מקסימיליאן קולבה

הקדוש מקסימיליאן מריה קוֹלְבּה (בפולנית: Święty Maksymilian Maria Kolbe‏; 8 בינואר 1894 - 14 באוגוסט 1941) היה נזיר פרנציסקני פולני שנכלא באושוויץ בשנת 1941 על שסיפק מקלט לנרדפי הנאצים, בהם כ-2,000 יהודים. בזמן שהותו במחנה התנדב קולבה להיענש ולגווע ברעב במקומו של אסיר אחר.

מקסימיליאן קולבה
Maksymilian Kolbe

דיוקנו של קולבה משנת 1939
לידה	8 בינואר 1894 זדונסקה וולה, רפובליקת פולין
נהרג	14 באוגוסט 1941 (בגיל 47) אושוויץ, גרמניה הנאצית
חג	14 באוגוסט
פטרון של	מכורי הסמים, המשפחות, עובדי תחנות הכוח, חובבי הרדיו והמאה ה-20

פסלו של קולבה (הקיצוני משמאל) בחזית מנזר וסטמינסטר

ב-17 באוקטובר 1971 הכריז האפיפיור פאולוס השישי על קולבה כעל מרטיר, וב-10 באוקטובר 1982 הכריז עליו האפיפיור יוחנן פאולוס השני כקדוש. קולבה נחשב לקדוש המגן של מכורי הסמים, המשפחות, עובדי תחנות הכוח, חובבי הרדיו והמאה ה-20.

חייו

נולד בשם רַיימוּנד קולבה (Rajmund Kolbe) בעיירה זְדוּנְסְקָה וְוֹלָה שבאזור לודז', (אז באימפריה הרוסית), בן שני ליוליוס קולבה, אורג במקצועו וגרמני-אתני ולמריאנה קולבה לבית דומברובסקי. שתי אחיותיו מתו בצעירותן משחפת. אחיו יוזף ופרנץ היו פעילים במחתרת למען עצמאות פולין. ב-1907 חצו הוא ואחיו את גבול רוסיה-אוסטרו-הונגריה באופן בלתי-חוקי והצטרפו למסדר הפרנציסקני. ב-1912 שהה בקרקוב. הוא למד תאולוגיה, פילוסופיה, מתמטיקה ופיזיקה. קולבה הוסמך כדוקטור לפילוסופיה (1915) ולתאולוגיה (1919). קולבה סיים את הכשרתו ככומר ברומא ב-1918. ב-1914 הצטרף אביו, יוליוס, לשורות הלגיון הפולני, שלחם לצד צבא גרמניה, בראשות הגנרל יוזף פילסודסקי במלחמה לעצמאות פולין, אך נתפס והוצא להורג על ידי הרוסים.

כתגובת-נגד להפגנות שארגנו הבונים החופשיים נגד האפיפיורים פיוס העשירי ובנדיקטוס החמישה עשר ייסד קולבה ב-1917 את ה-Militia Immaculata ("מיליציית הטהורים"), שמטרתה להחזיר חוטאים בתשובה ולעודד אנשים להתפלל לבתולה מריה. בנאומים שנשא מתוקף תפקידו במיליציית הטהורים, נהג לגנות את הקומוניזם, את הקפיטליזם, את האימפריאליזם, את הבונים החופשיים ואת היהודים.

בשובו לפולין העצמאית ב-1919 ייסד קולבה את הקהילה הנוצרית בכפר נייפוקלנוב (Niepokalanów) שליד ורשה, וכן מדרשה דתית ותחנת רדיו עצמאית. בין השנים 1930 ל-1936 נסע קולבה מספר פעמים ליפן, שם בנה מדרשה וכנסייה קתולית בפאתי נגסאקי. הכנסייה שייסד היא הכנסייה הקתולית הראשית ביפן.

בשנות ה-30 הוציא לאור את העיתון "Rycerzy Niepokalanej" - "אבירי הנקייה מכל רבב" (=מריה הקדושה) שהוביל קו אנטישמי חריף.

ערב מלחמת העולם השנייה הייתה נייפוקלנוב כפר משגשג. הכנסייה בה הייתה הכנסייה הקתולית הגדולה בעולם, היו בה תחנת כוח, בית דפוס, סדנאות מקצועיות רבות ותחנת רדיו. ב-19 בספטמבר 1939 השתלטו הנאצים על המקום ועצרו את קולבה יחד עם עוד 40 כמרים בערך. קולבה שוחרר ב-8 בדצמבר, יום הבתולה מרים בנצרות הקתולית, ומיד חזר לנייפוקלנוב והחל לארגן מקום מגורים חלופי לאוכלוסיית פוזנן שהנאצים גירשו מבתיהם, ובהם כ-2000 יהודים. ב-17 בפברואר 1941 נעצר קולבה על ידי הגסטאפו בטענה שעזר ליהודים, פולנים ואוקראינים להסתתר בכפר. ב-25 במאי נשלח לאושוויץ (מספר אסיר: 16670).

