מרגרט מקדונלד מקינטוש
מרגרט מקדונלד מקינטוש (באנגלית: Margaret Macdonald Mackintosh; 5 בנובמבר 1864 – 7 בינואר 1933) הייתה אמנית ילידת אנגליה, חברת הזצסיון הווינאי, שחיה ועבדה בסקוטלנד ושעיצוביה הפכו בשנות ה-1890 לחלק מהסימנים המזהים של "אסכולת גלאזגו".
 | |
| לידה |
5 בנובמבר 1864 טיפטון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
7 בינואר 1933 (בגיל 68) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
בית הספר לאמנות של גלאזגו |
| תחום יצירה |
אמנות דקורטיבית |
| זרם באמנות |
אר נובו |
| יצירות ידועות |
Hill House |
| בן או בת זוג |
צ'ארלס רני מקינטוש |
  | |
קורות חיים עריכה
מרגרט מקדונלד, נולדה בטיפטון (אנ') שליד וולוארהמפטון (אנ') באנגליה, אביה היה מהנדס ומנהל מכרה פחם, מרגרט ואחותה הצעירה ממנה פרנסס מקדונלד מקנייר, למדו בבית הספר לנערות אורמה (אנ') שבניו קאסל אנדר ליים (אנ') בסטפורדשייר. במפקד האוכלוסין של 1881, מרגרט שהייתה בת 16 נרשמה כמתגוררת בבית של משפחה אחרת והוגדרה כלמדנית. בשנת 1890 המשפחה עברה לגלאזגו. עד 1892 לא הורשו נשים בסקוטלנד ללמוד באוניברסיטה. אבל כבר משנות ה-1850 היו התארגנויות של נשים שדרשו אפשרויות לימוד מקצועות לנשים, אחת האפשרויות שהיו פתוחות לנשים הייתה ללמוד הוראה בבית הספר לאמנויות.[1] מרגרט ואחותה פרנסס נרשמו כתלמידות יום 'בבית הספר לאמנות של גלאזגו'. הן למדו קורסים של עיצוב. מרגרט למדה שם בין היתר עבודות מתכת, רקמה וטקסטיל.
היא התחילה לעבוד בשיתוף פעולה עם אחותה פראנסס וב-1890 הן פתחו את 'סטודיו האחיות'[1]ברחוב הופ בגלאזגו. היצירות החדשניות שלהן הושפעו מדימויים קלטיים, ספרות, סמליות ופולקלור. הן יצרו עבודות מתכת, גרפיקה ואיירו ספרים[2] רקימה[3] וטקסטילים[4][5]. בשנת 1896 יצירותיהן השתתפו בתערוכה החמישית[6] של תנועת האמנויות והאומנויות בלונדון, והשפיעו על מעצבים רבים.
יותר מאוחר היא שיתפה פעולה עם בעלה הארכיטקט צ'ארלס רני מקינטוש, לו נישאה ב-22 באוגוסט 1900. יצירותיה המפורסמות ביותר הן הלוחות שיצרה לעיצובים פנימיים לבית התה.
צ'ארלס רני מקינטוש נחשב כארכיטקט הסקוטי הכי מפורסם ומרגרט נחשבת כשולית בהשוואה אליו, אבל בזמן חייה היא נחשבה כאמנית מקורית ומשפיעה, על ידי אמנים רבים כולל בעלה שפעם כתב לה :"זכרי את חצי אם לא שלושת רבעים מכל היצירות הארכיטקטוניות שלי " ופעם אחרת כתב"מרגרט היא גאונה, לי יש רק כשרון".
החוקרת דר' רוביין קאלוורט (Robyne Calvert) עמיתת מחקר מקינטוש[7], אמרה שהיו ועדיין יש הרבה השערות לגבי השאלה האם נישואיה של מרגרט תרמו או פגעו בפרסומה כאמנית בפני עצמה. היא הוסיפה שמרגרט היא דמות מעניינת מאוד, בעיקר אם נזכור שבאופן כללי נשים אמניות שהיו להן יחסי עבודה עם גבר מקביל הועמדו בדרך כלל בצלו, נשים אמניות גם נטו לאבד את הקרירה האמנותית שלהן כאשר נישאו, מבחינה זו מרגרט מסקרנת בכך שהיא לא הלכה לאיבוד. דר' קאלוורט מוסיפה: שבעלה של מרגרט תמך בה להציג בתערוכות, והיא המשיכה להשתמש בשם נעוריה בתערוכות, כאשר אמניות אחרות באותה התקופה השתמשו רק בראשי התיבות של שמן הפרטי כדי להתקבל לתערוכות.
