנשה קדישמן, באוספי מוזיאון ישראל
- מנשה קדישמן, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- פרטים על מנשה קדישמן בארכיון ציונה שמשי ויכין הירש, בספרייה הלאומית
- מידע על מנשה קדישמן בקטלוג הספרייה הלאומית
- מידע לאספנים אודות מנשה קדישמן, באתר עסקי אמנות
- מנשה קדישמן, באתר Europeana
- ביוגרפיה של מנשה קדישמן (באנגלית)
- דנה גילרמן, קיר אמן: מנשה קדישמן, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2008
- חגית ברונסקי, מנשה קדישמן: "יש משהו מאוד עצוב בחיים שלנו כיום", באתר גלובס, 11 באפריל 2012
- חגית פלג-רותם, האמן מנשה קדישמן: "בגיל 80 הבנתי שהכול קשור לכסף", באתר גלובס, 29 ביוני 2013
- איתן בוגנים, הרישומים הקטנים והאינטימיים של קדישמן, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2014
שיחה עם מנשה קדישמן, באתר "art-in-process.com"- יאיר טלמור, "מושגים ומימושם: על ההדפס של מנשה קדישמן", 1280°c, גיליון מס' 41, אפריל 2021; באתר 'ערב רב', 24 ביוני 2021
בעקבות מותו:
- האמן מנשה קדישמן הלך לעולמו, באתר ynet, 8 במאי 2015
- שני ליטמן, מת האמן זוכה פרס ישראל, מנשה קדישמן, באתר הארץ, 8 במאי 2015
- רותי קדוש, מנשה קדישמן: ילד מבוגר ומודרניסט צנוע, באתר nrg, 9 במאי 2015
- "הביטחון שהיה לי בחיים זה האהבה שהיתה לי": צפו בקטע מהסרט "הכבשה הכחולה" על מנשה קדישמן, באתר וואלה!, 9 במאי 2015
שני ליטמן, מכחול הרועים של מנשה קדישמן, באתר הארץ, 10 במאי 2015- חגית פלג-רותם, נכס צאן ברזל: מנשה קדישמן - 1932–2015, באתר גלובס, 10 במאי 2015
הערות שוליים עריכה
- ^ תל-אביב: טקס גמר הלימודים בביה"ס מכס פיין, דבר, 4 ביולי 1950
- ^ שני ליטמן, בהלוויית מנשה קדישמן: "אמן ענק וחבר שאין כמוהו. גם את המלוחים בינינו הפכת לקצת מתוקים", באתר הארץ, 10 במאי 2015