מקטרת

המקטרת היא כלי המשמש לעישון.

מקטרת איטלקית

ברטראנד ראסל מחזיק מקטרת

עישון במקטרת

איור של מקס ומוריץ מחבלים במקטרתו של מורה הכפר

בניגוד לעישון הסיגריות (הנפוץ יותר), עישון המקטרת מצריך סבלנות ותשומת לב יתרה. מעשני המקטרות מקדישים זמן רב לבחירת המקטרת, לטיפוחה, לטעם הטבק, לפיטום המקטרת, ולעישון המתמשך המתאפיין בשימור הבעירה האיטי בחום נמוך. בבעלות המעשנים נמצאות מספר מקטרות לשימוש, וחלקם מבקרים קבועים בחנויות מיוחדות או חברים במועדונים ייעודיים.

קיימת נטייה להאמין כי עישון המקטרת נחשב פחות מסוכן מעישון הסיגריות. לעומת זאת גדלים הסיכויים לחלות בסרטן הגרון וחלל הפה.

ייצור המקטרת

ברחבי העולם (ובעיקר באירופה) ישנם בתי מלאכה המתמחים בייצור מקטרות סדרתי וממוכן, אך גם אומנים המייצרים אותן בעבודת יד. רובם משתמשים בשורש או בגזע העץ הנקרא בעברית "עצבונית" או "אברש״ (Briar) שגדל בארצות אגן הים התיכון כמו איטליה, יוון וקורסיקה, וניחן בעמידות לחום גבוה. ישנם אומני מקטרות המעדיפים את גזע עץ האגוז, שיח הוורד או עץ הזית, וישנם המשתמשים בחומרים מינרליים שונים או אף בעץ מאובן למחצה. תהליכי הייצור כוללים איסוף חלקי העץ בעונה המתאימה, ייבושם באופן טבעי או מלאכותי ותהליכי עיבוד: ניסור גס לקוביות, שרטוט קווי מתאר וחיתוך מדויק יותר, קדיחה ועיצוב המקטרת באמצעות מחרטה ועבודות גימור סופיות. מחירה של מקטרת טובה ופשוטה מייצור סדרתי הוא בין 50 ל־100 דולר ומחירן של מקטרות משובחות ביותר, המיוצרות בעבודת יד, יכול להגיע אפילו ל־10,000 דולר – דבר התלוי באיכות העץ, בגילו ובצפיפותו, בהתאמה של סיקוסי העץ לצורת המקטרת, בשיבוץ אבנים ומתכות יקרות, באיכות עבודתו של האומן שייצר אותה ובמוניטין שיצאו לו.

תולדות השימוש במקטרת

מקטרות אינדיאניות

לפני גילוי העולם החדש, למקטרת היה שימוש דתי ורפואי. ציוויליזציות מהתקופה הפרה-קולומביאנית כמו האצטקים, המאיה, ואחרים, השתמשו במקטרות לריפוי ולציון אירועים דתיים ומסחריים. כך למשל, מקטרת השלום המפורסמת שימשה באירועים מסחריים ופוליטיים. באפריקה, השתמשו במקטרות לעישון עשבים שונים לצרכים רפואיים ודתיים. התרבות הראשונה שהשתמשה במקטרת לעישון טבק הייתה המאיה במקסיקו ומרכז אמריקה.

ב-1519, הרנאן קורטס, הקונקיסטאדור שכבש את מקסיקו עבור ספרד, דיווח שראה מקומיים מעשנים "ענפים מבושמים". ב-1536, מגלה הארצות הצרפתי ז'אק קרטייה דיווח על ילידים קנדיים המעשנים מקטרות בטקסים. ב-1559, ספרד הייתה הראשונה לייבא טבק לעולם הישן, שם שימש לצרכים רפואיים. שיח הטבק קיבל את השם הלטיני Nicotiana Tobacum על שם ז'ן ניקוט, שגריר צרפת בפורטוגל, שהשתמש בו לריפוי מיגרנות, כאבים ופצעים קלים. עם תחילת המאה השבע עשרה, עישון הטבק הפך נפוץ באנגליה, רחבי אירופה, הודו, סין ויפן. במזרח הרחוק השתמשו במקטרות במבוק עם פיות כסף או נחושת ובאימפריה העות'מאנית השתמשו בנרגילה, שסיננה וציננה את עשן הטבק באמצעות מים. לאנגליה הביא את הטבק סר וולטר ראלי. המלך ג'יימס הראשון חייב את מוכרי הטבק ברישיון, שעלה כסף, אך במקום שהדבר ידכא את תפוצת הטבק באנגליה, היא דווקא התמסדה.

מקטרת עשויה מחרס משנת 1770

פליטים פרוטסטנטיים מאנגליה הביאו את המקטרת להולנד. המקטרות האירופאיות היו עשויות חרס לבן והן נפוצות בציורים מאותה תקופה. החל מאמצע המאה השבע עשרה, מדינות אירופה גינו את השימוש בטבק, אך מאידך מיסו אותו והפיקו ממנו רווחים. במהלך המאה השמונה עשרה אירופה עברה להרחת טבק והשימוש במקטרות יוחד לעולם החדש, ממנו הגיע לראשונה. במאה התשע עשרה עישון סיגרים נחשב לפעילות חברתית מקובלת ואילו עישון מקטרת היה פעילות אישית ופרטית שנעשתה בצנעה. במחצית הראשונה של המאה העשרים, מקטרת זוהתה עם אנשי רוח וקציני צבא ואילו סיגריות סיפקו טבק להמונים.