סיפור גבורתו

אפילו כאסיר באושוויץ היה קולבה ידוע בנכונותו לעזור לאחרים. בשעת חלוקת האוכל נהג להתייצב בסוף התור, כך שפעמים רבות נותר ללא מזון. את מעט האוכל שקיבל היה לרוב חולק עם חבריו לצריף, ובשעות המנוחה המעטות היה מסתובב בין האסירים, מציג את עצמו ככומר קתולי ושואל כיצד הוא יכול לעזור להם. אסירים פולנים היו מתוודים באוזניו.

בעקבות ניסיון בריחה של אחד האסירים (שמאוחר יותר נמצא טבוע בשירותי המחנה), ערך מפקד הבונקר, קצין האס אס האופטשטורמפיהרר קארל פריטש (Fritzsch) מסדר של כל חבריו של האסיר לצריף ובחר כעשרה מהם באקראי למיתה ברעב, למען יראו וייראו. אחד האסירים שנבחרו, פראנצישק גאיובינצ'ק, פרץ בבכי וקונן על אשתו וילדיו, שלא יזכה עוד לראותם. הכומר קולבה צעד מיד קדימה וביקש להחליף את גאיובינצ'ק ולמות במקומו. פריטש שאל אותו מי הוא, וקולבה ענה: "אני כומר קתולי". להפתעת האסירים, נעתר פריטש לבקשה ושלח את קולבה יחד עם תשעת האסירים האחרים לתא 18 במרתף בלוק 11 הנודע לשמצה, שם הם גוועו לאטם ברעב. אסירים שהיו עוברים ליד התא בו נכלאו מעידים כי היו יכולים לשמוע את האסירים מתפללים ומזמרים המנונים נוצריים כמיטב יכולתם, בהשראת הכומר קולבה.

מותו

לאחר שבועיים בתא באושוויץ, נותרו רק ארבעה אסירים בחיים, בהם קולבה. כיוון שהיה צורך בתא שבו נכלאו, קיבל כל אחד מהם זריקה קטלנית של פנול. זמן מותו המדויק של הכומר קולבה, לפי הרישומים באושוויץ, הוא ב-14 באוגוסט 1941, בשעה 12:30 בצהריים. גופתו נשרפה לאחר מכן בקרמטוריום.

הנצחה

• הבית שבו גדל ורחוב שבו הוא שוכן נקראים כיום על שמו (ul. Św. Maksymiliana Marii Kolbego 9, בזמנו: רחוב בְּרוֹבַארְנָה 9). הבית משמש כמוזיאון הנצחה בכניסה חופשית.
• תא 18 במרתף בלוק 11 באושוויץ, שבו היה הכומר קולבה עצור, מוקדש כיום לזכרו.
• גאיובינצ'ק זכה לשרוד את אושוויץ ולחזור לאשתו, אם כי ילדיו כבר לא היו בין החיים. הוא הלך לעולמו בגיל 95, ב-13 במרץ 1995, לאחר שהקדיש את חייו לספר את סיפורו של הכומר קולבה שהצילו ממוות.
• עמותת מקסימיליאן קולבה (Maximilian-Kolbe-Werk) - הוקמה בגרמניה בשנת 1973 על ידי גורמים שונים בכנסייה הקתולית. המניע להקמת העמותה היה מפגשם של כמה גרמנים חברי תנועת פקס כריסטי הקתולית בשנת 1964 עם ניצולי שואה באושוויץ. מטרות העמותה הנשענת על תרומות פרטיות הן תמיכה וסיוע לניצולי מחנות הריכוז והגטאות (ללא תלות בדתם, במוצאם או בהשקפותיה) וכן קידום הסובלנות בין עמי גרמניה ופולין.
• בשנת 2007 הוקמה על שמו קרן משותפת פולנית-גרמנית. הקרן פועלת לקידום הפיוס בין עמי אירופה במימון ועידות הבישופים הפולנית והגרמנית.
• אחד הפרקים ברקוויאם הפולני של קשישטוף פנדרצקי (רקורדרה) הוקדש לו.

ראו גם

• אליז ריווה

קישורים חיצוניים

• אתר לזכרו ולהפצת מורשתו של הקדוש קולבה (באנגלית)
• אתר המוקדש לקולבה הקדוש (בפולנית) (באנגלית)
• האתר של מליציית הטהורים מייסודו של קולבה הקדוש (באיטלקית, ספרדית, צרפתית, אנגלית ופורטוגזית)
• מקסימיליאן קולבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מקסימיליאן קולבה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)