מרגרט מאהלר
מרגרט שנברגר מאהלר (בהונגרית: Schönberger Margit, בגרמנית: Margaret Schönberger Mahler; 10 במאי 1897 – 2 באוקטובר 1985) הייתה פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית יהודייה-הונגרייה, מהתורמות החשובות לתאוריית יחסי אובייקט ומפתחת תאוריית תהליך הספרציה-אינדיבידואציה. השפעתה של מאהלר על תחום הפסיכיאטריה של הילד הוא משמעותי הן כמנחה של אחרים והן כמי שיזמה ופתחה מספר תוכניות הכרה ברחבי ארצות הברית.[1].
 | |
| לידה |
10 במאי 1897 שופרון, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
2 באוקטובר 1985 (בגיל 88) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
הונגריה, ארצות הברית |
| מקום מגורים |
ניו יורק |
| השכלה |
|
  | |
קורות חיים עריכה
מרגרט שנברגר נולדה בשופרון, עיר (של כ-63,000 תושבים) במערב הונגריה, למשפחה יהודית. אביה, גוסטב היה רופא ואמה, יוג'ניה, עקרת בית. הזוג נישא כשיוג'ניה הייתה בת 19 ומרגט נולדה כ-8 חודשים לאחר נישואי הוריה. האם, דוברת גרמנית שעברה לגור בשופרון, בעקבות בעלה הרגישה צעירה מדי כדאי להנשא ולהיות אמא[2]. גוסטב שנברגר היה פקיד בריאות הציבור הראשי במחוז ונשיא הקהילה היהודית. שנברגר ואחותה הקטנה עברו ילדות קשה כתוצאה מבעיות הנישואין של הוריהן. יחסיה עם אמה היו מרוחקים, היא הרגישה כל השנים מקורבת יותר לאביה. הוא זה שעודד אותה להצטיין במדע ובמתמטיקה[3]. מאהלר עזבה את שופרון בגיל 16 לגמנסיה בבודפשט, ללימודי מדעים עיסוק שנחשב יוצא דופן עבור אישה צעירה באותה העת[3]. בבודפשט היא התגוררה עם אחותה של אמה שגם איתה לא היו לה יחסים טובים. מאהלר בילתה זמן רב עם חברתה לכיתה שהייתה חברתה הטובה אליס שקל קובאץ'. בביתה של קובאץ' פגשה את שנדור פרנצי שעודד אותה לקרוא את פרויד[2].
בספטמבר 1916, התחילה מאהלר ללמוד היסטוריה של האמנות באוניברסיטה בבודפשט, אך בינואר 1917 עברה ללימודי רפואה. לאחר שלושה סמסטרים מאהלר וכמה חברים ללימודים הועברו לאוניברסיטת מינכן כדי להתחיל את ההכשרה הקלינית שם. אולם, זמן קצר לאחר מכן, ב-1920 היא החלה לסבול מאנטישמיות ואפליה בגלל יהדותה. באותה תקופה, יהודים מעטים הורשו בהונגריה להמשיך ללמודים גבוהים. היא קיבלה את הדוקטורט שלה מאוניברסיטת יינה בשנת 1922 ולאחר מכן עברה לווינה, משום לא יכלה להישאר בגרמניה משום שלא הייתה סטודנטית או תושבה. באוסטריה קבלה את הרישיון הרפואי שלה והקימה מרפאה פרטית לרפואת ילדים[4].
עבודתה עריכה
בשנת 1926 היא החלה את ההכשרה בפסיכואנליזה אצל הלן דויטש. דויטש התנגדה לרעיון, וטענה שמאהלר לא יכולה לעבור אנליזה אך בעידודו של פרנצי היא הסכימה לעבוד עם מאהלר. לאחר 14 חודשים של ביטולים חוזרים ונשנים, טענה דויטש שמאהלר אינה ניתנת לשינוי. דויטש עמדה על כך שהדרך היחידה בה ההכשרה יכולה להמשך אם היא תהייה בתשלום. שבע שנים לאחר מכן, ב־1933, הוסמכה מאהלר כאנליטיקאית[5]. במקביל להסמכתה היא עבדה והייתה מטופלת של המחנך והפסיכואנליטקאי אוגוסט אייכורן (אנ') ועשתה מחקר בהנחייתו על עבריינות נוער[4]. הם נשארו בקשר גם לאחר שעזבה את וינה[6].
