מסגד איסתיקלאל (ג'קרטה)
מסגד אסתקלאל (אינדונזית: Masjid Istiqlal) הוא המסגד הלאומי של אינדונזיה. הוא ניצב במרכזה של בירת המדינה ג'קרטה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מסגד  |
| מיקום |
Pasar Baru |
| מדינה |
אינדונזיה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1978 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1978 |
| אדריכל |
פרדריק סילאבאן |
| סגנון אדריכלי |
הסגנון הבינלאומי |
| קואורדינטות | 6°10′11″S 106°49′51″E / 6.1697222222222°S 106.83083333333°E |
|
www | |
 | |
  | |
זהו המסגד הגדול ביותר בדרום-מזרח אסיה ובו מקום ל-120,000 מתפללים.
הקמת המסגד עריכה
לאחר ההכרה ההולנדית בעצמאותה של אינדונזיה בשנת 1949 הועלה הרעיון להקים מסגד לאומי במדינה המוסלמית הגדולה בעולם. מובילי הרעיון היו וחיד האשים (Wahid Hasyim), השר לענייני דתות הראשון של אינדונזיה, ואנואר צ'וקרואמינותו (Anwar Cokroaminoto), שהיה בהמשך ליושב ראש קרן המסגד. הוועדה להקמת המסגד קמה ב-1953, וב-1954 מינתה את נשיא אינדונזיה סוקרנו ליועץ הטכני הראשי שלה. סוקרנו עמד על דעתו שעל המסגד לקום במרכזה של ג'קרטה, ליד השטח המוכר כיום ככיכר מרדקה, ובשכנות לקתדרלת ג'קרטה, באופן המבטא סובלנות דתית ברוח פילוסופיית הפאנצ'אסילא[1] (Pancasila). כדי לפנות מקום לבניית המסגד ליד הקתדרלה נהרסה מצודת הנסיך פרדריק (Citadel Prins Frederik) ההולנדית שעמדה במקום זה.
בתחרות לתכנון המסגד שנערכה ב-1955 זכתה תוכניתו של האדריכל הנוצרי פרדריק סילאבאן (Frederich Silaban). אבן הפינה למבנה הונחה על ידי סוקרנו ב-24 באוגוסט 1961. הנשיא סוהארטו חנך את המסגד ב-22 בפברואר 1978. המסגד נקרא אסתקלאל (קרי, "עצמאות" בערבית).
מספר רב של נכבדים זרים ביקרו במסגד, ובהם נשיא ארצות הברית ברק אובמה (ב-2010), קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, סגן יושב ראש המפלגה הקומוניסטית של סין, הנסיך צ'ארלס מבריטניה, נשיאי אוסטריה, צ'ילה ואיראן וראש ממשלת נורווגיה.
המסגד עריכה
המסגד הוא מתחם הכולל מבנה תפילה עיקרי רבוע שמדרום לו משתרעת חצר מרוצפת רחבה מוקפת אכסדרות עמודים מסוגננות. באחת מצלעות החצר קבוע מבנה נוסף המקושר עם המבנה הראשי ובו נמצא השער הראשי של המתחם. בפינה הדרומית של החצר מתנשא המינרט היחיד של המסגד. במפלס הקרקע נמצא מתחם רחצת ההיטהרות (וודוא) וכן מדרסה ומשרדים, ואילו החצר ואולם התפילה נמצאים מפלס אחד מעליו. קירות המבנים מצופים בשיש מקומי.
מידות ומספרים סמליים שונים שולבו במבנה המסגד: על גבי מבנה התפילה העיקרי מתנוססת כיפה בקוטר של 45 מטרים - לציון הכרזת העצמאות של אידונזיה בשנת 1945. היא נתמכת על ידי 12 עמודים עגולים מצופים בפלדת אל-חלד - לציון 12 ברביע אל-אוול, הנחשב על ידי חלק מהסונים ליום הולדתו של הנביא מוחמד. הכיפה במבנה המשני היא בקוטר 8 מטרים, לציון חודש אוגוסט שבו הוכרזה עצמאות המדינה. במבנה העיקרי קיימים חמישה מפלסים (מהם ארבעה מפלסים של גלריות המשקיפות על אולם התפילה), כמספר חמשת עמודי האסלאם. למתחם שבעה שערים בסך הכל, כמספר העולמות בקוסמולוגיה האסלאמית. גובהו של המינרט 96.66 מטרים, מהם 66.66 מטרים המצופים שיש - לציון המספר 6,666, אחת הגרסאות למספר פסוקי הקוראן, ו-30 מטרים של חוד פלדת אל-חלד מעליה.
עיצוב אולם התפילה הוא מינימליסטי. בקיר הקדמי של אולם התפילה קבועים המחראב והמינבר. על הקיר כתובים בערבית שמותיהם של אללה מימין ושל מוחמד משמאל, ובמרכז הפסוק ה-14 של הסורא ה-20 בקוראן.
את המסגד מקיף גן, ובחלקו הדרום-מערבי מצויה בריכה ובה מזרקה. המזרקה פעילה רק במהלך תפילות יום השישי ובחגים דוגמת עיד אל-פיטר ועיד אל-אדחא. הנהר צ'יליוונג (Ciliwung) זורם לאורך צלעו המזרחית של מתחם המסגד.
במסגד משרתים אימאם גדול, סגנו ושבעה אימאמים נוספים.
במהלך הקמת המסגד נשמעו טענות כי תכנונו ועיצובו זרים לתרבות האסלאמית של אינדונזיה ולארכיטקטורה שלה. בתגובה לכך יזם הנשיא סוקרנו הקמת מסגדים נוספים בעיצוב אינדונזי מסורתי.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מסגד איסתיקלאל
מסגד איסתיקלאל, ברשת החברתית אינסטגרם- סרטון על המסגד, באתר YouTube
- רשימה על האדריכל מתכנן המסגד