בין 1895 ל-1924 היא יצרה הרבה והייתה מפורסמת והציגה במעל 40 תערוכות באמריקה ובאירופה. בריאותה התרופפה וככל הידוע היא הפסיקה ליצור אחרי 1921 נפטרה 5 שנים לאחר מות בעלה.
רביעיית גלאזגו ויצירה משותפת עריכה
לא ידוע מתי בדיוק נפגשו האחיות מקדונלד עם צ'ארלס רני מקינטוש וחברו ג׳יימס הרברט מקנייר. נראה שהם נפגשו ב-1892 ב'בית הספר לאמנות של גלאזגו 'שם למדו צ'ארלס והרבט בקורסי ערב. המנהל פרנסיס ניוברי הכיר ביניהם כי ראה שהם עובדים ויוצרים בסגנונות דומים. החל מ-1894 הם התחילו להציג את עבודותיהם במשותף בתערוכות הסטודנטים ולעיתים אף הציגו יצירות שייצרו יחד. היצירות התקבלו ברגשות מעורבים, היו ביקורות שציינו שהיצירות הרזות עם קווי האורך של האחיות הראו השפעה של אוברי בירדסלי היו נתעבות וזיכו אותן בכינוי 'אסכולת רוחות הרפאים' באופן מקומי הם כונו 'הארבעה'.
רוב היצירה המשותפת של מרגרט בשנות ה-90 של המאה ה-19 נעשתה יחד עם אחותה בעיקר לאחר פתיחת הסדנה המשותפת בשנת 1896 חלק מהיצירות שלהן היו משותפות, אבל הן יצרו גם לחוד. כמו סדרה של ארבעה ציורים המתארים את ארבע העונות[8], שמרגרט ואחותה פרנסס סיימו ב-8–1897. הן גם יצרו סדרה של איורים ליצירה Deffence of Guenevere של ויליאם מוריס.
כמו כן יצרה מרגרט בשנים אלו יצירות יחד עם אחותה ועם הגיס לעתיד הרברט מקניר, בעיקר בצבעי מים[9], גרפיקה ומתכות, העיצובים היו מאופינים בצורות אנושיות וצמחים מסוגננים, בקווים מאונכים הרבה פעמים דוגמאות סימטריות של גפיים שלובים, שיער מעורבל ומתולתל[10]. סיגנונים אלו מראים שהייתה לה מודעות ליצירות של בני דורה כגון יאן טורופ (אנ') וקארלוס שוואבה (אנ').
מרגרט עיצבה כמה תוכניות עיצובי פנים חשובים יחד עם בעלה ורובן יצאו לפועל בתחילת המאה ה-20 וכוללים את 'החדר הורוד' בתערוכה הבינלאומית בשנת 1903 בטורינו, בניית בית לחובב אמנות ב-1900, ואת בתי התה של וילאו ב-1902. היא הציגה עם מקינטוש ב-1900 בזצסיון הווינאי והשפיעה שם על גוסטב קלימט ויוזף הופמן (אנ'). הם המשיכו להיות מקובלים מאוד בווינה והציגו גם ב'תערוכה הוינאית הבינלאומית' ב-1909.
בשנת 1902 הזוג קבל הזמנה גדולה מפריץ וארנדורפר (גר') המממן העיקרי של הסדנה הווינאית (אנ') שבנה אז מחוץ לוינה וילה חדשה, שבה הציג יצירות של הרבה אדריכלים מקומיים, הופמן וקולומן מוזר כבר עיצבו שניים מהחדרים. הוא הזמין את המקינטושים לעצב את 'חדר המוזיקה' ,החדר היה מקושט בלוחות של יצירותיה של מרגרט 'האופרה של הרוחות', 'האופרה של הימים' וכמו כן טריפטיכון חדש של מרגרט בגודל של קיר 'שבעת הנסיכות' שנחשב על ידי רבים כמיטב יצירתה. שיתוף הפעולה ביניהם תואר על ידי מבקרת מהתקופה ההיא כ'אולי יצירתם הגדולה ביותר כייון שניתן להם ליצור כרצונם'.