ב-1936, נישאה מרגרט לפול מאהלר, דוקטור לכימיה ובעלים מפעל משפחתי כושל[2]. בעקבות אנשלוס, במרץ 1938, הזוג הצליח להגר לבריטניה, ואחרי שהות קצרה בלונדון הם המשיכו לארצות הברית והשתקעו בניו יורק[4]. מאהלר לא התקבלה בחום על יד עמיתיה, כפי שציפתה, כשהגיעה לניו-יורק ב-1938, החברה הפסיכואנליטית של ניו יורק נידתה אותה. לא זאת בלבד, שמאהלר לא התקבלה מקצועית במולדתה החדשה, היא ניסתה להביא את הוריה לארצות הברית אבל הם סירבו. אביה של מאהלר נפטר לפני הפלישה הנאצית, אך אמה הועברה לאושוויץ ושם נרצחה[3]. לאחר שקיבלה מאהלר את רישיון רפואה, היא פתחה קליניקה פרטית. היא התיידדה עם ד"ר ספוק, ששלח אליה מטופלים צעירים[7]. ב-1940 הצטרפה לצוות המכון האמריקאי ללמידה ופיתוח אנושי ולימדה פסכיאטריה של הילד[2]. בשנות ה -40 עבדה ללא שכר כיועצת במכון הפסיכיאטרי של מדינת ניו יורק ובבית החולים הר סיני, ולימדה פסיכיאטריה באוניברסיטת קולומביה, עד שהצטרפה לפקולטה לרפואה של מכללת אלברט איינשטיין ב-1950. מאהלר נסעה בקביעות מניו יורק לפילדלפיה בסופי שבוע, שם ניהלה את תוכנית ההכשרה לטיפול בילד של המכון הפסיכואנליטי של פילדלפיה[1].
תאוריה עריכה
ערך מורחב – תהליך הספרציה-אינדיבידואציה
התאוריה ההתפתחותית של מאהלר תופסת מקום חשוב בפסיכולוגיה התפתחותית, ומדגישה את יכולת הפרט לשלוט על עולמו בצורה בריאה. מאהלר מייחסת תפקיד חשוב לעצמאותו של האני ביחס לדמות האם. התפתחות האישיות הבריאה, המסתגלת והשולטת בעולמה מותנית בנוכחות אימהית, המאפשרת את קיומו של תהליך הדרגתי, בו האני נעשה עצמאי יותר ויותר. אחד המונחים המרכזיים בה הוא תהליך הספרציה-אינדיבידואציה; תהליך רב שלבי, המתאר את היפרדות התינוק מהאם והתפתחות אגו וזהות עצמית מובחנים משלו, אל מול האתגרים שמציבה סביבתו ומגבלות יכולותיו.
ב-1950 ייסדה מאהלר את מחלקת הילדים הטיפולית לילדים עם הפרעות התפתחותיות קשות, יחד עם מנואל פורר. במכללת איינשטיין. המחלקה סייע לחקור את התפתחותה של פסיכוזה אצל ילדים עד גיל שנתיים. בתחילה צפתה מאהלר רק בתינוקות בעלי דרגות שונות של הפרעות, אולם הבינה כי על מנת להבין את תהליכי ההתפתחות עליה לצפות גם בהפרעות בילדים. התצפיות הובילו אותה למסקנה כי לידתו הביולוגית של האדם איננה זהה ללידתו הפסיכולוגית, אשר מתרחשת במספר שלבי התפתחות הדרגתיים, שמובילים להיפרדות מהקשר "אם-תינוק". תהליך הספרציה אינדיווידואציה מתרחש בקשר בין התינוק לבין אמו, כשלאב יש חשיבות רבה בתור הדמות הראשונה שמייצגת את העולם מחוץ ליחידה "אם-תינוק".
לפי מאהלר, תהליך הלידה הפסיכולוגית מתחיל בלידה, אמור להסתיים עד גיל שלוש, וכולל מספר שלבים:
שלב ראשון: שלב האוטיזם הנורמלי עריכה
נמשך מהלידה ועד גיל חודש. התינוק שקוע בצרכיו ואינו מבחין בין "אני" ל"עולם". הוא מגיב רק לצרכיו הפנימיים ולא קולט את הסביבה.
