מרטירוס סאריאן
מרטירוס סאריאן (בארמנית: Մարտիրոս Սարյան; ברוסית: Мартиро́с Сарья́н; 28 בפברואר 1880 – 5 במאי 1972) היה צייר ארמני והמייסד של הציור הארמני המודרני.
 | |
| לידה |
16 בפברואר 1880 (יוליאני) Nakhichevan-on-Don, Don Host Oblast, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1972 (בגיל 92) ירוואן, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית, ברית המועצות |
| מקום לימודים |
בית הספר לציור, פיסול ואדריכלות של מוסקבה |
| תחום יצירה |
ציור |
| הושפע על ידי |
פול גוגן, אנרי מאטיס |
| פרסים והוקרה |
פרס סטלין עיטור הדגל האדום של העמל עיטור אות הכבוד מדליה על הגנת הקווקז מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 People's Artist of the Armenian SSR גיבור העמל הסוציאליסטי אמן העם של ברית המועצות עיטור לנין פרס לנין |
| צאצאים |
Ghazaros Saryan, Sargis Saryan |
  | |
ביוגרפיה עריכה
הוא נולד למשפחה ארמנית ברוסטוב-על-דון, רוסיה. ב-1895, בגיל 15, סיים את בית הספר ובין 1897 ל-1904 למד בבית הספר לאמנויות במוסקבה, כולל בסדנאות של ולנטין סרוב וקונסטנטין קורובין. הוא הושפע מאוד מעבודתם של פול גוגן ואנרי מאטיס. הוא הציג את עבודותיו בתערוכות שונות. היו לו עבודות שהוצגו בתערוכת הוורד הכחול במוסקבה.[1]
הוא ביקר לראשונה בארמניה, אז חלק מהאימפריה הרוסית, בשנת 1901. הוא צייר את נופיו הראשונים המתארים את ארמניה: מקראוואנק, 1902; ארגטס, 1902; תְאוֹ. סבן, 1903; ערב בגן, 1903; בכפר הארמני, 1903 וכו', שזכו לשבחים רבים בעיתונות מוסקבה.
בשנים 1910 עד 1913 הוא טייל רבות בטורקיה, מצרים ואיראן. בשנת 1915 הוא נסע כדי לעזור לפליטים שברחו מרצח העם הארמני באימפריה העות'מאנית. בשנת 1916 נסע לטביליסי שם נישא ללוסיק אגיין, ועזר בארגון אגודת האמנים הארמנים.
לאחר תפיסת השלטון הבולשביקית ב-1917 נסע עם משפחתו לגור ברוסיה. ב-1921 עברו לארמניה.[2] בעוד שרוב עבודתו שיקפה את הנוף הארמני, הוא גם עיצב את סמל ארמניה הסובייטית ועיצב את המסך לתיאטרון הממלכתי הארמני הראשון. הוא גם הציע הצעה לדגל של ארמניה עצמאית על בסיס הצבעים והעיצובים של בדים ושטיחים ארמניים מסורתיים, אם כי עיצובו נדחה.[3]
בשנים 1926 עד 1928 הוא חי ועבד בפריז, אך רוב היצירות מתקופה זו נהרסו בשריפה על סיפון הספינה שבה חזר לברית המועצות. משנת 1928 ועד מותו חי סאריאן בארמניה הסובייטית.
בשנים הקשות של שנות ה-30 הוא התמסר שוב בעיקר לציורי נוף, וגם לפורטרטים. הוא גם זכה שלוש פעמים במסדר לנין ופרסים ומדליות נוספים. הוא היה חבר באקדמיה לאמנות של ברית המועצות (1974) ובאקדמיה הארמנית למדעים (1956).[4]
סאריאן מת בירוואן ב-5 במאי 1972.[5] ביתו לשעבר בירוואן הוא מוזיאון המוקדש לעבודתו עם מאות פריטים המוצגים.[6]
בנו גזרוס (לזרוס) סאריאן היה מלחין ומחנך אמריקאי. נינתו מרים פטרוסיאן היא גם ציירת אמריקאית וגם קריקטוריסטית וסופרת עטורת פרסים.
גלריה עריכה
.jpg)
קישורים חיצוניים עריכה
- מרטירוס סאריאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מרטירוס סאריאן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Сарьян Мартирос Сергеевич, bse.sci-lib.com
- ^ Martiros Sarian's Museum, web.archive.org, 2012-09-06
- ^ "Հայաստանի աոաջին Հանրապետության պետական դրոշի՝ Մարտիրոս Սարյանի նախագիծը [The design of the national flag of the First Republic of Armenia by Martiros Sarian"]
- ^ Root, agniart.ru
- ^ САРЬЯН, МАРТИРОС | Энциклопедия Кругосвет, www.krugosvet.ru (ברוסית)
- ^ The memorial of Saryan Martiros (Մարտիրոս Սարյան ) buried at Yerevan's Komitas Pantheon cemetery, hush.am (באנגלית)