מרגוט פונטיין
דיים מרגוט פונטיין (באנגלית: Dame Margot Fonteyn DBA; 18 במאי 1919 – 12 בפברואר 1991; נולדה בשם מרגרט אוולין הוקמן) הייתה בלרינה אנגליה. היא עשתה את כל שנות הקריירה שלה כרקדנית עם הבלט המלכותי (לשעבר להקת תיאטרון סדלר'ס ולס) ועם הזמן מינתה אותה המלכה אליזבת השנייה לפרימה בלרינה אסולוטה של הלהקה.
 | |
| לידה |
18 במאי 1919 רייגייט, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
21 בפברואר 1991 (בגיל 71) פנמה סיטי, פנמה |
| שם לידה |
Margaret Evelyn Hookham |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
בית הספר המלכותי לבלט |
| מעסיק |
אמריקן איירליינס, הבלט המלכותי הבריטי |
| בן או בת זוג |
Roberto Arias |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
חייה עריכה
מרגוט פונטיין החלה ללמוד בלט בגיל ארבע, באנגליה ואחר כך בסין, לשם נשלח אביה במסגרת עבודתו. בשאנגחאי למדה אצל ג'ורג' גונצ'רוב, והקשר עמו תרם לעניינה המתמשך בבלט הרוסי. כאשר חזרה לאנגליה בגיל 14, הזמינה אותה נינט דה ולואה להצטרף לבית הספר לבלט ויק-ולס. היא הייתה מחליפתה של אליסיה מרקובה כפרימה בלרינה של הלהקה בשנת 1935. כוריאוגרף הוויק-ולס, סר פרדריק אשטון, כתב תפקידים רבים מספור לפונטיין ולבן-זוגה, רוברט הלפמן, שעמו רקדה משנות ה-30 עד שנות ה-40.[1]
.jpg)
ב-1946 נכנסה הלהקה, ששמה שונה ל"בלט סדלר-ולס", אל בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן, שם היה בן-זוגה התדיר ביותר במשך העשור הבא מייקל סומס. הופעתה ב"היפהפייה הנרדמת" של צ'ייקובסקי הייתה לנקודת ציון הן לפונטיין והן ללהקה, אבל היא עשתה לה שם גם בבלטים שיצר אשטון, בהם "וריאציות סימפוניות", "סינדרלה", "דפניס וכלואה", "אונדין" ו"סילביה".[1] בשנת 1949, יצאה בראש הלהקה למסע הופעות בארצות הברית והייתה לאישיות בינלאומית. לפני מלחמת העולם השנייה ואחריה, הופיעה פונטיין בשידורי טלוויזיה של הופעות בלט בבריטניה. ובראשית שנות ה-50 הופיעה בתוכניתו של אד סאליבן, הופעה שהעלתה את קרנו של המחול בארצות הברית.
ב-1955 נישאה לפוליטיקאי הפנמי רוברטו אריאס, והופיעה בהפקת צבע חיה של "היפהפייה הנרדמת" בשידור של NBC. כעבור שלוש שנים רקדה עם סומס בעיבוד לטלוויזיה של ה-BBC ל"מפצח האגוזים". הודות לתהילתה הבינלאומית ולבקשות רבות של סוכני אמנים, ניאות הבלט המלכותי בשנת 1959 לאפשר לפונטיין להיות לרקדנית עצמאית.
עם נורייב עריכה
ב-1961, כשפונטיין שקלה לפרוש מן הריקוד, ערק רודולף נורייב מבלט קירוב כשהופיע בפריז. פונטיין, שנרתעה אומנם מלהיות לבת-זוגו הקבועה בגלל ההבדל של 19 שנים ביניהם, רקדה עמו בהופעת הבכורה שלו בבלט המלכותי בז'יזל, ב-21 בפברואר 1962. הצמד היה בן לילה לסנסציה בינלאומית, כשכל אחד מהם דוחף את השני לתת את המיטב שבו.[1] הם נודעו בעיקר בביצועיהם הקלאסיים ליצירות כגון "Le Corsaire Pas de Deux", "הסילפידה", "הביידרה", "אגם הברבורים" ו"ריימונדה", שבהן אימץ נורייב לא פעם כוריאוגרפיות שנועדו להבליט במיוחד את כשרונותיהם. הצמד הופיע בבכורת "מרגריט וארמאן" של אשטון, בכוריאוגרפיה שנכתבה במיוחד בשבילם, וצוין לשבח על הביצוע בתפקידים הראשיים ב"רומיאו ויוליה" של סר קנת מקמילן.
פרישה ומוות עריכה
בשנה שלאחריה, נורה בעלה של פונטיין בניסיון התנקשות, ונשאר משותק מן הצוואר ומטה, מצב שהצריך טיפול תמידי לשארית חייו. ב-1972 פרשה פונטיין למחצה, אם כי המשיכה לרקוד מדי פעם עד סוף העשור. ב-1979 חגג לה הבלט המלכותי והכריז רשמית על מינויה ל"פרימה בלרינה אסולוטה" של הלהקה. היא פרשה לפנמה, שם בילתה את זמנה בכתיבת ספרים, גידול בקר וטיפול בבעלה. היא מתה מסרטן השחלות בדיוק 29 שנים לאחר הופעת הבכורה שלה עם נורייב ב"ג'יזל".
קישורים חיצוניים עריכה
- מרגוט פונטיין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מרגוט פונטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)