מעגל הגיר הקווקזי
מעגל הגיר הקווקזי (בגרמנית: Der Kaukasische Kreidekreis) הוא מחזה מאת ברטולט ברכט, שנכתב בזמן שבו ברכט חי בגלות בארצות הברית ב-1944.
| כתיבה |
ברטולט ברכט  |
|---|---|
| מבוסס על |
מעגל הגיר |
| סוגה |
תיאטרון אפי, דרמה |
| הצגת בכורה |
7 באוקטובר 1954 |
| שפה |
גרמנית |
  | |
המחזה נכתב בסגנון אפי, ונחשב למחזה קלאסי. במקור הוצג המחזה לראשונה במאי 1948 באנגלית (במכללה בשם קרלטון קולג' במינסוטה). ב-1949 פורסם לראשונה בשפת המקור - בגרמנית - במסגרת כתב עת ספרותי בשם Sinn und Form. רק ב-9 בנובמבר 1954 הוצג לראשונה על גבי במות גרמניות - ב-Theater am Schiffbauerdamm שבברלין. השחקנית הראשית בהפקה זו הייתה בת זוגו של ברכט, השחקנית הלנה וייגל.
הוא מתרחש בגאורגיה הפאודלית, שבהרי קווקז, בתקופת מלחמתה של איראן נגד הממלכה המאוחדת של גאורגיה. הוא שואל האם הצדק המשפטי הוא מוסרי והאם זכות הקניין, שעומדת במרכז חיינו, עדיפה על הצדק.
מבנה המחזה עריכה
במחזה מתקיימים שני מעגלים: סיפור המסגרת הוא על תקופת תום מלחמת העולם השנייה, כאשר בעלי הקרקעות המקוריים בברית המועצות דורשים את רכושם בחזרה, בעוד החקלאים שחיו במקום שזמן רב, בנו את ביתם ועיבדו את הקרקע, טוענים אף הם לבעלות. כדי לשכנע שהאדמה שייכת למעבדיה ולא לבעלים המקוריים הם מעלים הצגה.
הסיפור הפנימי הוא על השתייכותו של ילד קטן: האם הוא שייך לאימו העשירה שנטשה אותו (כאשר ידוע כי לפני בריחתה היא אספה את השמלות וברחה, אך את התינוק שכחה לקחת), או למשרתת שגידלה אותו והצילה את חייו, כשהיא מסכנת את חייה מספר פעמים.
סיפור העלילה עריכה
המחזה נפתח בפרולוג – מחלוקת בין שתי קבוצות אנשים של העמק. מחד הזקן אומר שהעמק שייך מאז ומעולם לו, לפי חוק. ומנגד החייל, נציג השלטון, המסרב לאפשר לו לשהות במקום.
לאחר מכן מתחיל הסיפור הפנימי שעוסק במרד הנסיכים הגדול בדוכס, שבמסגרתו נרצח המושל. אשתו מעדיפה להתעסק באריזת בגדיה היקרים ונמלטת, תוך שהיא נוטשת את בנם הקטן, מיכאל (מישל).
גרושה, המשרתת, מצילה את הילד ובחירוף נפש עושה עמו את דרכה להרים למצוא שם מקלט. בדרך היא נתקלת בסכנות רבות שהגדולה שבהן היא חיילי משמר הברזל שרוצים להרוג את היורש הקטן.
עם שוך המהפכה, מופיעים חיילים וחוטפים מידי גרושה את הילד על פי צו בית דין. אמו של הילד מבקשת לקבלו לידיה כדי שתוכל לזכות באחוזת בעלה המת. גרושה המשרתת, והאם, אשת המושל, נקראות להופיע בפני השופט אצדק שיפסוק למי שייך הילד.
השופט אצדק אינו שופט רגיל, אלא דמות ציורית שמונתה כהלצה בימי האנרכיה של ההפיכה. הוא נוטה לשכרות, ומעדיף להשתמש בספר החוקים כבמשענת לכיסא, ובניגוד לשופטים רגילים מעדיף את העניים על העשירים והחזקים. ידוע לצופה על פסיקות אחרות שלו, שבהן לא הסכים להרשיע רופא שכרת את הרגל הלא נכונה של פצוע והרשיע בעל אחוזות שפרותיו נגנבו. ברכט יוצר בטקסט השוואות רבות בין אצדק לבין ישו.
.jpg)
פסק הדין דומה למשפט שלמה: השופט אצדק מצייר מעגל של גיר ומעמיד את הילד במרכזו. הוא קורא לנשים לאחוז בילד, ומכריז כי האישה שתצליח לאחוז חזק יותר ולמשוך את הילד אל מחוץ למעגל הגיר, היא שתזכה בו. אמו של הילד מושכת אותו בחוזקה. ואילו גרושה, המשרתת שגידלה את הילד כאם, אינה רוצה שהילד ייפגע ומרפה מידו. השופט פוסק כי הילד יימסר לגרושה. המחזה קרוי על שם אותו מעגל גיר מצויר, שבעטיו נקבע פסק הדין, (ולא משיקולים ערכיים של טובת הילד, ולא לאחר דיון של ממש בעניין). לפי פסק הדין הילד מגיע למשרתת שגידלה אותו, ואחוזותיו יהפכו לגן ציבורי לילדים שייקרא "גן אצדק" על שם השופט. לאחר הפסיקה, השופט אצדק פורש מכסאו ונעלם תוך כדי מסיבה רועשת.