השראה וסגנון עריכה
מקינטוש לא החזיקה ספרי עבודה, מה שמשקף את נטייתה להישען על הדמיון יותר מאשר על הטבע. היו לה כמה מקורות להשראה, כתבי הקודש, האודיסאה שירים של ויליאם מוריס ושירים של דנטה גבריאל רוזטי והיצירות של מוריס מטרלינק. יצירותיה כמו גם היצירות המשותפות שלה עם אחותה התריסו כנגד המושגים של בני דורה על אמנות.
בראשית הקרירה האמנותית שלה, ניכרים הרבה שטחי התנסויות, בדרך כל היא ציירה מהדמיון שלה, היא פירשה מחדש נושאים מסורתיים, אלגוריות, וסמלים בצורה יצירתית. למשל מיד לאחר פתיחת הסדנה עם אחותה, היא הפכה ושינתה רעיונות כמו 'זמן' וקיץ' לצורות אנושיות מסוגננות מאוד, הרבה מיצירותיה משלבות צבעים טבעיים בהירים, צורות אנושיות מוארכות ו משחק עדין בין צורות גאומטריות ומוטיבים טבעיים. מעל לכל העיצובים שלה מראים משהו מקורי וייחודי שמבדיל אותה מאמנים אחרים בני זמנה.
יצירות מקובלות עריכה
היצירות היותר אהודות ומקובלות מבין יצירותיה היו לוחות הג'סו שלה "מלכת מאי" אותה יצרה כדי שתשלים את הלוח "הווסייל" (The Wassail) אותם יצרה עבור "בית התה" של העלמה קרנסטון ברחוב אינגרם. ויצירתה "Oh ye, all ye that walk in Willowwood" עבור בית התה וילואו. שלושתם מוצגים כעת במוזיאון קלווינגרוב (אנ') בגלאזגו. היצירה הכי גדולה שלה היא "שבעת הנסיכות" (Seven Princesses) שלושה לוחות ג'סו בגודל קיר, בהם נראה קטע מתוך מחזה מאת מוריס מטאלינק, היצירה הייתה מאוד אהודה בווינה וחוגי האמנות שבה. כשווילה ואיירנדורפר (Waerndorfer villa) נמכרה ב-1916 היצירה נעלמה מעיני הציבור לזמן רב. בשנת 1990 היא נמצאה בארגז במרתף המוזיאון לאמנויות שימושיות (אנ') בווינה. ההיצירה מוצגת מאז באוסף הקבע של המוזיאון.
בשנת 2008 נמכרה יצירתה "הוורד האדום והוורד הלבן"[11] ("The Red Rose and the White Rose") אותה יצרה ב 1902, נמכרה במכירה פומבית בסכום של 1.7 מיליון שטרלינג (אז 3.3 מיליון דולר).
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Louise Wheeler, [sta-standrews.com/features/2017/11/29/the-studio-of-two-sisters-margaret-macdonald-mackintosh-and-frances-macdonald The Studio of Two Sisters: Margaret Macdonald Mackintosh and Frances Macdonald], HASTA, 29/11/2017 (באנגלית)
- ^ Margaret Macdonald, The Charles Rennie Mackintosh Society (באנגלית)
- ^ Margaret Macdonald Mackintosh Emboidered Panels Return From Japan, Archives and Collections The Glasgow School of Art, 12/6/2013 (באנגלית)
- ^ Margaret Macdonald Mackintosh (1864-1933), Towards Emancipation ? Women in Modern European History A digital Exhibition and Encyclopedia, 2020 (באנגלית)
- ^ Roses, Textile Design Margaret Macdonald, Art Fund (באנגלית)
- ^ Lampshade panel, V&A, 27/6/2020 (באנגלית)
- ^ Alison Campsie, Into the mysterious world of artist Margaret Macdonald Mackintosh, The SCOTSMAN, 31/10/2019 (באנגלית)
- ^ Margaret Macdonald Mackintosh's Summer panel, National Museums Scotland (באנגלית)
- ^ David D.J. Rau, [https://cranbrookartmuseum.org/artwork/margaret-macdonald-mackintosh-the-three-perfumes/ .Margaret Macdonald Mackintosh The Three Perfumes, 1912], Cranbrook Art Museum (באנגלית)
- ^ Margaret Macdonald Artist and designer, Mackintosh Architecture Xontext making amf Meaning University of Glasgow (באנגלית)
- ^ Return to Margaret Mackdonald, Mackintosh Architecture University of Glasgow (באנגלית)