מקטרות לעישון טבק בהיסטוריה של המזרח התיכון

מקטרות החרס היו נפוצות מאוד ברחבי האימפריה העות'מאנית מהמאה השבע-עשרה ואילך. מקטרות אלה נמצאו באתרים ארכאולוגיים בכל רחבי האימפריה, ממצרים, ארץ-ישראל ועד רומניה. חלק מהטיפוסים הקדומים ונשאים עליהם כתובות בשם ״ד'כנא״ שמשמעו בטורקית עשן או עישון, או ״טוטן״, שמשמעותו טבק מקוצץ. כל מקטרות החרס היו עשויות מאותן חלקים שכללו את זרוע המקטרת ששימשה כתושבת לקנה ומגביע עגול ועמוק בעל זרבובית מעוצבת. מלבד מקטרות החרס השכיחות נמצאו במזרח התיכון כלי עישון אחרים, ייחודיים לאזורים מסוימים. בין כלי עישון אלה היו מקטרות חרס עשויות מקשה אחת שהיו נפוצות בקרב בני השכבות הנמוכות בפרס, מקטרות עשויות גליל חרס או עצם חלולה של כבשים שהיו מקובלות בקרב ערביי המפרץ הפרסי ותושבי דרום פרס ומקטרות שכונו על ידי החוקרים בשם ״ראש פרג״ בשל דמיונן לצורת ההלקט של צמח הפרג. פריטים בודדים של מקטרות אלה, שתוארכו למאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה נמצאו באזור הכורדי של צפון עיראק ואף בחפירות שונות בארץ ישראל.

שימוש במקטרת לעישון סמים

מקטרות משמשות גם לעישון סמים כמו קנאביס ואופיום. מקטרות אלו ידועות גם בכינוי "פייפ" (ע"פ האנגלית). הן עשויות בדרך כלל ממתכת או מזכוכית ובעלות גביע קטן יותר מהמקטרות המשמשות לעישון טבק.

המקטרת באמנות

עישון מקטרת בסין

המקטרת באמנות

• ציורו הסוריאליסטי המפורסם של רנה מגריט – בגידת הדימויים, ציור של מקטרת המלווה בכיתוב "Ceci n'est pas une pipe" ("זו אינה מקטרת"), מציג בפני הצופים את הפער בין אמנות למציאות – שהרי המקטרת המצוירת היא העתק של האובייקט ולא האובייקט עצמו.
• למקטרת תפקיד מרכזי בסרטוני פופאי המלח. הוא מעשן את המקטרת לעיתים נדירות ולרוב אוכל דרכה תרד ומשתמש בה כמשרוקית.
• הסופר הרוסי-ממוצא-יהודי איליה ארנבורג כתב בשנת 1922 ספר הקרוי שלוש-עשרה מקטרות. בספר הוא מספר את קורותיהן של שלוש-עשרה מקטרות ודרכן הוא מציג שלושים-וחמש דמויות בעלי המקטרות. בהקדמה כתב:

ולבסוף, קורא נכבד, אם לאחר הקריאה תצית את מקטרתך, ותהרהר באהבה הקשה והלא-מושגת, בשנים החולפות במהירות, באפר-זכרונותיך המתנדף, צונן, ממך והלאה, ותהרהר בעולם זה המתאבך סביבך כעשן - הרי שהשיג הספר את יעודו.

— איליה ארנבורג, שלוש עשרה מקטרות, תרגם אליעזר כרמי, ספריית תרמיל 1966

• בפרק הרביעי בספר מקס ומוריץ מאת וילהלם בוש מכניסים שני השובבים אבק שרפה לתוך מקטרתו של מורה הכפר, וכאשר זה מדליק אותה – היא מתפוצצת ומשחיתה את פניו.
• המקטרת מוזכרת במספר ספרים של ליימן פרנק באום כשמספר דמויות מעשנות מקטרת ביניהם : קפטן ביל ומלך הננסים.
• שרלוק הולמס, גיבור ספריו וסיפוריו של סר ארתור קונן דויל, הוא מכור קשה לטבק ומעשן מקטרת באופן קבוע. להבדיל ממה שיש הסוברים בטעות- הולמס מעשן טבק, ומזריק קוקאין. הוא לא צורך אופיום. הגם שהעמיד פנים שהוא מעשן מקטרת אופיום, למטרות הסוואה היטמעות, בסיפור ״האיש מעוות השפה״. המקטרת של הולמס היא חלק בלתי נפרד מדימויו הוויזואלי בעיני הציבור.
• אלייג׳ה ביילי, בלש המופיע במספר ספרים וסיפורים בסדרת הרובוטים של אייזיק אסימוב, מעשן מקטרת. אסימוב העריץ את הולמס ועישון המקטרת של ביילי הוא מחווה אליו.

ראו גם

• מנקה מקטרות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מקטרת בוויקישיתוף

• מגזין ארשת – על הפייפרים, מעשני המקטרת
• מקטרת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)