שלב שני: שלב הסימביוזה הנורמלית עריכה
נמשך מגיל חודשיים ועד חצי שנה. התינוק מודע לקיומה של אימו, אך איננו מבין שהיא נפרדת ממנו. אין לו הבחנה בין צרכיו שלו לבין צורכי האם, וברור לו שהיא הממלאת את צרכיו. בגיל שלושה חודשים מתחיל תהליך ההיפרדות והאינדיבידואציה, הכולל מודעות לסביבה, רגישות לגרויים חיצוניים, ותחילת התפתחות הזיכרון.
שלב שלישי: שלב הדיפרנציאציה (ההבחנה) עריכה
נמשך מגיל שבעה חודשים ועד עשרה חודשים. הילד מבין בוודאות שגופו נפרד מאחרים. הוא מזהה את אימו ומעדיף אותה על פני אחרים. הילד חוקר את עולמו וסביבתו באמצעות זחילה, אך תמיד חוזר לבסוף לאימו.
שלב רביעי: שלב האימון עריכה
נמשך מגיל עשרה חודשים ועד 15 חודשים. עם התפתחות יכולותיו הפזיולוגיות, זחילה, עמידה והליכה, הילד יכול להתרחק מאימו ולחקור את העולם סביבו. הוא חוזר לאימו לעיתים תכופות על מנת לקבל "תדלוק רגשי" שיאפשר לו להמשיך במסעות המחקר[8].
שלב חמישי: ההתקרבות מחדש עריכה
נמשך מגיל 15 חודשים ועד שנתיים. בשנה השנייה לחיי הילד מתרחשת התפתחות פיזית ולשונית מואצת. הילד מתחיל להתרחק מהאם ומחפש מפגשים ויחסי גומלין עם הסביבה. ההתרחקות מהאם מתרחשת בהדרגה. הילד מתרחק על מנת ללמוד את הסביבה ומתקרב כדי לקבל אהבה וביטחון. הוא מבין שאמו היא ישות נפרדת ממנו.
שלב שישי: שלב התגבשות העצמיות עריכה
נמשך מגיל שנתיים ועד שלוש שנים. הילד מבין שהוא נפרד מהאם ומהאחרים.
על פי מאהלר, כשלים בכל אחד משלבי תהליך הספרציה-אינדיבידואציה עשויים להוביל לפתולוגיות שונות. ככל שהכשל המוקדם יותר, כך הפתולוגיה תהייה חמורה יותר[9][10].
ספריה עריכה
- 1968: On Human Symbiosis and the Vicissitudes of Individuation Vol. 1 : Infantile Psychoses
- 1975: The Psychological Birth of the Human Infant
- 1977: Separation - Individuation Vol. 2 : The Selected Papers of Margaret S. Mahler
- 1979: Selected Papers of Margaret S. Mahler
- 1988: The Memoirs of Margaret Mahler
קישורים חיצוניים עריכה
- מרגרט מאהלר בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
- מרגרט מאהלר - ביוגרפיה מורחבת (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Cordón, Luis A., Freud's world : an encyclopedia of his life and times, Santa Barbara, Calif.: Greenwood, 2012, עמ' 296
- ^ 1 2 3 4 Margaret Schonberger Mahler, faculty.webster.edu
- ^ 1 2 3 Margaret Mahler - Psychology's Feminist Voices, www.feministvoices.com(הקישור אינו פעיל)
- ^ 1 2 3 Margaret Mahler | Jewish Women's Archive, jwa.org
- ^ Sibylle Quack (Editor), Between sorrow and strength : women refugees of the Nazi period, Washington, D.C.: German Historical Institute, 1995, עמ' 255
- ^ Bond, Alma Halbert., Margaret Mahler : a biography of the psychoanalyst, Jefferson, N.C.: McFarland & Co, 2008, עמ' 49-52
- ^ Smith, David Livingstone, 1953-, Approaching psychoanalysis : an introductory course, London: Karnac Books, 1999
- ^ בטיפולנט | ספרציה-אינדיבידואציה, באתר בטיפולנט | פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל
- ^ Reubins, Beatriz Markman,, Pioneers of child psychoanalysis : Influential theories and practices in healthy child development, London: Routledge, 2014, עמ' 167-170
- ^ סולברג, שאול, תפיסות התפתחות ייחודיות של חוקרים שונים, פסיכולוגיה של הילד והמתבגר, שלישית, פסיכולוגיה של הילד והמתבגר, 2010