דיון וניתוח עריכה
המחזה מנסה לעורר את השאלות מדוע גרושה צריכה להפסיד במשפט, והאם הורות ביולוגית גוברת על הורות נרכשת. ברכט למעשה מבקר בחריפות את שרירות הלב של מערכת המשפט והחוקים האנושית. דרך הילד מישל הוא שואל האם יש בכלל זכויות של קניין: למי שייך מפעל, למשל, לאדם שעובד בו מיום עד ליל, או לבעל המפעל החוקי, שמגיע לקחת את הרווח בסוף החודש? למי שייכת אחוזה, למשרתים המטפלים בה, או לבעלי האחוזה, שמושווים במחזה לפשפשים על סדין צחור.
לאורך המחזה כולו, המושפע מרוח הקומוניזם, מוצג עולם המעמדות - העניים מול העשירים. כשגרושה, "הדמות הטובה", מנסה להתחזות לעשירה, כדי להציל את התינוק, מבינות האצילות שהיא לא משלהן כי היא יודעת לקפל סדין.
ברכט בורא את השופט הליצן אצדק כדי להראות שצדק בעולם כזה יכול לקום רק כשהשופט שיכור. כשהשופט מציע לגרושה לוותר על הילד כי כך יחיה כעשיר, היא אומרת שהיא מעדיפה שיחיה כעני, כי "אם יצעד בסנדלי זהב\ צונן ליבו יהיה כטל\ ינצל אנשים זקופי גו\ הוא ישכחני בנקל".
ביקורת עריכה
שני המושגים השונים (1) קניין על רכוש ולעומתו (2) חזקה על ילד משמשים במחזה בערבוביה, למרות שמערכות משפט רבות מבחינות ביניהם ואף מתנגדות לרעיון קיומה של בעלות על בני אדם בכלל (עבדות) ובעלות על ילדים על ידי הוריהם בפרט.
המחזה בישראל עריכה
שבע הפקות של "מעגל הגיר הקווקזי" הועלו בתאטרות הרפרטוארים בישראל, נכון לשנת 2012[1]:
| שנת ההפקה | תיאטרון | מתרגם | במאי | בתפקיד גרושה | בתפקיד אצדק |
|---|---|---|---|---|---|
| 1962 | תיאטרון חיפה | נתן זך | יוסף מילוא | זהרירה חריפאי | חיים טופול |
| 1983[2] | התיאטרון הקאמרי | נתן זך | יוהאן טאוב | ג'יטה מונטה | אבנר חזקיהו |
| 1987[3] | הבימה | נתן זך | עמרי ניצן | יונה אליאן | יוסי בנאי |
| 1992[4] | תיאטרון חיפה | נתן זך | יוסף מילוא | ענת יחיאלי | חיים טופול |
| 1996 | תיאטרון הספרייה | נתן זך | עידו ריקלין | ליז שוורץ | אלון דהן |
| 1999[5] | הבימה | רבקה משולח | אילן רונן | דוית גביש | יוסי עיני |
| 2010[6] | התיאטרון הקאמרי | רבקה משולח | אודי בן-משה | נטע גרטי | שלמה בר-אבא |
לקריאה נוספת עריכה
- דפנה ברק-ארז, "צדק ישראלי, צדק קווקזי - משפט צדק, שופטים, הורים וילדים בעקבות מעגל הגיר הקווקזי", בתוך: עופר גרוסקופף ושי לביא (עורכים), משפט, תרבות וספר: ספר נילי כהן, ההוצאה לאור ע"ש חיים רובין, אוניברסיטת תל אביב, 2017
קישורים חיצוניים עריכה
- דורית רביניאן, מאמר על "מעגל הגיר הקווקזי" ושי בר-יעקב בנספח על ברטולט ברכט, באתר סל תרבות ארצי
- ניתוח המחזה, מתוך אתר gradesaver
- מעגל הגיר הקווקזי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ אורית הראל, ביקורת תיאטרון: מעגל הגיר הקווקזי, אתר מוטק'ה
- ^ רשימת הפקות התיאטרון הקאמרי, באתר התיאטרון
- ^ דף ההפקה מ-1987 בארכיון הבימה, באתר התיאטרון
יוסי עוזרד, בכורה ברכט ופירוטכניקה - "מעגל הגיר הקווקזי" בהבימה, חדשות, 27 בנובמבר 1987 - ^ רשומה תיק ההצגה בארכיון תיאטרון חיפה
- ^ דף ההפקה מ-1999 בארכיון הבימה, באתר התיאטרון
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "מעגל הגיר הקווקזי": בראבא הופך את ההצגה לחוויה חד פעמית, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2010